מקסנטיוס

מקסנטיוס
Marcus Aurelius Valerius Maxentius Augustus

מקסנטיוס. פסל שיש המוצג במוזיאון אוספי האמנות הממלכתיים בעיר דרזדן
לידה	בין 276 ל-283 רומא, האימפריה הרומית
נהרג	28 באוקטובר 312 Ponte Milvio, איטליה
שם מלא	מרקוס אורליוס ולריוס מקסנטיוס
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	ולריה מקסימילה
קיסר רומא 28 באוקטובר 306 – 28 באוקטובר 312 (6 שנים)

מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס וַלֶרְיוּס מַקְסֶנְטִיוּס (Marcus Aurelius Valerius Maxentius Augustus; נולד בין השנים: 276-283 לספירה, נהרג ב-28 באוקטובר 312 לספירה), קיסר ואוגוסטוס^[א] רומא בין השנים 306–312, בנו של מקסימיאנוס (אוגוסטוס המערב בטטררכיה הראשונה לצד דיוקלטיאנוס) וחתנו של גלריוס.

מקסנטיוס הוא בנו של מקסימיאנוס ואשתו אוטרופיה, אח לתאודורה (Theodora), שלימים תינשא לקיסר והאוגוסטוס קונסטנטיוס כלורוס, ולפאוסטה (אנ'), שלימים תינשא לבנו של קונסטנטיוס כלורוס, הקיסר קונסטנטינוס. שנת לידתו של מקסנטיוס שנויה במחלוקת בין חוקרים שונים בתחום. טווח השנים שבתוכו ניטשת המחלוקת הוא בין 276 לספירה ועד שנת 283 לספירה. חוקרים המצדדים בשנת לידה מאוחרת יותר מביאים לראייה את המסורת הרומית באותה העת של מינוי קיסרים עוד בילדותם, בעוד המצדדים בשנת לידה מוקדמת יותר טוענים כי המעבר לשיטה שלטונית טטררכית באימפריה בסוף המאה השלישית לספירה, תבעה קיסרים בוגרים יותר בעלי יכולות גבוהות ומידת עצמאות רבה יותר, מה שתואם את הצפי כי יתמנה לקיסרות באחד משני סבבי המינויים לקיסרות במהלך חייו - בשנת 293 לספירה, ובשנית בשנת 305 לספירה.^[1]

מקסנטיוס נישא, ככל הנראה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-3 לספירה, לבתו של הקיסר גלריוס, ולריה מקסימיליה. לזוג נולדו שני ילדים - ולריוס רומולוס (295-309 לספירה), וילד נוסף שתולדותיו אינן ידועות.^[2] אין מקורות ברורים אודות שנות ילדותו של מקסנטיוס, אך את שנות נערותו עשה ככל הנראה בעיר רומא.^[3]

במהלך המאה השלישית לספירה חוו שליטי האימפריה הרומית קושי מתמשך בקיום מערכת שלטון ריכוזית אחת אחידה על כלל שטחי האימפריה, שהשתרעה בשלב זה משטחי הבריטניות וההיספניות (בריטניה ופורטוגל של ימינו, בהתאמה) במערב ועד מסופוטמיה (עיראק של ימינו) במזרח. גודלה של האימפריה סיפק אתגרים רבים לקיומה בהם מלחמות ופלישות רבות, ריבוי טוענים לכס הקיסרות ומשברים כלכליים שונים. גם לפיחות המתמשך בערך המטבע הרומי היה חלק ביצירת אי-יציבות באימפריה במהלך המאה השלישית לספירה.^[4] גורמים אלו בשילוב עם גורמים נוספים היוו יחד משבר מתמשך באימפריה הרומית שזכה לכינוי משבר המאה ה-3. משבר זה נמשך עד עלייתו לשלטון של דיוקלטיאנוס (284–305 לספירה), שביקש לפתור את משברי האימפריה באמצעות שורה של רפורמות, כשהמרכזית שבהן הייתה כינון מבנה שלטוני חדש שזכה לשם 'טטררכיה' ("שלטון הארבעה"). לצורך כך, בראשית שלטונו, בשנת 285, צירף דיוקלטיאנוס אליו לשלטון את איש הצבא מקסימיאנוס. דיוקלטיאנוס אימץ אותו כאח, ויש לשער כי שמו המלא של מקסימיאנוס, מרקוס אורליוס ולריוס מקסימיאנוס (Marcus Aurelius Valerius Maximianus) אומץ כאשר ניאות להצטרף לשלטון דיוקלטיאנוס.^[5]

עם מינויו לשלטון של מקסימיאנוס ב-285 לספירה, סומן בנו של מקסימיאנוס, מקסנטיוס, כיורש העצר לתפקיד אוגוסטוס כשתגיע העת להחליף את אביו - כנהוג במסורת הרומית.^[6] בשנת 293 לספירה, נתמנו שני שליטים זוטרים ('קיסרים') תחת שני השליטים הבכירים המכהנים ('אוגוסטים'): קונסטנטיוס כלורוס תחת מקסימיאנוס בחלקים המערביים של האימפריה, וגלריוס תחת דיוקלטיאנוס בחלקים המזרחיים של האימפריה.

ארבעת השליטים ששלטו במקביל באימפריה, הובחנו במעמדם על ידי שימוש בתארים 'אוגוסטוס' ו'קיסר': התואר 'אוגוסטוס' שימש בתקופה זו לתיאור השליט הרם יותר בכל צמד, בעוד התואר 'קיסר' שימש לתיאור השליט הזוטר בכל צמד.

לצורך יצירת קשרי משפחה על מנת למנוע תחרות עתידית על השלטון בין הקיסרים, שני הקיסרים החדשים אומצו כבניהם של האוגוסטים, ונשאו לנשים את בנותיהם של שני האוגוסטים. במסגרת הסדר זה, נישא קונסטנטיוס כלורוס לתאודורה, אחותו של מקסנטיוס.^[7] מינויו של קונסטנטיוס כלורוס לתפקיד קיסר תחת מקסימיאנוס כאוגוסטוס הוא מינוי תקדימי בהיסטוריה של האימפריה הרומית: אין מקרה קודם מתועד שבו בן מאומץ של שליט זוכה לקדימות בשלטון על פני בן ביולוגי.^[8]

