דגל ליטא

דגל ליטא

סוג הדגל	דגל לאומי, דגל הצי האזרחי
יחס אורך/גובה	3:5
הונף לראשונה	1918
קבלת מעמד רשמי	20 במרץ 1989
מוטיבים עיצוביים	טריקולור אופקי צהוב-ירוק-אדום
גרסאות נוספות
דגל הצי הצבאי
דגל המדינה ההיסטורי
דגל מדיני
גרסאות היסטוריות
דגל ליטא הסובייטית
דגל מדיני ואזרחי היסטורי

דגל ליטא (בליטאית: Lietuvos vėliava) הוא דגלה הלאומי של ליטא. עיצובו הוא טריקולור אופקי של צהוב, ירוק ואדום. הדגל אומץ ב-20 במרץ 1989, כשנתיים טרם חידוש עצמאותה של ליטא בעקבות פירוק ברית המועצות. צבעי הדגל באותה תקופה, היו בהירים יותר. לאחר תקופת הכיבוש הנאצי (1941–1945) נכנס לשימוש הדגל הסובייטי, שהיה מורכב מדגל סובייטי אדום בסיסי עם שם הרפובליקה. דגל זה שונה לדגל האדום עם פס לבן ופס ירוק בתחתיתו. השינוי האחרון בדגל התרחש ב-2004, כאשר יחס הממדים השתנה מ-1:2 ל-3:5.

עיצובו של הדגל ואופן השימוש בו הוגדרו בחוק העיצוב ב-26 ביוני 1991. החוק תוקן לאחרונה ב-8 ביולי 2004, כאשר השינויים העיקריים כללו החלפת היחס מ-1:2 ל-3:5 והאימוץ הרשמי של דגל היסטורי כדגל המדיני (דגל הממשלה). התיקון נכנס לתוקפו ב-1 בספטמבר 2004, לאחר שאושר על ידי הנשיא ולדאס אדמקוס.

הצבעים המדויקים של הדגל הלאומי ודגל המדינה נקבעו לפי מניפת הצבעים של פנטון, היחס של שני הדגלים חייב להיות 3:5, והגודל התקני צריך להיות בממדים של 1 על 1.7 מטר. לפי הכללים ניתן ליצור את הדגל בגדלים אחרים, אך גם במקרה זה חובה להתאימם לקוד הצבעים ולדרישות היחס שנקבעו בחוק.

הצהוב שבדגל מסמל את אור השמש, הירוק את האזורים המיוערים, והאדום מייצג את הדם שנשפך עבור המדינה. צבעי הפנטון הרשמיים פורסמו בשנת 2004; הרשימה שלהלן מראה את הצבעים הרשמיים ואת הצבעים המקבילים להם במערכות שונות:

הדגל הליטאי הקדום ביותר מתוארך למאה ה-15 לפי כתב היד בנדריה פרוטנורום, שנכתב על ידי יאן דלוגוז'. לאחר קרב גרונוולד ב-1410 נעשה שימוש בשני דגלים נפרדים. רוב מתוך 40 הרגימנטים נשאו עמם דגל אדום שעליו מתואר אביר רכוב, הרודף אחרי אויב בלתי נראה. דגל זה, הידוע בכינוי ויטיס ("האביר" בליטאית), שימש בסופו של דבר כדגל המלחמה הליטאי, ובשנת 2004 הוא היה לדגל המדינה. שאר הרגימנטים נשאו עמם דגל אדום שעליו מתוארים עמודי גדימינס. הרגימנטים שהשתמשו בדגלי ויטיס היו צבאות מהדוכסות הגדולה של ליטא, ואילו השאר היו מטעם משפחות אצולה. עד שלהי המאה ה-18, שבא היא סופחה על ידי האימפריה הרוסית, השתמשה הדוכסות הליטאית והמדינה הליטאית שירשה אותה השתמשו בדגלי ויטיס.

יצירתו של דגל הטריקולור הצהוב, ירוק ואדום, התרחשה במקביל לשינויים בדגלים של רפובליקות אירופאיות אחרות, כגון דגל צרפת שאומץ לאחר המהפכה הצרפתית. הטריקולור הליטאי היחיד שהיה קיים לפני כן היה בצבעים ירוק, לבן ואדום, והיה בשימוש על ידי ליטא הקטנה.

