[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

לאורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאורה בנחל פרת, מדבר יהודה

לאורה (יוונית עתיקה: Λάυρα, הגייה יוונית מודרנית: לָבְרָה, בעברית "מִבְדָּד") היא צורת נזירות. קבוצת נזירים היו מתבודדים בימות השבוע ואף מסתגרים מן העולם, ונפגשים במקום משותף רק בימי התפילה, שבת וראשון. המפגש היה לצורך תפילה, סעודה והחלפת פרי עמל כפיהם של הנזירים בחומרי גלם לעבודה במהלך השבוע הקרוב. המונח "לאורה" מגיע מיוונית ופירושו "מסדרון", "סימטה" או "שביל", והוא בא, ככל הנראה, לייצג את הדרך המחברת בין תאי ההתבודדות האישיים של חבריה.

לאורות התפתחו במהלך המאה הרביעית בארץ ישראל כשילוב בין שני סגנונות חיים שהיו נהוגים אצל הנזירים – ההתבודדות והחיים המשותפים. הלאורות התפשטו מארץ ישראל למצרים ולסוריה, והתפתחו מאוחר יותר במקומות נוספים אליהם הגיע רעיון הנזירות. זה היה פתרון עבור אותם נזירים שלא רצו לחיות במסגרת שיתופית מגבילה (מנזר) אבל רצו להיות חלק מקהילה.

לאורות בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורות התפתחו בראשית התקופה הביזנטית במדבר יהודה והתפשטו משם לסוריה רבתי.

את ייסוד הלאורות במדבר יהודה מייחסים לנזיר חריטון, שהקים שלוש לאורות שהפכו בתקופה הביזנטית למנזרים גדולים ובעלי חשיבות בישראל ובעולם הנוצרי דאז, והן מנזר פרן בוואדי קלט, דוקה ליד יריחו (שמזוהה כדוק), וסוקה בנחל תקוע.

מתבודדים מפורסמים שחיו כך: אותימיוס, גרסימוס, סבאס, תיאודוסיוס, קירילוס מסקיתופוליס.

את מקום הלאורות הקטנות הלכו ותפסו קוינוביון. את הנזירים שביקשו להצטרף ללאורה חינכו והכינו במנזרי הקוינוביון, ורק לאחר הכשרה מתאימה הם הורשו להצטרף.

גם בימינו לא חדלו הלאורות מלהתקיים. ניתן למצוא לאורה פעילה בסמוך ליישוב הררית, הצופה על בקעת בית נטופה שבגליל התחתון. לאורה זו, המכונה לאורת נטופה, שייכת לזרם היווני-קתולי, המכונה מלכיתי. הלאורה שבנטופה נוסדה ביולי 1967 ויושביה רואים עצמם כחלוצים, ומקווים לגשר בין הערבים ליהודים בישראל. בשנותיה הראשונות של הלאורה גרו נזיריה באוהלים, אך כיום הם מתגוררים בבקתות, ואת ההתכנסויות עורכים במערה שהוסבה לכנסייה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאורה בוויקישיתוף