כדורסל נשים

כדורסל נשים הוא מענפי ספורט נשים הבודדים שהתפתחו בכפיפה אחת עם מקביליהם הגבריים. הוא זכה לפופולריות, כשהוא מתפשט מהחוף המזרחי של ארצות הברית, שם צמח, אל החוף המערבי, לא מעט דרך מכללות נשים החל מסוף המאה ה-19.

הענף הומצא ב-1891, ובשנה העוקבת שוחק לראשונה במכללת סמית' שבמסצ'וסטס. מורה בשם סנדה ברנסון עיבדה את חוקי המשחק שפותח באותה שנה על ידי ג'יימס נייסמית' ולימדה אותו בכיתתה. חובבות הכדורסל הראשונות סופחו לימק"א ולקולג'ים לרוחבה של אמריקה, והמשחק התפשט במהירות.

ברנסון חששה ואף הסתכנה בלימוד המשחק לבנות כמובן-מאליו; כשטרם נבחנו השפעות של משחקים פיזיים לחוצים, כעצבנות או עייפות, עליהן. כך, על מנת לאפשר קבלה חברתית של עצם השתתפות נערות בספורט כזה, היא שינתה מעט את כללי המשחק קודם שהעבירה אותם אליהן.

אלה כללו מגרש שחולק לשלושה אזורים ולא פחות מ-9 שחקניות בקבוצה. שלוש שחקניות – שחקנית ציר, רכזת, וחלוצה (פורוורד) – צוּותו בכל אחד מאזורי המגרש, ולא יכלו לחצות את הקווים לחלק אחר; הכדור הועבר בין החלקים במסירה או בכידרור, כשהשחקניות מוגבלות לשלושה כדרורים ויכולות להחזיק בכדור למשך 3 שניות. נאסר לחטוף כדור וכך גם להעביר אותו הלאה באמצעות חבטה בפרקט. הציר (סנטר) נדרשה לקפוץ לאחר כל קליעה לסל. הסל, מצידו, היה סל אפרסקים והכדור – כדור כדורגל. בשינויים קלים עבר הכדורסל של ברנסון את הדרך מערבה, נישא על ידי סוכנים כ-YMCA והמכללות.

הפופולריות של הענף גדלה מסביב לעולם בעקביות במהלך עשורים. עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 הוא משך את תשומת לבו של הוועד האולימפי הבין-לאומי, שב-1976 הוסיף אותו כספורט אולימפי רשמי במשחקי מונטריאול. לאורך שנות השבעים הביא עניין גובר בענף לעלייה במימון לו, כשבתי ספר אמריקניים ממשלתיים החלו מתאימים עצמם לחוקים בדבר איסור אפליה על רקע מגדר. הענף צבר גם עניין ברמת המכללות, תחת חסות האגודה לספורט בין-אוניברסיטאי לנשים (AIAW). התפתחות כבדת-משקל סומנה ב-1982 כשה-NCAA (התאחדות הקולג'ים) החלה לממן את כדורסל הנשים.

על ציר הזמן, נמנים האירועים והליגות האמריקניות הבאות מהרמה המכללתית המוקדמת ועד היום:

• איגוד האתלטים החובבים (AAU) – יזם אליפות כדורסל לחובבות ב-1919 בשיקגו.
• הליגה לכדורסל מקצועי לנשים (Women's Professional Basketball League) – שיחקה שלוש עונות במִפנה שנות השמונים, ונחשבת כליגת הנשים הראשונה שנוסדה בארצות הברית.
• אגודת כדורסל הנשים (Women's Basketball Association) – שלוש עונות באמצע שנות התשעים.
• ליגת הכדורסל האמריקנית (American Basketball League) – ליגה עצמאית ששיחקה בשנים 1996–1998 במקביל להתהוות התאחדות-הכדורסל הלאומית לנשים (WNBA).
• ליגת ה-WNBA‏ (Women's National Basketball Association) – ההתאחדות הבכירה המאגדת את קבוצות הנשים בצפון אמריקה נוצרה כמקבילתה הנשית של ליגת ה-NBA ב-1996 והחלה לשחק שנה אחר כך. ב-1999 נחנך "היכל התהילה של כדורסל הנשים" בעיר נוקסוויל.