ב-1 במאי בשנת 305 לספירה התפטרו דיוקלטיאנוס ומקסימיאנוס במהלך תקדימי ומתואם מראש מתפקידיהם כאוגוסטים.^[9] שני הקיסרים שמשלו תחת שני האוגוסטים - גלריוס וקונסטנטיוס כלורוס - קודמו לתפקידי אוגוסטים, ודיוקלטיאנוס מינה לקיסרים תחתיהם את מקסימינוס דאיה (Maximinus) ופלביוס ולריוס סוורוס (Severus), בהתאמה. גם מינוי זה נחשב למינוי חריג, היות שגם למקסימיאנוס וגם לקונסטנטיוס היו בנים ביולוגיים שנחשבו למתאימים לתפקיד - קונסטנטינוס ומקסנטיוס. זו היא הפעם השנייה שבה מקסנטיוס לא ממונה לתפקיד שלטוני בכיר על אף היותו בנו של שליט מכהן.^[10] אלא שהטטררכיה השנייה לא החזיקה זמן רב - ביולי 306 לספירה, נפטר קונסטנטיוס באבורקום (Eburacum, יורק של ימינו), ובנו קונסטנטינוס הוכרז על ידי חייליו כאוגוסטוס.^[11] קונסטנטינוס פנה לגלריוס בתור האוגוסטוס הבכיר כדי שיאשר את המינוי, ולבסוף גלריוס הכריז עליו כקיסר, ומינה את סוורוס לאוגוסטוס מתוך תקווה למנוע את התפרקות הטטררכיה לחלוטין.^[11]

כמה חודשים לאחר מכן בעיר רומא, נקרתה בדרכו של מקסנטיוס הזדמנות פוליטית לזכות לתפקיד שלטוני בכיר. בסתיו שנת 306 לספירה, הגיעו לעיר רומא פקידים מטעם האוגוסטוס גלריוס כדי לערוך בה קנזוס ולהשית עליה לראשונה את המס שהיה מקובל לגבות בפרובינקיות השונות באימפריה, אבל עד אותה העת לא היה מקובל ברומא. צעד זה היה צעד נוסף בדרך שבה צעדה האימפריה במהלך חצי המאה הקודמת, ובפרט תחת שלטון הטטררכיה, כאשר מעמדן של איטליה ורומא בפרט, החל להפוך שולי יותר ויותר. כבר בתקופת שלטון דיוקלטיאנוס הושת מס על השטח שמצפון להרי האפנינים באיטליה, אך העיר רומא שמרה על מעמדה כפטורה ממס. החלת המפקד והניסיון להטיל מס על העיר רומא עוררו זעם בקרב תושבי העיר - זעם שנוצל כהלכה בידי מקסנטיוס.^[12]

כאשר השמועות על הכתרתו של קונסטנטינוס הגיעו אל מקסנטיוס שישב באותה העת ברומא, הוא החליט לתבוע את ירושת אביו מקסימיאנוס. הוא ניצל את הזעם על רקע ניסיון גביית המיסים ברומא, ופנה להמוני העם והמשמר הפרטוריאני שישבו בעיר, ואלו הכריזו עליו כ'שליט'. הסנאט הרומאי אישר אף הוא את ההחלטה גם אם באורח סמלי למדי,^[13] והוא הועלה לשלטון ברומא ב-28 באוקטובר 306.^[3]

לאחר מינויו על ידי יושבי רומא והסנאט הרומי לאוגוסטוס, מקסנטיוס צפה כי גלריוס וסוורוס לא יראו בעין יפה את טענתו לשלטון, לאור האיום שטענה זו מציבה על שלטונם ברומא ובשטחי איטליה. על כן, פנה מקסנטיוס לאביו שישב באותה העת בלוקניה (דרום איטליה של ימינו) והציע לו להצטרף אליו לשלטון ברומא, מתוך הנחה שרבים מחייליו של סוורוס שירתו קודם לכן תחת מקסימיאנוס, ויסרבו להילחם נגד מפקדם הקודם.^[14] מקסימיאנוס קיבל את הצעתו של בנו והגיע לרומא, ומתוך כבוד למעמדו של אביו, מקסנטיוס שינה את תוארו לתואר הצנוע יותר פרינקיפס. נראה כי במהלך רוב שנתו הראשונה לשלטון, מקסנטיוס נשא את התואר פרינקפס, ורק בחודש מאי שנת 307, החל לעשות שימוש בתואר 'אוגוסטוס'.^[15]

תוכניתו של מקסנטיוס צלחה ובשנת 307 כשסוורוס התקדם עם כוח צבאי לכיוון העיר רומא, חייליו נטשו אותו והוא נכנע למקסימיאנוס, ולאחר מספר חודשים חוסל בידי מקסנטיוס.^[16] יחד עם אביו, כרת מקסנטיוס ברית עם קונסטנטינוס, והאחרון התחתן עם אחותו של מקסנטיוס פאוסטה, כדי לאשרר את הברית ביניהם.

לאחר שהצליחו להביס את סוורוס, בקיץ של שנת 307 גלריוס התקדם לכיוון רומא בראש צבא גדול במטרה להדיח מהשלטון את מי שלראייתו לקחו אותו באופן בלתי-חוקי. אלא שבהתקרבו לעיר הוא נכח לדעת כי אין ברשותו מספיק חיילים על מנת להבקיע את הביצורים בחומות העיר ולבודד אותה מנתיבי האספקה שלה. נוסף על כך, מקסנטיוס הצליח לשחד חלק מחייליו של גלריוס לערוק מצבאו של האחרון. גלריוס נסוג מהעיר לכיוון צפון ושארית צבאו התפזרה.^[17] משך מספר חודשים שלטו מקסימיאנוס ומקסנטיאוס ביחד מהעיר רומא, עד שבאביב של שנת 308, ניסה מקסימיאנוס לשכנע אספת חיילים לסייע לו להדיח את מקסנטיוס, אך החיילים התנגדו לכך, ואילצו את מקסימיאנוס לברוח. הוא נמלט אל אזור גליה, לחצרו של קונסטנטינוס.

לאחר ניסיון הכיבוש וההדחה הלא-מוצלח של גלריוס נגד מקסנטיוס, גלריוס פנה לדיוקלטיאנוס בבקשה שיעזור לו להשיב את הסדר של הטטררכיה על כנו. בקיץ שנת 308 כינס דיוקלטיאנוס ועידה בעיר קרנונטום וקבע כי מקסימיאנוס יחויב לוותר על השלטון, כי מקסנטיוס הוא אויב האימפריה שתפס את השלטון שלא כדין (usurpator) וכי על קונסטנטינוס לרדת לדרגת 'קיסר'. נוסף על כך, קבע דיוקלטיאנוס כי מקסימינוס דאיה יישאר בתפקידו כקיסר תחת גלריוס, ובמקומו של סוורוס כאוגוסטוס במערב, הוא מינה את ליקיניוס - חברו של גלריוס - לתפקיד האוגוסטוס במערב האימפריה.^[18]

