דגירה

ערך זה עוסק בדגירה על ביצים. אם התכוונתם לפרק הזמן שבין הידבקות בגורם זיהום להופעת סימניה של מחלה, ראו תקופת דגירה.

דגירה היא פעולה שמבצע בעל חיים לצורך שמירה על טמפרטורה מבוקרת של הביצה, על ידי ישיבה על הביצה והעברת חום גופו אליה. מספר הביצים להטלה אחת מכונה בשם תטולה.

כל העופות, בלי יוצא מן הכלל, מטילים ביצים. קבוצה של עופות מסוימים, שמיקומה באוסטרליה ובאיים שכנים לה, מטילה את ביציה בדומה לזוחלים, בתוך גומחות באדמה וזונחת אותם לחלוטין. הולדות אחר בקיעתן מסוגלים לדאוג לעצמם ואף לעופף במהרה.

כל שאר העופות דוגרים על ביציהן, במטרה להעביר את חום גופם, תהליך חיוני להתפתחות העובר. חלק הגוף שנמצא במגע עם הביצים, הוא על פי רוב נטול שיער וכלי דם רבים מתפתחים בו בעת תקופת הדגירה. נקבות עופות רבים כאווזים וברווזים למשל, אף מורטות את שיער החזה שלהם כך שרק עורן יבוא במגע עם הביצה, וחום גופן יהיה ישיר עליה.

עופות רבים מחלקים את הדגירה בין שני המינים. אך ישנה חשיבות לניצוי העוף בתהליך הדגירה, על כן הנקבות שצבע נוצותיהן כהה יותר, דוגרות על הביצים יותר מהזכרים שצבע הנוצות שלהם צבעוני ובהיר יותר. אצל עופות גדולים חסרי תעופה, כיען ואמו, הזכרים דוגרים על הביצים כמעט לבדם, כאן בא לידי ביטוי משקלם הרב ומסת נוצותיהם.

תקופת הדגירה משתנה ממין למין, בין 10 ל-30 ימים אצל עופות קטנים ובינוניים עד ל 60–80 ימים אצל עופות גדולים. המשתנים הם גודל הביצה, גודל הוולד וטמפרטורת הגוף של ההורים.

בעופות שוכני הקינים, שגוזליהם בוקעים חסרי ישע וזקוקים לשהייה ממושכת בקן, הדגירה ארוכה יותר. אצל עוזבי הקינים, היכולים לצאת מהקן מיד בעקבות הוריהם, הדגירה קצרה.

חום הגוף לבדו, אינו מספק לחימום הביצה כולה. על כן עופות רבים הופכים את הביצים כפעמיים ביום, חלקם עושים זאת עם מקורם וחלקם עם הרגליים, תהליך זה הנעשה במסירות, מחמם את הביצה מכל צדדיה.

תהליך הבקיעה אינו נעשה בעזרת ההורים. הוולד מצויד ב"שן בקיעה" על מקורו, מן חומר גרמי חזק העוזר לו לשבור את הביצה מבפנים. מאוחר יותר תיעלם השן לחלוטין ותתמזג עם מבנה המקור.

מדיה וקבצים בנושא דגירה בוויקישיתוף

• דגירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)