גורדון (עבד)
גורדון היה עבד נמלט ממיסיסיפי[1] או מלואיזיאנה[2], שברח אל החופש במרץ 1863 והצטרף ליחידת הלוחמים השחורים (אנ') של צבא האיחוד במלחמת האזרחים בארצות הברית. תצלום גבו המצולק מהצלפות המכונה "The Scourged Back" מהווה את אחת הדוגמאות הראשונות לשימוש במדיום הצילום לצורכי הסברה. התנועה לביטול העבדות עשתה שימוש נרחב בתצלום זה על מנת להוציא את העבדות אל מחוץ לחוק. כמו כן, התצלום היה לאחד התצלומים המפורסמים ביותר של עבדים בזמן מלחמת האזרחים באמריקה. ב-4 ביולי 1863, פורסם התצלום במגזין הפופולרי "הארפר'ס ויקלי", ובכך סיפק למדינות האיחוד ראיה חזקה לאכזריות מוסד העבדות, והיווה תמריץ לשחורים חופשיים רבים להתגייס לצבא האיחוד[3][4][5].
הבריחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורדון ברח מהמטע של ג'ון וברידג'ט ליונס, שבבעלותם היו כמעט 40 עבדים. אדונו יצא לחפש אחריו ביחד עם שכניו ועם להקת כלבי דם. על מנת לטשטש את עקבותיו ולבלבל את כלבי הדם שחיפשו אחריו על פי עקבות הריח, גורדון הצטייד מבעוד מועד בבצלים, ולאחר שחצה כל נחל וכל ביצה, הוא שפשף את הבצלים על גופו ובכך הציל עצמו מלכידה. גורדון גמא מרחק של 129 קילומטרים במשך עשרה ימים, עד שלבסוף הגיע למחנה חיילי האיחוד שהוצב בבאטון רוז', לואיזיאנה, סמוך לנהר המיסיסיפי[6][3].
במחנה חיילי האיחוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורדון הגיע למחנה שלושה חודשים בלבד לאחר שהצהרת השחרור, אותה אישר הנשיא לינקולן, אפשרה לשחורים להתגייס לצבא האיחוד במסגרת יחידות נפרדות. הוא ביקש להתגייס לצבא, ובמסגרת הליך גיוסו עבר בדיקה גופנית שגרתית בה פשט את חולצתו וחשף את גבו. בגבו התגלו צלקות קלואיד חמורות שנוצרו מהצלפות שוט. גורדון טען כי הפקח שהשגיח עליו הצליף בו נמרצות, אך הוא אינו זוכר את ההצלפות עצמן. הוא שכב במיטה בכאבים במשך חודשיים, ואז גמלה בו ההחלטה לברוח. המשגיח אמר לו שהצליף בו משום שלקח רובה וניסה לירות בכולם, כולל באשתו. גורדון לא זכר דבר שכזה, וגם אשתו אמרה לו כי לא היו דברים מעולם[7].
צלמים נודדים ששהו באותה העת במחנה, ביצעו מספר תצלומים בשיטת קארט דה ויזיט, ובכך הנציחו את גבו המצולק. בנוסף לתמונת גבו המצולק, הצלמים צילמו עוד שתי תמונות: בתמונה השנייה, נראה גורדון בבגדיו המרופטים איתם הגיע למחנה, ובתמונה השלישית, גורדון לבוש כחייל במדי צבא האיחוד.
שירות בצבא האיחוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורדון הצטרף לצבא האיחוד כגשש. באחד הסיורים, הוא נלקח בשבי על ידי כוחות הקונפדרציה, נתלה הפוך מרגליו, הוכה ונזנח למותו, אולם הוא הצליח להיחלץ ולברוח אל כוחות האיחוד. לאחר מכן, לחם כסרן במצור על פורט הדסון (אנ').