לא ידוע מי היה זה שהציע את הטריקולור הנוכחי, אך הרעיון מיוחס לעיתים לגולים ליטאים שהתגוררו באירופה או בארצות הברית במהלך המאה ה-19. שלושת הצבעים הללו היו נפוצים במצעדים לאומיים ובבגדים מסורתיים. בפרלמנט הגדול של וילנה ב-1905 נבחר טריקולור זה להיות הדגל הלאומי. דגל ויטיס, שזכה לתמיכתו של יונאס בסנוויצ'יוס, לא נבחר בשל שלוש סיבות:

• הפרלמנט הליטאי (סימאס) שאף לבדל את עצמו מהדגל של הדוכסות הגדולה של ליטא, שכללה בעבר מדינות כגון בלארוס ואוקראינה.
• הצבע האדום הועדף כיוון שיצר זיהוי בין המהפכנים שהזדהו עם ערכי המרקסיזם והקומוניזם.
• דגל ויטיס היה מורכב מדי, והיה חשש שיהיה יותר מדי קשה לייצרו.

סוגיית הדגל עלתה לדיון נוסף בזמן ועידת וילנה שנערכה ב-1917. הצבעים ירוק ואדום נבחרו בזכות שכיחותם באמנות הלאומית. האמן אנטאנאס ז'מוידזינוויצ'יוס קישט את חדר הוועידה עם דגלים קטנים בצבע אדום וירוק. אולם, הנציגים לא חשו בנוח עם העיצוב כיוון שלטענתם היה קודר וחשוך מדי. לאחר מכן הציע טאדאס דוגירדס להוסיף פס צר בצבע צהוב (על מנת לסמל את השמש הזורחת) בין האדום (עננים הנראים כך בגלל קרני האור של שעות הבוקר) והירוק (שדות ויערות). אולם, הנציגים החליטו להעביר את ההחלטה בנושא לוועדה מיוחדת, שהורכבה מבסנוויצ'יוס, ז'מוידזינוויצ'יוס ודוגירדס. ב-19 באפריל 1918 העבירה הוועדה את החלטתה למועצת ליטא. הדגל העתידי היה אמור להיות טריקולור (צהוב למעלה, ירוק באמצע ואדום בתחתית) עם ויטיס בפינה השמאלית העליונה או באמצע. המועצה קיבלה את ההצעה הזו, אך חוקת ליטא מ-1922 לא כללה אזכור כלשהו לשלט ההרלדי. היא אימצה את הדגל הלאומי כפי שהוא מוכר כיום. הדיונים השונים לא גרמו ליצירתו של דגל היסטורי כלשהו.

הדיונים בסוגיית הדגל הלאומי נמשכו גם לאחר מכן; מתנגדי הדגל חשבו שזהב היה יכול להיות צבע ראוי יותר, כיוון שהשילוב בין צהוב, ירוק ואדום לא היה בהתאם לכללים הנהוגים של ההרלדיקה. אולם, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא נעשו שינויים כלשהם בדגל. במהלך מלחמת העולם השנייה ליטא הייתה כבושה על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות. בתקופת הכיבוש הסובייטי היו נהוגים שני דגלים; מיד לאחר המלחמה היה נהוג דגל בעל רקע אדום, הפטיש והמגל בצבע זהב עם הכיתוב SSR (גם כן בזהב) מעליהם. דגל זה הוחלף ב-1953 על ידי הדגל האחרון שהיה בשימוש בתקופת ליטא הסובייטית - דגל אדום, עם פטיש ומגל וכוכב מעליהם. בתחתית הדגל הוכנסו פסים אופקיים בצבע לבן וירוק בהיר.

בשנת 1988, במקביל להתחזקות התנועות לעצמאות ליטא, הכיר הסובייט הליטאי העליון בטריקולור כדגל הלאומי, אך הגדיר את הצבעים רק שנה אחת לאחר מכן שבה הדגל הסובייטי הליטאי הוחלף על ידי הטריקולור. לאחר קבלת העצמאות מברית המועצות הוכנסה סוגיית דגל הטריקולור לחוקה הליטאית החדשה, שאומצה במשאל עם ב-1992.