אמנם היה בפעולה זו כדי להשיב את הסדר החיצוני של הממשל בטטררכיה, אך בפועל חלקי האימפריה השונים התנהלו בנפרד, ובהיעדרה של דמות שלטונית דומיננטית בתוך הטטררכיה פעל כל שליט על פי רצונותיו: קונסטנטינוס לא ויתר על תביעתו לתואר אוגוסטוס במערב, ובמזרח מקסימינוס דאיה הכריז גם על עצמו כאוגוסטוס.^[18]

לאחר הוועידה בקרנונטום, מרבית השטחים שהיו בשליטתו של מקסנטיוס נותרו תחת שליטתו ללא הפרעה, מלבד שטחי אפריקה. בשטחי אפריקה החלה מרידה בהובלת אחד המנהיגים הצבאיים של הדיוקסיה, לוקיוס דומיטיוס אלכסנדרוס רומא הייתה תלויה באדמות אפריקה וספרד לאספקת החיטה הסדירה שלה, והמרידה היוותה פגיעה באספקה הסדירה של החיטה לעיר, שכדי לצלוח את המשבר הזה נסמכה עוד יותר על אספקת החיטה מאדמות ספרד.^[19] מכה שנייה נחתה על העיר רומא כאשר בשל סכסוכים על השליטה בחבל ספרד בין מקסנטיוס לקונסטנטינוס, קונסטנטינוס כובש את ספרד. בכך הופכת מצוקת החיטה לקשה מנשוא, ומצוקה זו דחקה במקסנטיוס לצאת לאפריקה ולדכא את המרד.

בשנת 310 מקסנטיוס אכן יצא לאפריקה, שם הרג את דומיטיוס אלכסנדר ונחל הצלחה, ועם חזרתו לרומא ערך תהלוכת ניצחון. במהלך אותה השנה מת אביו של מקסנטיוס, מקסימיאנוס, לאחר שניסה לבצע הפיכה כנגד קונסטנטינוס בחבל גליה, והוכרח להתאבד או הוצא להורג בידיו של קונסטנטינוס.^[20]

ערך מורחב – קרב גשר מילביוס

באביב של שנת 312, לאחר מספר שנים של מתיחות בינו ובין מקסנטיוס על השליטה בחבל ספרד, קונסטנטינוס הכריז מלחמה על מקסנטיוס ויצא לאיטליה בראש צבא שמנה כ-40,000 חיילים. על אף שכוחותיו של מקסנטיוס היו גדולים יותר ככל הנראה, בהתנגשות הצבאית הראשונה בין השניים, שהתרחשה בצפון איטליה בחודשי הקיץ והאביב, ניצח קונסטנטינוס את הכוחות שמקסנטיוס שלח, והחל להתקדם אל עבר רומא.^[21]

מקסנטיוס בחר לפגוש את צבאו של קונסטנטינוס מחוץ לגבולות העיר רומא ולהימנע מהאפשרות של מצור על העיר, ועל כן יצא עם כוח צבאי לקראת קונסטנטינוס באזור "הסלעים האדומים" (Saxa Rubera), ליד אבן המיל התשיעית מהעיר רומא, בקרבת גשר מילביוס (Pons Mulvius) שעל נהר הטיבר, ב-28 באוקטובר 312 לספירה. קונסטנטינוס ביצע תמרון צבאי ושלח חלקים מכוחותיו לתקוף את צבא מקסנטיוס מהצד, מהלך שצלח. כוחותיו של מקסנטיוס שהחלו לסגת, ניסו לחצות את נהר הטיבר באמצעות שני גשרים: גשר מולוויוס וגשר נוסף עשוי רפסודות שנבנה מבעוד מועד על מנת להקל את תנועת החיילים של מקסנטיוס צפונה אל הקרב. במהלך חצייתם את הגשרים, גשר הרפסודות התמוטט ורבים מחייליו של מקסנטיוס, ומקסנטיוס עצמו - טבעו בנהר.

הניצחון של קונסטנטינוס היה מוחלט, והוא עלה עם צבאו לרומא בתהלוכת ניצחון כאשר ראשו של מקסנטיוס נישא על חנית של אחד מחייליו.^[22] ניצחונו של קונסטנטינוס, שנחשב לאחד מן המאורעות ההיסטוריים החשובים בהיסטוריה הנוצרית, מוצג בלוח המוצב בחלקה הדרומי של קשת קונסטנטינוס ב'ויה סקרה' ברומא, ושימש כהשראה לציור הקיר מראשית המאה ה-16 בוותיקן, שתוכנן בידי רפאל והוצא לפועל בידי הצייר ג'וליו רומנו.^[23]

ישנם תיאורים שונים של הקרב בידי היסטוריונים וסופרים נוצריים כאשר הבולטים שבהם הם בני התקופה - לקטנטיוס (אנ') ואוסביוס - שעיצבו את הזיכרון ההיסטורי של קרב זה לדורות. בתיאוריהם, קונסטנטינוס מופיע כמי שעבר התגלות נוצרית ממש טרם הקרב או בסמוך לו, ובזכות התגלות זו ובחירתו של קונסטנטינוס לאמץ את הנצרות לקראת הקרב ניצח את צבאו של מקסנטיוס, ובכך הפך הקרב גם לניצחונה הראשון של הנצרות כדת-מדינה לעתיד.^[24]

חייו הפוליטיים של מקסנטיוס היו רצופים קשיים ואכזבות משנות נערותו ועד מותו בקרב על גשר מולוויוס בשנת 312 לספירה. פעמיים נמנע ממנו מינויו לקיסרות בעקבות אביו (כפי שהיה מקובל במסורת הרומית עד אז), ולאחר שתבע לעצמו את מעמדו הפוליטי כשליט רומא (ולאחר מכן כפרינקיפס וכאוגוסטוס), עמד בניסיונות הדחה חוזרים ונשנים על ידי צבאותיהם של יריביו, וכן בידי אביו, ששיאם בשנת 308 עת הוכרז על ידי הטטררכיה כאויב האימפריה וכשליט בלתי חוקי.^[25]

בתגובה לאכזבות וקשיים אלו, האידאולוגיה הפוליטית שאימץ לעצמו מקסנטיוס בתקופת שלטונו, היוותה כמעט תמונת-תשליל של הפוליטיקה הטטררכית, כפי שבאה לידי ביטוי בשני העשורים שקדמו לעלייתו לשלטון: היה זה שלטון-יחיד עם מאפיינים שושלתיים, שביקש להציב מחדש את העיר רומא, מסורותיה ומוסדותיה ההיסטוריים במרכז האימפריה ולהשיב לה את תפארתה כפי שהיא תפשה אותה.^[26]