תמונת הגב המצולק והשפעתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמונה צולמה ב-2 באפריל 1863, והייתה לאחת התמונות הבולטות והנפוצות ביותר לתיאור העבדות. היא הצליחה להבהיר לתושבי ולחיילי מדינות האיחוד את ממדי האכזריות של מוסד העבדות[8]. לתמונה היה תפקיד פוליטי משמעותי: התמונה פורסמה במגזין הפופולרי 'הארפר'ס ויקלי' ב-4 ביולי 1863, ברגע קריטי. באותה העת, האיחוד ספג הפסדים שגרמו לתושבי האיחוד להרגיש שמדובר במלחמה שלא ניתן לנצח בה. בנוסף, הצהרת השחרור שרק נכנסה לתוקף, הייתה מאוד לא אהודה בקרב מגזרים גדולים בציבור מדינות האיחוד. פרסום התמונה נועד לשרת את תומכי המלחמה, ולקבל את תמיכת הציבור בנחיצותה[7].
התמונה שפורסמה ב'הארפר'ס וויקלי' הייתה חלק מטריפטיכון. תמונת גבו המצולק של גורדון נקראה 'גורדון בבדיקה רפואית', תמונתו בבגדים מרופטים נקראה 'גורדון כשהגיע לשורות חיילי האיחוד' ותמונתו במדים נקראה 'גורדון במדים כחייל צבא ארצות הברית'. התמונה 'גורדון בבדיקה רפואית' הודפסה והופצה על ידי צלמים רבים, לרבות על ידי הצלם הנודע מת'יו בריידי. בתי דפוס ברחבי אמריקה ואף באירופה הדפיסו והפיצו את התמונה[9].
חודש וחצי לפני פרסום התמונה במגזין 'הארפר'ס ויקלי' הנפוץ, התמונה פורסמה גם במגזין 'The Independent' (אנ'), בעריכתו של הנרי וורד ביצ'ר (אנ'). בעיתון זה, התמונה נקראה "הגב המצולק" (באנגלית: 'The Scourged Back') – זהו שמה הנפוץ של התמונה עד היום. לפי המאמר בעיתון זה, ההצלפות התרחשו באוקטובר 1862, אולם על פי הכתוב במגזין 'הארפר'ס ויקלי', ההצלפות התרחשו בחג המולד[7].
שלא כמו ציורים או נובלות כמו אוהל הדוד תום שביקשו להציג לציבור את עוולות מוסד העבדות, בתמונה לא ניתן היה בזמנו להטיל ספק. בעיתון 'The Independent' נכתב: "יש לשכפל תמונה זו ב-100,000 עותקים ולהפיץ אותה לכל המדינה. היא מספרת את הסיפור באופן בו אפילו גברת סטואו לא יכולה לספר, משום שהתמונה מספרת את הסיפור לעין"[6]. העיתון 'The Liberator' (אנ') של ויליאם לויד גריסון (אנ') התייחס לתמונה שבועיים לאחר מכן וכינה אותה 'העדות האילמת'. התנועה לביטול העבדות הכירה בחשיבותו של המדיום החדש – הצילום - וביכולתו להדגים את העוולות של העבדות באופן שציורים, איורים וסיפורים אינם יכולים, והתמונה הפכה סמלית ולקחה חלק משמעותי בהסברה של התנועה לביטול העבדות. פרדריק דאגלס טען כי "תחת מכחולו של אמן לבן, שחורים לעולם לא יכולים לזכות לדיוקנאות נטולי פניות. נראה כי האמן הלבן לא מסוגל לצייר אדם שחור ללא הגזמה גסה של מאפייניו החיצוניים". דאגלס תפס את מדיום הצילום כמדיום שמספר את האמת באופן שיכול להתגבר על התפיסות הגזעניות שבאות לידי ביטוי בציורים[7].
המתנגדים למלחמת האזרחים טענו כי סיפורו של גורדון מומצא על ידי מתנגדי עבדות פנאטים והזויים. חלקם קיבלו את אמיתות הסיפור אך טענו כי גורדון היה אשם ולכן ההצלפות בו מוצדקות. עבור האפרו-אמריקאים, גורדון הפך לסמל של אומץ ופטריוטיות[3].