בשנת 2004, ביחד עם החוק שאישר את השינוי ביחס הממדים של הדגל, אומץ דגל מדינתי, כך שהסמל הלאומי מוצג בצורת כרזת סמל. יחס הממדים בדגל זהה לזה של הדגל הלאומי. הדגל מכונה בלשון החוק "הדגל ההיסטורי", והוא הוצע על ידי ססלובאס יורסנאס (סגן יושב ראש הפרלמנט) ועל ידי אדמונדאס רימשה (יושב ראש ועדת ההרלדיקה). דגל זה הוצע גם בתור שלט האצולה של המדינה, ושניהם הוצעו לרגל 750 שנים להכתרתו של מינדאוגאס ב-1253. דגל המדינה והסמל עוצבו על ידי ארבידאס קז'דייליס. בעבר היה דגל זה בשימוש בקרב גרונוולד, ושימש גם דגל ממשלתי עבור ליטא המרכזית בין 1922 לבין 1939. היה זה אחד מהדגלים שנלקחו בחשבון בתור הדגל הלאומי במהלך ההכנות להפיכת ליטא למדינה עצמאית. בכך נוהגת ליטא כמו מדינות אחרות כגון פינלנד, ספרד, ונצואלה, גרמניה ותאילנד.

לפי "חוק הדגל הלאומי" מונף דגל המדינה באופן קבוע בשלושה מקומות: הארמון המלכותי של ליטא, טירת האי טראקאי ומוזיאון המלחמה הגדול ויטאטוס שבקובנה. כמו כן, הדגל מונף במקומות הבאים בימים מסוימים:

• 16 בפברואר - בסמוך לבית החתימות השוכן ברחוב פיליס שבווילנה
• 11 במרץ - בסמוך לבניין הפרלמנט של ליטא
• 6 ביולי - בסמוך לארמון הנשיאותי בווילנה
• 15 ביולי - בסמוך לבניין משרד ההגנה
• 25 באוקטובר - בסמוך לבניין הפרלמנט, הארמון הנשיאותי, ושדרת גדימינאס שבה יושבת הממשלה

החל מ-1992 נמצא בשימוש גם הדגל הימי הלאומי של ליטא. לדגל יש רקע לבן עם צלב כחול, ובקנטון שלו מצויר הדגל הלאומי. רוחב כל אחד מריבועי הצלב הוא שביעית מרוחב הכוול של הדגל, ויחס הממדים הוא 1:2. מבחינה היסטורית דגל זה שימש את מועדון היאכטות של קובנה, אך ביחס של 2:3. דגלון החרטום מורכב מרקע לבן שעליו עוגן כחול המכוסה על ידי הסמל הימי של ליטא. הסמל הזה מורכב מעמודי גדימינאס צהובים על מסגרת עגולה אדומה. הצי הליטאי אימץ דגלון נפרד לשימוש על הספינות שלו.

ב-1993 קבע הפרלמנט הליטאי כי גם לנשיא המדינה יהיה דגל. הדגל מורכב מסמל ליטא המוחזק על ידי חד קרן וגריפון, כאשר הרקע צבוע בצבע אחיד. לפי חוק הדגל צבע הרקע הוא סגול, אך למעשה הצבע הנמצא בשימוש הוא אדום כהה. יחס הדגל הוא 1:1:2.

לכל אחד ממחוזות ליטא יש דגל נפרד, וכולם מורכבים לפי תבנית קבועה: ריבוע כחול, עשרה צלבי ויטיס בצבע זהב המשמשים שוליים עבור המאפיין שבמרכז הדגל, הנבחר על ידי המחוז עצמו. רוב האלמנטים המופיעים במרכז דגלי המחוזות מבוססים על הסמל הלאומי.