הייתה זו אידאולוגיה פוליטית שהקנתה לו בסיס תמיכה רחב ברומא, בעיקר עקב התנגדות תושבי העיר ומוסדותיה לגישה האדישה, ולאחר מכן השלילית, שהפגין השלטון הטטררכי כלפי העיר. במהלך כהונת הטטררכיות הראשונה והשנייה, בוצעה חלוקה מנהלית מחודשת של האימפריה, ומרבית שטחי איטליה הפכו לפרובינקיות משוללות כל זכויות-יתר כפי שהיה נהוג עד אז. מעמדה של רומא כעיר בעלת זכויות-יתר אמנם נשמר, אך שינוי זה הצביע על כך כי ייתכן וזכויות-יתר אלו הן זמניות בלבד.^[27] חלוקה מחודשת זו של האימפריה לכמה אזורים מרכזיים הנשלטים במקביל על ידי שליטים שונים, גרמה בפועל לירידה במעמדה של רומא כעיר המרכזית של האימפריה, והעלתה את קרנן של ערים בחלקים שונים של האימפריה ששימשו את האוגוסטים והקיסרים השונים כערי-בירה מקומיות או כמקומות מושבם לתקופות ארוכות. בין הערים האלו אפשר למנות את ניקומדיה (איזמיט), מדיולנום (מילאנו), אנטיוכיה, סלוניקי וטריר.^[28]

באשר למוסדות הפוליטיים באימפריה, המעבר לשלטונם של ארבעה שליטים הממנים בעצמם את השליטים הבאים, סימן את המשך הירידה בחשיבותו ובסמכויותיו של הסנאט היושב ברומא. אם טרם הטטררכיה הסנאט היה מעניק אישור, גם אם סמלי בלבד, למינויו של קיסר חדש ברומא, הרי שהמעבר לשיטת הטטררכיה נטל למעשה גם את הסמכות הסמלית הזאת - קבוצה מצומצמת זו שבשלטון לא טרחה לדרוש עוד את אישורו של הסנאט למינויים שהיא קבעה, ולאורך הטטררכיה השנייה הקצין מעמדו השולי של הסנאט באימפריה.^[29]

מוסד הצבא הוותיק שישב בעיר - המשמר הפרטוריאני - הלך והידלדל לאורך השנים לאור הקמתם של משמרים פרטוריאניים לכל קיסר ואוגוסטוס במקום מושבם באימפריה. בשנת 306 כבר היה המשמר ברומא בסכנת פירוק ממשית בידי האוגוסטוס גלריוס.^[3] הניסיון להחלת הקנזוס והטלת המס על תושבי רומא בידי פקידיו של האוגוסטוס הבכיר גלריוס בסתיו שנת 306, היוו את הביטוי האחרון והבוטה ביותר לסיום עידנה של רומא כבירת האימפריה המרכזית ובעלת זכויות-היתר.^[12]

מקסנטיוס עיצב את האידאולוגיה הפוליטית שלו כתמונת-תשליל של צעדים אלו שנקטה הטטררכיה, ופעל להאדרה מחודשת של רומא על מוסדותיה הפוליטיים, מבני הציבור שלה והפולחנים שלה. באמצעות יחס חיובי כלפי המִשְׁמַר הפרטוריאני^[30] והסנאט ומינוי סנאטורים למשרות פוליטיות רמות; שיפוץ מבנים בעלי חשיבות מסורתית בעיר ובנייה של מבני-ציבור חדשים ומפוארים; הטבעת מטבעות הנושאים את סמליה העתיקים של רומא לצד דמותו כמְשַׁמֵּר העיר; ובאמצעות הצבת פסלים בדמותו הרומזים לתקופת הקיסרות שקדמה לשיטה הטטררכית - הפעיל מקסנטיוס תעמולה פוליטית ייחודית ורחבת-היקף שהציגה חיבור ומיזוג בין דמותו שלו לבין דמותה של העיר רומא, וקשרה את הצלחתה בהצלחתו.

לצד העובדה כי מקסנטיוס ביקש וקיבל את אישור הסנאט לתביעתו למשרת אוגוסטוס בשנת 306 לספירה, מקסנטיוס נקט בפעולות נוספות לטובת חיזוק מעמדו של הסנאט ברומא: הוא מינה סנאטורים למשרות פוליטיות בכירות ברומא (פעולה שקונסטנטינוס ימשיך בה גם בתקופת שלטונו), כשהדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מינויו של הסנאטור גאיוס קאיוניוס רופיוס וולוסיאנוס למשרת פרטוריון פרפקט ומאוחר יותר למשרת פרפקטוס אורבי כהוקרה על סיועו להדברת המרידה באפריקה בשנת 310. זהו מינוי ראשון לתפקיד בכיר של סנאטור רומי בידי שליט מזה תקופה ארוכה, ויש לשער כי הסנאט ראה בעין יפה את היחס המועדף שהוא זוכה לו בידי מקסנטיוס.^[31]

נוסף על כך, סביר לשער כי בחירתו של מקסנטיוס לקחת על עצמו את תואר הפרינקפס, ולא תואר רם יותר, בתקופת שלטונו המשותפת עם אביו מקסימיאנוס, נעמה לסנאטורים ברומא.^[32] על אף צעדים אלו של מקסנטיוס, הצורך שלו במשאבים רבים על מנת לממן את שלטונו ואת מיזמי הבנייה שלו, הכניסו אותו ליחסים עכורים עם הסנאט הרומי לפחות בנקודת זמן אחת במהלך שלטונו - בעת המרד באפריקה בשנת 310. אפריקה היוותה את השטח העשיר ביותר במשאבים בתחומי האימפריה בעת הזאת, וכאמור הייתה ספקית התבואה המרכזית עבור רומא. בזמן המרד באפריקה, הקושי הכלכלי שאליו נכנסה רומא, דחף את מקסנטיוס להשית מס גם על הסנאטורים עצמם. על אף תלונותיהם הרמות של חלק מהסנאטורים, מקסנטיוס הציג את השתת המס על הסנאטורים לא כהחמרה חדשה, אלא כהשבתו של 'מס רומאי עתיק', כחלק מתוכניתו להחזיר את רומא לתפארתה ההיסטורית.^[33]

נוסף על יחסיו העכורים עם הסנאט בתקופה זו, ישנן מספר עדויות המתארות את מקסנטיוס כמי שהרג מספר סנאטורים, וניסה לפתות את נשותיהם של סנאטורים אחרים ברומא. עם זאת, מקובל להטיל ספק רב בעדויות אלו, שמקורן בכתביהם של סופרים שעבדו בשירותו של קונסטנטינוס או בשליחות הנצרות, ולוקים בתיאורים מוגזמים המאפיינים רבים מהתיאורים בדיעבד של "עריצים" אחרים בתולדות האימפריה, שנכתבו מתוך מטרה להאדיר את השליט המנצח על פני השליט המפסיד באמצעים דרמטיים קיצוניים.^[33]

