כיפות הקרח הקוטביות של מאדים

למאדים יש שתי כיפות קרח קוטביות קבועות. במהלך החורף שורר בקוטב חושך מתמשך, מצנן את פני השטח וגורם לריבוץ של 25-30% מהאטמוספירה ללוחות קרח CO₂ (קרח יבש).^[1] כאשר הקטבים נחשפים שוב לאור השמש, ה-CO₂ הקפוא עובר המראה.^[2] פעולות עונתיות אלה מסיעות כמויות גדולות של אבק ואדי מים, מה שמוליד כפור בדומה לכדור הארץ וענני צירוס גדולים.

הכיפות בשני הקטבים מורכבות בעיקר מקרח מים. פחמן דו-חמצני קפוא מצטבר כשכבה דקה יחסית בעובי של כמטר על הכיפה הצפונית בחורף הצפוני, ואילו לכיפה הדרומית כיסוי קרח יבש קבוע בעובי של כ-8 מטרים.^[3] כיפת הקרח של הקוטב הצפוני היא בקוטר של כ-1,000 קילומטרים, במהלך הקיץ,^[4] ומכילה כ 1.6 מיליון ק"מ מעוקבים של קרח, שאילו היה מתפשט באופן שווה על הכיפה, היה בעובי של 2 ק"מ^[5]. (לשם השוואה נפח שכבת הקרח בגרינלנד הוא 2.85 מיליון ק"מ מעוקב). לכיפת הקוטב הדרומי קוטר 350 ק"מ ועובי 3 ק"מ.^[6] נפח הקרח הכולל בכיפה הדרומית יחד עם המרבצים בשכבות הסמוכות נאמד גם הוא בכ-1.6 מיליון קמ"ק.^[7] בשתי הכיפות הקוטביות מצויות מגרעות ספירליות. ניתוח שנערך לאחרונה על ידי מכ"ם חודר קרח הראה שהמגרעות הן תוצאה של רוחות קטבטיות ניצבות, הנעות בספירלה עקב כוח קוריוליס.^[8][9]

הקיפאון העונתי באזורים מסוימים ליד כיפת הקרח הדרומית מביא ליצירת לוחות בעובי של כמטר, של קרח יבש שקוף מעל הקרקע. עם בוא האביב, אור השמש מחמם את פני השטח והלחץ מהמראה של CO₂ מצטבר מתחת ללוח, מעלה אותו וקרע אותו בסופו של דבר. תהליך המוביל להתפרצויות דמויות גייזר של גז CO₂ מעורבב עם חול בזלתי כהה או אבק. תהליך זה מהיר, נצפה בחלוף כמה ימים, שבועות או חודשים, קצב די חריג בגאולוגיה - במיוחד במאדים. הגז הנע במהירות מתחת ללוח לאתר הגייזר מגלף תבנית דמוית עכביש של תעלות רדיאליות מתחת לקרח.^{[10][11][12][13]}

ביולי 2018 דיווחו מדענים איטלקים על גילוי לכאורה של אגם תת-קרחוני על מאדים, בעומק של 1.5 ק"מ מתחת לפני השטח של מרבצי השכבות הקוטביות הדרומיות (לא מתחת לכיפת הקרח הקבועה הנראית לעין), ובאורך של כ-20 ק"מ, גוף המים היציב הידוע הראשון על פני הכוכב.^[14][15]

מדיה וקבצים בנושא כיפות הקרח הקוטביות של מאדים בוויקישיתוף

• הניו יורק טיימס, המים שכיסו את מאדים נעלמו. כעת טוענים חוקרים כי הם יודעים מה עלה בגורלם, באתר הארץ, 24 במרץ 2021