גיגן
 | |
| כנסיית גאורגיוס הקדוש בגיגן | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | פלבן |
| ראש העיר | קראסימיר מלאדנוב פרבאנוב |
| תאריך ייסוד | 106 |
| שטח | 65.6 קמ"ר |
| גובה | 39 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,702 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 43°41′43″N 24°29′05″E / 43.695207°N 24.484759°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
גִיגֶן (בבולגרית: Гиген), הוא כפר בצפון מרכז בולגריה, הסמוך לנהר הדנובה, בשטח מחוז פלבן וממוקם 147 ק"מ מהבירה סופיה ו-54 ק"מ מבירת המחוז פלבן. בראשית המאה ה-21 ממצב עצמו הכפר כיעד תיירותי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יישוב תראקי נוסד באזור בתקופת הברונזה המאוחרת ושמו אֶסְקוּס, הנגזר מהשם התראקי העתיק של הנהר איסקר. הכפר גיגן ממוקם על חורבות העיר הרומית אוּלְפִּיָה אֶסְקוּס שהוקמה ב-106 על ידי הקיסר הרומי טראיאנוס.[1] בכתבי הגאוגרף תלמי מכונה העיר אסקוס מטְרִיבָּאלי. בשלהי המאה ה-2 הפכה העיר למרכז תרבותי וכלכלי אזורי. באמצע המאה ה-5 הוחרבה העיר על ידי ההונים ושוקמה בתקופתו של יוסטיניאנוס הראשון. בשלהי המאה ה-6 שוב הוחרבה העיר על ידי האווארים. במהלך המאה ה-10, תקופת האימפריה הבולגרית הראשונה שוקם חלק מהיישוב ובמקום הוקם כפר שנקרא גיגן והתקיים עד אמצע המאה ה-14 עת הוחרב על ידי צבא האימפריה העות'מאנית.[2] בכנסיית הכפר העתיק נמצאה כתובת מאמצע המאה ה-10, תקופתו של פטר הראשון (שליט בולגריה) ובה דברי תוכחה כנגד האמונה הבוגומילית.[3]
במהלך המאה ה-16 שוב הוקם יישוב על חורבות הכפר הקדום. בשלהי המאה ה-17 הצליח מהנדס צבאי איטלקי לקשר בין השרידים במקום לעיר הרומית העתיקה והחל מראשית המאה ה-20 החלו חפירות ארכאולוגיות מקיפות במקום.[2] באוגוסט 1877 במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכבש הכפר גיגן על ידי הצבא הרומני[4] ובהמשך הפך חלק מנסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין.
ראש מועצת הכפר, קראסימיר מלאדנוב פרבאנוב נבחר ב-2009 כנציג המפלגה החדשה "אטאקה" המזוהה עם הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיגן שורר אקלים ממוזג עם השפעה ממתנת מכיוון הדנובה המעניקה לו מאפיינים מסוימים של אקלים ים תיכוני. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13oc וערכי הקיצון נעים מ0oc בינואר ועד 25oc ביולי.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – יהדות בולגריה
בגיגן נמצאה העדות המאומתת הקדומה ביותר להתיישבות יהודים באזור בולגריה (פרובינציית מואסיה התחתונה של האימפריה הרומית). בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בראשית המאה ה-20 נמצאה מצבה ועליה הכיתוב ארכי-סינאגוגוס יוספוס, דהיינו ראש בית הכנסת, יוסף. המצבה תוארכה על ידי הארכאולוג גבריל קצרוב לאמצע המאה ה-2. גילויה מעיד על קהילה רומניוטית ממוסדת שהתגוררה במקום ולה מוסדות תפילה ובית עלמין.[5] מחקרים מאוחרים יותר סוברים שהשרידים הם מראשית המאה ה-4.[6] לאחר חורבן העיר אולפיה אסקוס בידי ההונים לא נמצאו עוד עדויות לקיומה של קהילה יהודית במקום.
במאי 1943 גורשו כ-20,000 מיהודי סופיה לערי השדה. כ-6,000 מהם הגיעו לפלבן ובהמשך גורשו גם ממנה אל כפרי הסביבה. לאחר מחאות של ראשי היישובים השונים הועברו כמה מאות מהמגורשים לשכונה בגיגן, אשר יושבה בשעתו על ידי פליטים ממקדוניה וננטשה. בספטמבר 1944 לאחר ההפיכה שהובילה חזית המולדת הבולגרית בחסות הצבא האדום וסילוק המשטר הישן, הותר למגורשי סופיה לשוב אליה.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הכפר גיגן, באתר guide-bulgaria (באנגלית).
- ^ 1 2 תולדות גיגן העתיקה, באתר המוזיאון ההיסטורי בפלבן (בבולגרית).
- ^ כתובת אנטי-בוגומילית מהמאה ה-10 בכפר גיגן, באתר אוניברסיטת סופיה (בבולגרית).
- ^ חציית הדנובה על ידי הצבא הרומני, בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית, באתר militera.lib.ru (ברומנית).
- ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 27-28.
- ^ צבי קרן, תקציר ההיסטוריה של בולגריה ויהודיה, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה .
- ^ דוד יוסיפאור, גיטו פלבן, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 901-906.