במהלך שש שנות שלטונו הספיק מקסנטיוס לחדש, לשפץ ולבנות שורה ארוכה של מבנים בעיר רומא ובסביבתה. עובדה זו בולטת במיוחד נוכח רצף ניסיונות ההדחה אותם נדרש להדוף במהלך שלטונו, שכללו התקפות צבאיות, ניסיון הפיכה מצד אביו בשנת 308 ואת המרידה באפריקה בשנת 310 - שיש לשער כי גזלו זמן ומשאבים רבים מהשליט החדש.^[34]

עלייתו לשלטון של מקסנטיוס ברומא התבצעה תוך רתימת כעסם של אזרחי רומא על דחיקת רומא ממרכז האימפריה לשוליים. אחד האופנים הבולטים ביותר שבהם התבטאה הדחיקה הזאת, היה בתחום הבנייה והשיפוצים של מבני הציבור בעיר רומא. העיר רומא שמקסנטיוס ביקש להנהיג בסתיו של שנת 306 הוזנחה משך תקופה ארוכה מאוד - הפורום רומנום, לב העיר הרפובליקנית והמרחב שבו קיסרים ביטאו בעבר את גדולתם וכוחם באמצעות בניית מבני ציבור, מקדשים והצבת פסלים - כמעט ולא שופץ או תוחזק בידי דמות אימפריאלית קרוב למאה וחמישים שנה טרם עליית מקסנטיוס לשלטון. נוסף על כך, שרפה שפרצה בפורום רומנום ב-283 פגעה בחלקו הדרום-מזרחי, הכולל את המקדש לוֶנוּס ורומא - שנותר בלתי שמיש באופן חלקי או מלא עד עליית מקסנטיוס לשלטון בשנת 306.^[35]

בהתייחס למצב המתואר לעיל, האסטרטגיה הפוליטית של מקסנטיוס של חידוש תפארתה הקדומה של רומא זכתה לביטוי בולט במלאכת בנייה קדחתנית. מקסנטיוס בונה במרכז העיר רומא שני מבנים בולטים במרחב בעלי חשיבויות סמליות משלימות, המהווים (יחד עם מקדש רומולוס) רצף של נוכחות מקסנטית בפורום רומנום: בזיליקת מקסנטיוס ומקדש ונוס ורומא. בכך, ביקש מקסנטיוס למצב את עצמו כשליט רומאי גדול ומרכזי בדמותם של בנאי העבר הגדולים.^[36]

מבנים אלו, שנבנו כרצף בחלקו הדרום-מזרחי של הפורום רומנום, היוו תת-מרחב בפני עצמו הנושא משמעויות סמליות, המבטאות בתמצית את שלושת הרגליים שעליהן עמדה התעמולה המקסנטית ברומא: מקדש ונוס ורומא ביקש להעלות מחדש על נס את הפולחן המקומי העתיק של רומא, מקדש רומולוס ביטא את השושלת השלטונית של מקסנטיוס בדמות השושלות המשפחתיות של הקיסרים הגדולים ובזיליקת מקסנטיוס ביטאה את עליונתו ועושרו של מקסנטיוס ואת השיבה לגדולתה ועוצמתה של העיר רומא.^[37]

מלבד שלושת המבנים שנבנו בפורום רומנום, מקסנטיוס הכפיל את גובהה של חומת העיר, חומת אורליאנוס, כדי לאפשר לעיר רומא להתגונן בפני מצור ממושך,^[38] וב-21 באפריל שנת 308 - יום הולדתה של העיר רומא - חונך מקסנטיוס פסל של האל מארס בפורום רומנום.

הפסל נחנך יום לאחר התמנותו של בנו של מקסנטיוס, ולריוס רומולוס, לתפקיד קונסול, ובבסיס הפסל מופיעים שני תחריטים: האחד מציג את האל מארס ושני בניו רומולוס ורמוס - להם מיוחסת בנייתה של העיר רומא, והשני מציג את מקסנטיוס עצמו עם בנו רומולוס. הצגת שני התחריטים זה לצד זה תחת פסלו של האל מארס בשילוב עם שמו של בנו של מקסנטיוס - רומולוס, ביקשה לבטא קשר ישיר בין מקסנטיוס ושושלתו לבין סיפור ייסוד העיר רומא וערכיה. בבסיס הפסל מופיעה כתובת בלטינית המוקדשת לאל מארס ולמקסנטיוס 'הבלתי מנוצחים'. לאחר ניצחונו של קונסטנטינוס על מקסנטיוס בשנת 312, נמחק שמו של מקסנטיוס מבסיס הפסל.^[39]

משך שנים רבות היה קושי רב בזיהוי של כלל המבנים שבנה מקסנטיוס בעיר רומא. בעיה זו נבעה הן בשל שכתוב הזיכרון ההיסטורי של דמותו ופועלו של מקסנטיוס בידי קונסטנטינוס ואנשיו לאחר ניצחונו על מקסנטיוס בשנת 312, והן בשל שיפוצים, שינויים והכנסת אלמנטים עיצוביים חדשים במבנים שבנה מקסנטיוס על-מנת לשייכם לשלטונו של קונסטנטינוס, ומתוך מטרה למחוק את זכרו של מקסנטיוס כבנאי וכ'מחדש העיר רומא'. באמצעות הצלבה בין שיטות בנייה תקופתיות ותיארוך של מבנים שבוודאות נבנו על ידי מקסנטיוס לבין מבנים שמקורם היה מוטל בספק, קיימת היום הסכמה רחבה יחסית בקרב החוקרים אודות מרבית המבנים שבנה מקסנטיוס ברומא.^[40]

בזיליקת מקסנטיוס היא המבנה המפואר והגדול ביותר שמקסנטיוס בנה במרכז רומא. זה הוא המבנה הגדול ביותר שנבנה בפורום רומנום אי פעם. בנייתה התרחשה בחפיפה חלקית לבניית מקדש רומולוס הצמוד אליה.^[41] לא ידוע בוודאות מה היה שימושו המקורי של המבנה בעת הקמתו, אך מקובל לשער כי המבנה שימש כאולם משפט וכמקום מפגש ציבורי. השערה זו נתמכת על ידי נסיבות עלייתו לשלטון של מקסנטיוס, שכללו את תמיכתם של בעלי השררה ברומא, ויש סבירות בטענה כי הקמת מבנה מפואר ומרכזי כזה היוותה אישור למערכת היחסים הקרובה שבין מקסנטיוס לאליטה השלטונית בעיר.^[42] הבזיליקה של מקסנטיוס שידרה כוח ויציבות של שלטונו, לצד פריטה על מסורות רומיות עירוניות, ועמדה כניגוד לתקופה הארוכה בה רומא הלכה ונעשתה שולית יותר ויותר באימפריה הרומית.^[43]