ניתן להניף את הדגל בצורה אנכית או אופקית ממבני ציבור, בתים פרטיים, בתי עסק, ספינות, כיכרות, או במהלך טקסים רשמיים. אם הדגל מונף בצורה אופקית הפס הצהוב צריך להיות למעלה, ואילו כאשר הוא מונף בצורה אנכית הפס הצהוב צריך להיות בצד השמאלי והפס האדום בצד הימני. הדגל אמור להיות מונף מזריחת השמש ועד השקיעה, ונציגויות של משרדי הממשלה מחוץ לליטא מחויבות להניף אותו בכל שעות היממה. הדגל חייב להיווצר לפי התקנים שנקבעו בחוק, וחל איסור לפגוע בו או להניח אותו על הקרקע.

בטקסי אבל ניתן להניף את הדגל בכמה דרכים. הדרך הראשונה, המכונה דגל בחצי התורן, מבוצעת באמצעות הנפת הדגל לראש התורן ולאחר מכן הנמכתו לשליש התורן. שיטה נוספת היא הצמדת סרט שחור לדגל המונף באופן קבוע על תורן. הסרט עצמו הוא ברוחב עשרה סנטימטרים, ומוצמד לראש הדגל כך שקצהו מגיע לתחתית הדגל. במהלך הלוויות הדגל עשוי לשמש ככיסוי לארונות הקבורה של חברי הממשלה, חיילים, חותמי חוק העצמאות של ליטא, ואישים שנקבעו בצו מיוחד של נשיא המדינה; לאחר מכן מקופלים הדגלים הללו ונמסרים ליורשי האישיות שמתה.

כאשר מניפים את דגל ליטא ביחד עם דגלים אחרים יש לעשות זאת בסדר קבוע מראש: הדגל הלאומי, הדגל המדינתי (ההיסטורי), דגלי מדינות זרות, דגל האיחוד האירופי, דגלי ארגונים לא ממשלתיים, דגל נשיא המדינה, דגלי ממשלה וצבא, דגלי המחוזות, דגלי ערים ודגלים אחרים. כאשר דגלים זרים מונפים לצד דגל ליטא הם מסודרים לפי שמות המדינות בשפה הליטאית, אך במקרים מסוימים הדגלים מסודרים לפי שפה אחרת.

דגל האיחוד האירופי מונף בליטא שהיא הצטרפה לארגון. דגל נאט"ו לא מוזכר במפורש בחוק, אך למרות זאת ניתן להניפו בליטא כיוון שגם היא חברה בנאט"ו. במקרים מסוימים מקובל להניף גם את דגל אסטוניה ואת דגל לטביה, בעיקר בחגיגות העצמאות של שלוש המדינות הבלטיות.

כחלק מפרוטוקול הדגל ישנו עידוד להציגו בימים מסוימים, אך בימים שלהלן הפרוטוקול מדגיש זאת יותר או אף מחייב להניף את הדגל:

מלבד הימים הללו הדגל מונף גם באתרים שבהם נערכות בחירות. לפי החוק הממשלה רשאית לקרוא להנפת הדגל ולקבוע תנאים מיוחדים כגון הוספת סימני אבל.

• סמל ליטא
• המנון ליטא

מדיה וקבצים בנושא דגל ליטא בוויקישיתוף

• ליטא, באתר דגלי העולם (באנגלית)
• הדגלים הימיים של ליטא באתר דגלי העולם
• ועדת ההרלדיקה הליטאית (בליטאית)
• היסטוריה של דגל ליטא באתר הפרלמנט
• חוק הדגל
• הפרלמנט הליטאי - סמלים - הדגל ההיסטורי (בליטאית)
• ימי הדגל של ליטא (בליטאית)
• וקסילולוגיה של ליטא באתר Vexilla Mundi
• דגל ליטא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

דגלי מדינות אירופה
מדינות	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • בריטניה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • ותיקן • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קזחסטן • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
שטחים תלויים	אבחזיה • אג'ריה • אולדרני • אולנד • איי פארו • גגאוזיה • גיברלטר • ג'רזי • גרנזי • דרום אוסטיה • האי מאן • הרם • טרנסניסטריה • סרק • קוסובו • קטלוניה • צפון קפריסין
נוספים	דגל אירופה • דגל הסאמים
אירופה • אפריקה • אסיה • אוקיאניה • אמריקה הדרומית • אמריקה הצפונית