תמונת קארט דה ויזיט 'גורדון כשהגיע לשורות חיילי האיחוד' נמכרה בשנת 2008 במכירה פומבית ב-1527 דולר[10]. כל ההעתקים של תמונת 'גורדון במדים כחייל צבא ארצות הברית' אבדו, ונשאר רק ציור שלה. קורות חייו של גורדון, לאחר שירותו הצבאי, אינם ידועים. תמונתו מופיעה בספרי לימוד, נלמדת באוניברסיטאות ומוצגת בתערוכות ובמוזיאונים ברחבי העולם.
ספקות לגבי זהותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תמונותיו של העבד הנמלט הופצו במספר מגזינים ועיתונים באותה העת, אך תיאורי התמונות היו לעיתים שונים. הפרסום במגזין 'הארפר'ס ויקלי' זיכה את התמונות לתפוצה הרחבה ביותר. במגזין זה, העבד הנמלט כונה גורדון. שנה לאחר פרסום זה, תמונותיו פורסמו על ידי המאייר וינסנט קולייר, בהן הוא כונה 'פרני בראיינט (Furney Bryant) – עבד נמלט מצפון קרולינה'. קולייר פרסם איור בו נראה פרני בראיינט לוחם בפברואר 1864, אולם משום שידוע שהמאייר לא נכח בשדה הקרב, ברור כי איור זה הוא פרי דמיונו. בארכיון הלאומי של ארצות הברית, נמצא העתק של תמונת הגב המצולק בה העבד הנמלט מכונה פיטר. אדם שנכח במחנה של צבא האיחוד עת צולמו התמונות, טען כי למחנה הגיעו שני עבדים נמלטים – לאחד קראו גורדון ולשני פיטר. למרות זאת, רוב ההיסטוריונים מקבלים את הגרסה לפיה כל השמות מתארים את אותו האדם[7].
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012, בסרט "לינקולן", דמותו של בנו של לינקולן, טד, רואה צלחת זכוכית עם תמונת נתיחה רפואית של גורדון.
בשנת 2022 יצא לאור הסרט שחרור, שעלילתו מבוססת באופן חופשי על בריחתו של גורדון, מככבים בו ויל סמית' ובן פוסטר בבימויו של אנטואן פוקואה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Margaret Abruzzo, (2011). Polemical Pain: Slavery, Cruelty, and the Rise of Humanitarianism (New Studies in American Intellectual and Cultural History)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Ann Shumard, Bound for Freedom's Light: Gordon, Civil War Trust
- הכתבה המלאה שפורסמה במגזין 'הארפר'ס ויקלי', 4 ביולי 1863, The Civil War
- Michele Norris, 'The Atlantic' Remembers Its Civil War Stories, NPR, December 05, 2011
- ״דרך הגב״ - פרק על חייו ותיעודו של גורדון בהסכת ״עושים מינהר״
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Scourged Back, The New York Public Library Digital Collection
- ^ Ann Shumard, Bound for Freedom's Light: Gordon, Civil War Trust: Saving America's Civil War Battlefields
- ^ 1 2 3 Frank H. Goodyear, The Scourged Back: How Runaway Slave and Soldier Private Gordon Changed History, America’s Black Holocaust Museum
- ^ A Slave Named Gordon, הניו יורק טיימס, September 30, 2009
- ^ The Scourged Back, The Metropolitan Museum of Art
- ^ 1 2 The scourged back, Luminous-Lint, history, evolution and analysis of photography
- ^ 1 2 3 4 5 David Silkenat (2014) “A Typical Negro”: Gordon, Peter, Vincent Colyer, andthe Story behind Slavery's Most Famous Photograph, American Nineteenth Century History, 15:2, 169-186
- ^ The Scourged Back, The International Center of Photography
- ^ Kathleen Collins, The scourged back, History of Photography, Volume 9, Issue 1, 1985
- ^ Civil War CDV of African American Contraband, Baton Rouge, La, 2008, Historic Americana Auction, Dec 4 & 5, Cowan's Auctions