כדורסל המכללות הנשי נותר מקובל מאוד ברחבי צפון אמריקה, כשהמימון אליו מגיע מאגודות הספורט האוניברסיטאיות המובילות ביותר.

ליגות נשיות מתקיימות מחוץ לאמריקה הצפונית ברוב חלקי העולם – באוסטרליה, בסין, בדרום אמריקה ובאירופה.

הפדרציה הבין-לאומית לכדורסל ארגנה את אליפות העולם הראשונה לנשים ב-1953.

ערך מורחב – כדורסל נשים באולימפיאדה

תחרות במסגרת האולימפית בכדורסל נשים נערכה לראשונה במשחקים במונטריאול ב-1976, והזהב הלך לברית המועצות. גם באולימפיאדה הבאה במוסקבה נקטף הזהב על ידי הנבחרת הביתית, ואולם החל מ-1984 בלוס אנג'לס זכתה ארצות הברית בזהב ברצף שנשבר עד היום רק פעם אחת ב-1992 כשזכתה שוב קבוצה שהורכבה מבנות חבר המדינות.

בנוסף למשחקים האולימפיים ולאליפות של פיב"א, תחרויות בכדורסל נשים נערכות במסגרת המשחקים הפאן-אמריקאיים מאז 1955, ובמשחקי חבר העמים מ-2006.

ערך מורחב – כדורסל נשים בישראל

כדורסל נשים הוא ענף ספורט הנשים הקבוצתי הפופולרי והמצליח בישראל, עם למעלה מ-4,000 מתאמנות – ילדות, נערות ונשים^[1]. ליגת העל בכדורסל נשים היא ליגת הנשים המסוקרת והחשובה ביותר בספורט הישראלי. זוהי ליגת הנשים היחידה בישראל שמשחקיה משודרים בשידור חי. על אף חשיבותה של הליגה לעתיד הענף, כבר מספר שנים שבכל פתיחת עונה מתקשה מינהלת הליגה להבטיח את קיומה הכלכלי^[1]. לאחר שבסוף 2016 עתרה ליגת העל לבג"ץ בטענה כי הליגה מופלית מבחינה תקציבית ביחס לכדורגל ולכדורסל גברים, הודיעה המדינה בתחילת ינואר 2017 על כוונתה לשלש את תקציב הליגה^[2]. בין הקבוצות הבולטות בה נמצאות אליצור רמלה, מכבי בנות אשדוד, מכבי רמת גן וא.ס. רמת השרון. גביע המדינה הוא המפעל השני בחשיבותו, ואחריו טורניר אליצור.

עם המאמנות הבולטות לאורך שנות הכדורסל הנשי בישראל נמנות אורנה אוסטפלד, ענת דרייגור ושירה העליון.

החוקים המודרניים של המשחק נעשו דומים לאלו של הגברים משנה לשנה (אף שממילא היו שחקניות שנהגו לפי כללי המשחק הגבריים מלכתחילה). כיום ההבדל היחידי שנותר בין שני אופני המשחק הוא כנראה השימוש בכדור קטן יותר. הכדור התקני של ה-WNBA, שגם מצוי בשימוש הקבוצות הבוגרות ביתר העולם, הוא בהיקף של לכל הפחות 72.4 ס"מ. המגרש הסטנדרטי הוא בגודל 94X50 רגל, כאשר קשת שלוש הנקודות מרוחקת 6.25 מטרים ממרכז הסל – באירועי ה-WNBA ופיב"א. האחרונה צפויה להזיז את הקשת בחצי מטר לעומק המגרש^[3] לפי ההחלטות שהתקבלו ושעתידות להיכנס לתוקף באוקטובר 2010.

הוונב"א מצידה התאימה באחרונה את קוצב הזמן של ניסיון הקליעה לזה הנהוג על ידי פיב"א, כשהיא מנהיגה 24 שניות במקום 30. בעוד שמרבית המכללות משחקות שתי מחציות של 20 דקות כל אחת, ה-WNBA ופיב"א משחקות ארבעה רבעים של 10 דקות-משחק האחד.

מדיה וקבצים בנושא כדורסל נשים בוויקישיתוף

• היסטוריה של כדורסל-נשים
• מגזין כדורסל-נשים (באנגלית)