בקרבת המבנה, נמצאה כתובת המתייסחת למקסנטיוס ונושאת את הכיתוב: conservator urbis suae ("מְשַׁמֵּר העיר").^[44]

נוכחותה הבולטת של הבזיליקה לא חמקה מעיניו של קונסטנטינוס, שלאחר הניצחון על מקסנטיוס השקיע בשיפוץ ושינוי הבזיליקה יותר מאשר בכל בניין אחר בעיר רומא, ושייך אותה בכך לתקופת שלטונו.^[45] דרך זו של עיצוב מחודש של הזיכרון ההיסטורי נחלה הצלחה מרובה, שכן עד העת החדשה הבזיליקה זוהתה עם קונסטנטינוס, ועד ימינו נושאת לרוב את שמו של קונסטנטינוס בהתייחסויות השונות למבנה, ולא את שמו של מקסנטיוס.^[46]

עיצובו של המבנה במקום כה מרכזי ובבנייה שביקשה לסמן את 'חזרתה של רומא לימיה הגדולים', גם צדה את עיניהם של תעמולנים פוליטיים מודרניים באיטליה. ב-1935, ארגון הפנאי והתרבות של המפלגה הפאשיסטית באיטליה Opera Nazionale Dopolavoro (אנ') - הפיק גרסה גרנדיוזית למחזהו הקלאסי של שייקספיר "יוליוס קיסר", שעלתה בעיר רומא. התפאורה שנבחרה כרקע להפקה הגרנדיוזית הייתה בזיליקת מקסנטיוס, שהעצימה את כוונותיהם של המפיקים (בהם בניטו מוסוליני עצמו) לעורר בקהל הצופים יראה והדרת-כבוד לגדולתה האימפריאלית של רומא.^[47]

ערך מורחב – מקדש ונוס ורומא

מקדש ונוס ורומא שופץ והורחב לאחר שמשך כ-24 שנים היה בלתי-שמיש או שמיש-למחצה בשל שתי שריפות שהתרחשו בפורום ב-306 וב-283 ופגעו במבנה באופן ניכר. ניתן לשער כי בעבור תושבי רומא, שבמהלך 24 שנים אלו ראו כיצד עירם הופכת שולית יותר ויותר באימפריה הדיוקלטיאנית ותחת שלטון הטטררכיות, פעולת חידוש זו הייתה בעלת ערך סמלי רב מאוד, ובפרט לאור שימושו המסורתי של המבנה כאתר הפולחן העתיק והגדול ביותר של העיר רומא.^[48]

מלבד תיקון המבנה והשמשתו מחדש, מקסנטיוס הגביה את המבנה כך שניצב במעמד בולט יותר בעיר, הרחיב את ממדיו והעצים את הקישוטים שעיטרו את המבנה - כך שהמבנה החדש ביטא הן את גדולתו וכוחו של מקסנטיוס, והן את כוחה המחודש של רומא.^[49] חשיבותו של המקדש אינה ניתנת למחלוקת - זהו המקדש הגדול ביותר בעיר המוקדש לרומא, אך גם המקדש הגדול ביותר לרומא ברחבי האימפריה. הפולחן לרומא היה נהוג גם מחוץ לעיר רומא עצמה במקומות שונים בשטחי האימפריה בסוף המאה הראשונה לפנה"ס, ובעיקר בתחילת תקופת הפרינקיפאט. השתתפות בפולחן שימשה לרוב כדרך נוספת לבטא נאמנות לשלטון הרומי.^[50] באמצעות הבנייה המחודשת של מקדש ונוס ורומא, מקסנטיוס ביקש לחדש את תפארתה של דת-המדינה הישנה של רומא ולהדגיש את מעמדה ואת חשיבותה של העיר רומא לאימפריה. מרכזיותו של המקדש בתעמולה הפוליטית של מקסנטיוס הועצמה גם דרך הטבעתו על גבי מטבעות שונים בתקופת שלטונו.^[51]

וילת מקסנטיוס נבנתה מחוץ לחומות העיר רומא ושוכנת לצד דרך הוייה אפיה בין אבן המיל השנייה והשלישית מהעיר. עד תחילת המאה ה-19 היה מקובל לשייך את המבנים שנמצאו באתר זה לקיסר קרקלה, ורק לאחר מציאתן של כתובות באתר בשנת 1825 הכוללות את שמותיהם של מקסנטיוס ובנו רומולוס, שויך האתר למקסנטיוס.^[52]

הוילה מכילה מספר מבנים: אזור מגורים, קרקס למרוצי סוסים, ומאוזוליאום לבנו של מקסנטיוס - רומולוס - שנפטר מסיבה לא ידועה בשנת 309.מנהגי הקבורה המוקדמים במסורת הרומית התבססו על קבורה מחוץ לגבולות העיר, ומקובל לשער כי הקפדתו של מקסנטיוס על מנהגי הפולחן, המסורת והתרבות של רומא, היוו שיקול מרכזי בבחירת מיקום הוילה, המכילה אתר קבורה בולט.^[53] בעוד שמשמעויותיהם התעמולתיות של המבנים שבנה מקסנטיוס בפורום רומנום היו ברורות ובולטות, והודגשו ככאלו באמצעות הטבעת מטבעות הנושאים את דמותם - בניית הוילה מחוץ לגבולות העיר מציבה אתגר בפני החוקרים המבקשים להבין את משמעותה המדויקת בפוליטיקה המקסנטית.^[53]

ניתוח המאפיינים האדריכליים של המוזוליאום לרומולוס הנמצא באתר, בהשוואה למבנים דומים באותה התקופה מרחבי האימפריה, מצביע על עיצוב ייחודי לתקופה המכיל מאפיינים של קבורת 'גיבור' (Heroa) בקנה מידה אוניברסלי.^[54] פרט זה מצטרף אל היעדרה של כתובת ברורה ובולטת באתר המשייכת את המוזוליאום באופן ישיר לרומולוס (כנהוג באותה העת), ולגודלו של האתר המאפשר את אחסונם של מספר סרקופגים. יחד, עובדות אלו מחזקות את ההשערה כי המוזוליאום נועד לשמש לקבורה משפחתית. השערה זו מתיישבת יפה עם הפוליטיקה המקסנטית, המדגישה את השושלתיות המשפחתית על פני מבנה הלגיטימציה השלטונית בטטררכיה.^[54]

