מחוזא
 | |
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| קואורדינטות | 33°06′N 44°35′E / 33.100°N 44.583°E |
  | |
מחוזא (בארמית גם: מדינאתא; בערבית: المدائن מדאין ; בפרסית: مدائن) הייתה מטרופוליס באימפריה הבבלית, שהשתרעה לאורך גדת החידקל וכללה מספר ערים, ביניהן גם קטסיפון וסלאוקיה.
ערים שנכללו במטרופוליס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קטיספון - בירת האימפריה הפרתית והאימפריה הסאסאנית
- אספאנבור - עיר מהתקופה הסאסאנית המאוחרת
- ווה אנטיוך-ח'וסרו - נוסדה ב-540 לספה"נ בידי ח'וסרו הראשון, שהושיב שם שבויים מאנטיוכיה
- ווה ארדשיר (מוכרת בשם "סלאוקיה על החידקל") - נוסדה על ידי סלאוקוס הראשון, מלך סוריה שבחלק מהזמן אף קבע אותה כבירת הממלכה הסלאוקית. בסביבות 230 לספה"נ ארדשיר הראשון שיפץ את העיר והקים אותה מחדש על בסיס העיר שבנה סלאוקוס ושינה את שמה לשם ארשדיר.
בשנת 637 כבשו המוסלמים את המטרופוליס ורוב אנשי החצר והאצולה הסאסאנית ברחו. התושבים שנשארו נדרשו לשלם את מס הג'יזיה. בהמשך גם בני האצולה חזרו להתגורר שם, והקהילות היהודית והנוצרית המשיכו להתקיים.[1] אל-מדאאין שמרה על חשיבותה זמן-מה, אך לאחר הקמת בגדאד והפיכתה לבירת האימפריה, הלכה ופחתה חשיבותה. תרומתה העיקרית הייתה בחקלאות ובייצור מזון.
סלמאן הפרסי, אחד מחברי הנביא, שימש כמושל וכשמת נקבר שם. את הקבר שלו נוהגים לפקוד גם סונים וגם שיעים. הוא שופץ לאחרונה בידי הסולטאן העותמאני מוראט הרביעי בשנת 1905.[1]
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת התלמוד התקיימה במקום ישיבה גדולה. את הישיבה ייסד רב יוסף בר חמא במאה ה-3. לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו, רבא, שביסס את הישיבה והביא לפרסומה, במקביל לישיבת פומבדיתא בראשות חברו ובר הפלוגתא שלו, אביי. באותה תקופה פעל בעיר גם רב שימי מחוזנאה. רב חביבי מחוזנאה מדור השישי של אמוראים התגורר ופעל בעיר.
מחוזא נחשבת בתלמוד למקום מגורם של אנשים עשירים, חכמים ומפונקים.
על פי סדר עולם זוטא, לאחר רדיפות קשות של יהודי בבל בידי המלך הסאסאני קבאד הראשון, ששיאן היה בהוצאתו להורג של החכם רב יצחק, פתח מר זוטרא, ראש הגולה של הקהילה היהודית בבבל במרד כנגד השלטון הסאסאני, ולאחר שהביס את הצבא הפרסי בעזרת קומץ חיילים הקים שלטון עצמאי בעיר מחוזא ובסביבותיה למשך שבע שנים, כך שבמחוזא קמה האוטונומיה היהודית האחרונה עד לימינו. ידיעה זו אינה נחשבת לאמינה בעיני רוב החוקרים המודרניים[2].
לבסוף עלו צבאות פרס על האוטונומיה היהודית במחוזא וכבשוה - לפי סדר עולם זוטא, הסיבה האלוהית לתבוסה הייתה ההידרדרות הרוחנית שאחזה ביהודים - ומר זוטרא וסבו, ראש הישיבה רב חנינא, נתלו על גשר מחוזא.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דב מרדכי יודלביץ, מחוזא - מחיי היהודים בזמן התלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מחוזא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : חלקים ג-ד
- זאב דוב אלטר מאייער הלוי, מחוזא, פרשבורג תר"פ 1920, באתר היברובוקס
- אייל ברגר, בני מחוזא - מערביות על שפת החידקל
- הערך "ישיבת מחוזא", באתר המכלול