בשטח הקירקוס באתר, נמצא ראש של פסלו של הרקולס - סמל נוסף למשפחתו של מקסנטיוס. בנוסף, הרכב המבנים באתר הכולל מבנה מגורים וסירקוס הצמוד אליו, מצביעים על דמיון בולט ליחס שבין גבעת הפאלאטין והסירקוס מקסימוס בעיר רומא. דמיון זה במיקום וביחס שבין המבנים, ממקם את המוזולאום לרומולוס כמקביל במדויק מבחינה טופוגרפית למקדש הרקולס (אנ') ברומא. קומפוזיציה זו של מבנים והקשרים תרבותיים, יכולה הייתה לבטא את גדולתו וייחודיותו של מקסנטיוס כשליט יחיד וכחלק משושלת בעלת ייחוס הרקוליאני ולגיטימציה לשלטון, אל מול השליטים הרבים של הטטררכיה וחוסר הנכונות הבולט מצידם לקבל את שלטונו של מקסנטיוס כשלטון בעל תוקף.^[55]

למטבעות היה ערך מיוחד ככלי להפצת תעמולה שלטונית בעת העתיקה, ומקסנטיוס עשה בהם שימוש יצירתי ונרחב. המטבעות שהטביע מקסנטיוס ביטאו לסירוגין או במקביל, ובהתאם לצורכי התעמולה שלו, הן את גדולתה של רומא, והן את ייחודו וגדולתו כשליט רומי, לצד הדגשת ייחוסיו המשפחתיים ושושלתו התומכים בטענתו לשלטון.

מטבעות רבים מתקופתו מציגים סמלים עתיקים ומוכרים של רומא, דוגמת הזאבה הרומאית (Lupa Romana) ובניה רומולוס ורמוס; אחרים מציגים מבנים שונים שמקסנטיוס בנה בעיר והוזכרו לעיל; ורבים נושאים ביטויים המאדירים את מקסנטיוס כ"מְשַׁמֵּר העיר" (Consarvator urbis suae) או את ערכיה הנצחיים של העיר רומא (Romea aeternae). לצד מבנים וסמלים אלו, מטבעותיו של מקסנטיוס נשאו גם את דמויותיהם של האלים הרקולס ומארס – האלים המסמלים את השיוך השושלתי של מקסנטיוס ואת העיר רומא, בהתאמה.^[56]

בחודשים הראשונים לשלטונו, טבע מקסנטיוס מטבעות שנשאו את התואר "השליט הבלתי-מנוצח" (Princeps invictus) תואר ארכאי שלא נעשה בו שימוש בתקופת הטטררכיה, אך כן רומז לתואר פרינקפס שהיה בשימוש במאות הראשונה והשנייה לספירה ברומא. ניתן לפרש את השימוש בביטוי פרינקפס כתצורה נוספת של בידולו של מקסנטיוס מהטטררכיה, דרך בחירה בתואר שלטוני שאינו מזוהה עם הטטררכיה אלא דווקא עם רומא המסורתית.^[57]

בחינת הכרונולוגיה של הטבעת מטבעות בידי מקסנטיוס, מגלה כי לאורך שש שנות שלטונו חלו שינויים בסמלים ובביטויים בהם השתמש ככלים אידאולוגיים. הדוגמה המובהקת ביותר היא ככל הנראה השימוש בדמויות האלים הרקולס ומארס: נראה כי בין השנים 306–308 לספירה, המטבעות שמטביע מקסנטיוס הנושאים את דמותו של האל הרקולס – סמל משפחתו של מקסנטיוס במסגרת הטטררכיה – נוכחים באופן בולט. באותה התקופה דמותו של האל מארס – סמלה של העיר רומא – מופיע באופן שולי בלבד. במהלך שנת 308, וכן במהלך שנת 310, דמותו של האל מארס מתחילה להופיע במטבעות מקסנטיוס באופן נרחב, בעוד דמותו של האל הרקולס מופיעה באופן שולי בלבד. לאור ידיעתנו כי בשנת 308 התקיימה הוועידה בקרנונטום בה הוקע מקסנטיוס כ'עריץ' וכ'אויב האימפריה', וכי באותה השנה התבצע ניסיון ההפיכה הכושל של מקסימיאנוס ברומא - נראה סביר לשער כי בחירתו של מקסנטיוס להעצים בתקופות אלו את נוכחותו של מארס על פני הרקולס, מהווה ביטוי להיבדלותו השלטונית של מקסנטיוס מהטטררכיה וסמליה, ואת כריכת גורלו בגורל העיר רומא. השימוש הנרחב שעשה מקסנטיוס בדמותה של האלה 'רומא' במטבעות שהטביע, המופיעה יותר מכל דמות אלילית אחרת במטבעותיו, נראה כמחזק טענה זו.^[58]

מטבעות אחרים נשאו את דיוקנותיהם של האוגוסטים והקיסרים השונים בטטררכיה שהיו בקשרים משפחתיים עם מקסנטיוס. השימוש בדמויות אלו על המטבעות שהטביע מקסנטיוס זכו לפרשנויות שונות במחקר, כשהמקובלת שבהן גרסה כי מדובר במחוות פיוס עם חלקם, וכדרך נוספת להדגיש את ייחוסו המשפחתי של מקסנטיוס, ובכך את הלגיטימציה לתביעתו לשלטון ברומא.^[59] מחקר עדכני וקפדני יותר מצביע על כך שהדמויות מהטטררכיה המופיעות על מטבעות מקסנטיוס, מופיעות בין השנים 310–311, והן דמויותיהם של גלריוס, קונסטנטיוס כלורוס ואביו מקסימיאנוס, לצד דמות בנו רומולוס. שלושת הראשונים אכן כיהנו בטטררכיות הראשונה והשנייה, אך בשעת הטבעת המטבעות היו כולם מתים, והאוגוסטים והקיסרים החיים שכיהנו בטטררכיה בעת הטבעת המטבעות – נעדרים ממנה באופן בולט. על כן, מקובל לשער כי שימוש זה במטבעות נועד להדגיש את ייחוסו המשפחתי של מקסנטיוס (gens valeria) ולפיכך את הלגיטימציה שבתביעתו לשלטון ברומא.^[60]

מבנים שונים שבנה מקסנטיוס ברומא הופיעו על המטבעות שהטביע וביטאו ניסיון להעצים את חשיבותם ולהדגיש את תפקידו ומעמדו של מקסנטיוס כמחדש וכבונה רומא. השימוש הבולט ביותר שעשה מקסנטיוס במבנים על גבי מטבעות שהטביע הוא במקדש ונוס ורומא, שנבנה מחדש בידיו בשנת 306 לספירה, ומופיע במטבעות שהנפיק מקסנטיוס לצד הכיתוב Consarvator urbis suae (' מְשַׁמֵּר העיר').^[48]

מיד לאחר תבוסתו של מקסנטיוס לקונסטנטינוס בשנת 312 לספירה, קונסטנטינוס והסנאט הכריזו על מקסנטיוס Damnatio memoriae ("הכחדת הזיכרון"), ושמו וזכרו נמחקו ממבני ציבור ומכתובות רבות בעיר רומא.^[52][61]

הוכרז כי שלטונו של מקסנטיוס היה שלטון 'עריץ' - הכרזה שנשענה על עובדת היותו שליט בלתי-חוקי ברומא, שמעולם לא מונה לתפקיד בידי השליטים האחרים בטטררכיה. יחידות הצבא שתמכו במקסנטיוס לאורך שלטונו - ובעיקר המשמר הפרטוריאני ויחידת הפרשים העילית (Equites Singulares) ברומא - הואשמו בחתרנות ובעריצות על תושבי העיר ומוסדותיה, ועל כן פוזרו או קוצצו משמעותית ומבני הציבור שלהן נהרסו. מצבות קבריהם של ה"אקוויטס סינגולרס" אף שימשו את קונסטנטינוס לבניית מבנים שונים בעיר כחלק מהכחדת זכרן.^[62] "הכחדת הזיכרון" שהופעלה על מקסנטיוס נעשתה בצורה מקיפה ואפקטיבית למדי, שכן עד העת החדשה מבנים רבים שבנה מקסנטיוס ברומא כחלק מהאידאולוגיה השלטונית שלו, יוחסו לקיסרים אחרים ובעיקר לקונסטנטינוס.^[40]

גורם נוסף ומרכזי מאוד להבנת עיצובה מחדש של דמותו של מקסנטיוס בספרות ההיסטורית הוא בחירתו של קונסטנטינוס לאמץ את הנצרות כחלק משלטונו ברומא. עובדה זו מיצבה את ניצחונו של קונסטנטינוס בקרב בגשר מולוויוס בשנת 312 לא רק כניצחונו שלו על פני שליט בלתי-חוקי, אלא בעיקר כניצחונה של הנצרות על הפגאניות. משמעות דתית זו, לצד כתיבת ההיסטוריה המחודשת הנהוגה בעת חילופי שלטון אלימים, עודדה את הצגת מקסנטיוס כמתנגד עקבי לנצרות, או אף כרודף נוצרים. מקובל היה להניח כי כך אכן היה, עד המחקר ההיסטורי של השליש האחרון של המאה ה-20 ואילך.^[63]

לצד הכתיבה של היסטוריונים נוצרים בני המאה הרביעית לספירה - ובראשם לקטנטיוס ואוסביוס, שלא נטו חסד למקסנטיוס, עולות ראיות היסטוריות המערערות על הנראטיב הקונסטנטיני. ראיה מרכזית אחת היא הוצאתו של צו בידי מקסנטיוס, ככל הנראה בשנת 308, שהשיב לנוצרים ברומא זכויות שקודם לכן נמנעו מהם במסגרת התנגדות הטטררכיה להפצת הנצרות באימפריה. הצו מופיע בתיאוריו של מלומד נוצרי בן המאה ה-4 בשם אופטאטוס (אנ'), ונתמך בידי העובדה ההיסטורית כי בשנת 308 מקסנטיוס מאשר לקהילה הנוצרית בעיר למנות מחדש בישוף רומאי, לקראת חגיגות יום הולדתה של העיר.^[64]

חוקרים מסוימים משערים כי ייתכן וצעדיו הסובלניים של מקסנטיוס ביחס לנצרות, נבעו מצורך פוליטי נקודתי בתומכים חדשים בתוך רומא, או כדרך נוספת לבדל את עצמו ואת שלטונו מהטטררכיה - בשנה שהוכיחה את עצמה כשנת מפנה בשלטונו של מקסנטיוס ברומא וביחסיו עם הטטררכיה.^[65]

בדצמבר 2006, בחפירה ארכאולוגית שנערכה בקרבת גבעת הפלטין ברומא, נמצאו חפצי שלטון קיסריים שנעטפו במשי והוחבאו בתוך קופסאות עץ. הממצאים כללו מספר חניתות וכידונים מעוטרים, וכן שרביט בצורת פרח שבראשו כדור כחלחל-ירקרק. משלחת המחקר תיארכה את הממצאים לתקופת מקסנטיוס, החוקרים במשלחת העלו את הסברה כי ייתכן וסמלי השלטון הוחבאו בידי תומכי מקסנטיוס בעיר, כדי שלא יועברו לידיו של קונסטנטינוס.

השרביט שנמצא בחפירה מוצג החל מפברואר 2007 בתצוגה במוזיאון הלאומי בעיר רומא^[66]

• משה עמית: תולדות הקיסרות הרומית, חלק שמיני: 'מפרינקיפט לדומינט', עמ' 789–874. הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2002. (הספר בקטלוג ULI)

• Malcolm Moore, ‏Sceptre from Roman emperor exhibited, The Telegraph, 27 February 2007
• מקסנטיוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

קיסרי רומא
תקופת הפרינקיפט	אוגוסטוס קיסר • טיבריוס קיסר • קליגולה • קלאודיוס קיסר • נירון קיסר • גלבה • אותו • ויטליוס • אספסיאנוס • טיטוס • דומיטיאנוס • נרווה • טראיאנוס • אדריאנוס • אנטונינוס פיוס • לוקיוס ורוס • מרקוס אורליוס • קומודוס • פרטינקס • דידיוס יוליאנוס • ספטימיוס סוורוס • קרקלה (עם גטה) • מקרינוס • אלאגבאלוס • אלכסנדר סוורוס
תקופת משבר המאה השלישית	מקסימינוס תראקס • גורדיאנוס הראשון עם גורדיאנוס השני • פופיאנוס ובלבינוס • גורדיאנוס השלישי • פיליפוס הערבי • דקיוס עם הרניוס אטרוסקוס • טרבוניאנוס גאלוס עם הוסטיליאנוס • טרבוניאנוס גאלוס עם וולוסיאנוס • איימליאנוס • ולריאנוס עם גליאנוס • גליאנוס • קלאודיוס השני גותיקוס • קווינטילוס • אורליאנוס • טקיטוס • פלוריאנוס • פרובוס • קארוס • קארינוס עם נומריאנוס
תקופת הדומינט	דיוקלטיאנוס עם מקסימיאנוס • קונסטנטיוס כלורוס • גלריוס • פלביוס ולריוס סוורוס • מקסימינוס דאיה • מקסנטיוס • ליקיניוס • קונסטנטינוס "הגדול" • קונסטנטיוס השני עם קונסטנס ועם קונסטנטינוס השני • יוליאנוס • יוביאנוס • ולנטיניאנוס הראשון עם ואלנס • גרטיאנוס עם ולנטיניאנוס השני • תאודוסיוס הראשון
האימפריה הרומית