ג'פרי הינטון

ג'פרי הינטון
Geoffrey Hinton
לידה	6 בדצמבר 1947 (בן 76); וימבלדון, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	למידה עמוקה, למידת מכונה
מקום מגורים	קנדה
מקום לימודים	קינגס קולג' (1970); אוניברסיטת אדינבורו (1978) ;
מנחה לדוקטורט	ה. כריסטופר לונז'ה-היגינס
מוסדות	אוניברסיטת טורונטו; חברת גוגל; אוניברסיטת קרנגי מלון ;
תלמידי דוקטורט	Andriy Mnih, David C. Plaut, איליה סוצקבר, Christopher K. I. Williams, Volodymyr Mnih, Ruslan Salakhutdinov, Jimmy Ba, Brendan J. Frey, Richard S. Zemel, Radford M. Neal, Yee Whye Teh, Carl Edward Rasmussen, Navdeep Jaitly, George Edward Dahl, Yichuan Tang, Tijmen Tieleman, Abdel-rahman Mohamed, Nina Thiessen, Nitish Srivastava, Evan Whitney Steeg, Andrew Denis Brown, James Martens, Radek Grzeszczuk, Sageev Oore, Kevin Lang, Steven Nowlan, Alberto Paccanaro, Sidney S. Fels, David H. Ackley, Andriy Mnih, Peter Brown, Brian Sallans, Mark Derthick
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיקה (8 באוקטובר 2024); עמית ACM (2023); פרס נסיכת אסטוריאס למחקר טכני ומדעי (2022); פרס דיקסון במדעים (2021); פרס הונדה (2019); שותף במסדר קנדה (2018); פרס טיורינג (2018); פרס חזית הידע של קרן BBVA (2016); IEEE Neural Networks Pioneer Award; IEEE Maxwell Award (2016); פרס פרנק רוזנבלט של IEEE (2014); מדליית הזהב של קנדה ע״ש גרהרד הרצברג למדע והנדסה (2010); פרס הצטיינות במחקר של הוועידה הבינלאומית לאינטלגנציה מלאכותית (2005); פרס רומלהארט (2001); עמית החברה המלכותית (1998); עמית אגודת המדעים הקוגניטיביים; עמית החברה המלכותית של קנדה (1996); עמית האגודה האמריקאית לבינה מלאכותית (1990) ;
	אתר רשמי

ג'פרי אוורסט הינטון (אנגלית: Geoffrey Everest Hinton; נולד ב-6 בדצמבר 1947) חבר כבוד ב"מסדר קנדה", "החברה המלכותית בלונדון" ו"החברה המלכותית של קנדה", הוא פסיכולוג קוגניטיבי אנגלי-קנדי ומדען בתחום מדעי המחשב. פרסומו העיקרי של הינטון הוא בתרומתו למדע בתחומי רשתות נוירונים מלאכותיות. מאז 2013, הינטון פעיל בעיקר ב"גוגל" וכחוקר באוניברסיטת טורונטו. בשנת 2024 זכה בפרס נובל לפיזיקה על תרומתו לבינה מלאכותית בהקשר של רשתות נוירונים מלאכותיות.

הינטון התפרסם, בין השאר, בהמשך למאמר שכתב ביחד עם חוקרים נוספים, ב-1986. המאמר שלהם עסק באלגוריתם "פעפוע לאחור" כשיטה לאימון רשתות נוירונים מלאכותיות. רבים בקהיליית מפתחי רשתות הנוירונים המלאכותיות מתייחסים אל הינטון כאל "הסנדק" של התחום^[1]. ניצחונו של אלכס קריזבסקי, סטודנט של הינטון, בתחרות זיהוי עצמים "ImageNet", ב-2012, נחשב לאירוע שהביא את נושא רשתות העצבים המלאכותיות/ למידה עמוקה/ בינה מלאכותית אל המודעות הציבורית בתקופה הנוכחית - מה שהביא לגל התעניינות עצום בתחום.

באפריל 2023, התפטר ממשרתו ב"גוגל" והחל להתבטא על הסכנות שהבינה המלאכותית עלולה להביא איתה. בין השאר, הינטון מציין את היכולת של המודלים ללמוד האחד מהשני, העובדה שניתן "להעתיק" את המודל ממחשב למחשב (הן הארכיטקטורה והן המשקלים). תכונה הגורמת לזה שהם, המודלים, בני שכפול מצד אחד ונצחיים מצד שני - ביחד עם התנהגויות מתהוות שאיש לא ציפה להן, בעיקר בהקשר למודלי השפה הגדולים - כל אלו ביחד, הביאו אותו למחשבה שלא מדובר בניסיון "בינוני" לחקות את מוח האדם - אלא שמדובר במשהו אחר, שיש לו מאפיינים מסוכנים ואם הוא לא "יטופל בצורה נכונה" - הוא עלול לסכן את גורל האנושות וזאת מכיוון שהמודלים עלולים להגדיר לעצמם את פונקציות המטרה וכבר היום יש להם יכולות בתחום ההנמקה וקבלת ההחלטות שאיש לא צפה, כמו גם יכולת לעבור מגוון גדול של "מבחני אינטליגנציה"^[2].

חיים אישיים

הינטון הוא צאצא של ג'ורג' בול, מתמטיקאי ופילוסוף בריטי, מאבות הלוגיקה המודרנית ויוצר האלגברה הבוליאנית המהווה את יסוד מדעי המחשב. הוא גם צאצא של ג'יימס הינטון (James Hinton), רופא כירורג, סופר ואביו של המתמטיקאי צ'ארלס הווארד הינטון (Charles Howard Hinton). אביו הוא האנטומולוג הווארד הינטון (H. E. Hinton). אשתו של הינטון נפטרה ב-1994 ממחלת סרטן השחלה.

חינוך

הינטון השלים תואר ראשון ב-1970, בקינגס קולג' (קיימברידג'). את הדוקטורט בבינה מלאכותית עשה באוניברסיטת אדינבורו, בהנחייתו של כריסטופר לונגה-היגינס Christopher Longuet-Higgins

קריירה

לאחר שהשלים את הדוקטורט, עבד באוניברסיטת סאסקס, באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ובאוניברסיטת קרנגי מלון. הינטון היה אחד מהמייסדים של תחום הנוירולוגיה החישובית ביוניברסיטי קולג' לונדון, במימונה של קרן ההשקעות של גטסבי - Gatsby Charitable Foundation. כיום (2024) הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת טורונטו, בפקולטה למדעי המחשב. הינטון מחזיק במושב של התאגדות המחקר בקנדה, בתחום למידת מכונה והוא יועץ בתחום "המוח ומכונות לומדות" למוסד הקנדי למחקר מתקדם. הינטון העביר קורס ל"בינה מלאכותית" בפלטפורמת הלימוד המקוונת, קורסרה, ב-2012. ממרץ 2013, הוא מחלק את זמנו בין גוגל לבין האוניברסיטה.

הינטון פרסם למעלה מ-200 מאמרים בעיתונות מדעית שפרסומיה מבוקרים על ידי מדענים מהתחום^[3].

ביחד עם חוקרים נוספים, פיתח את אלגוריתם הפעפוע לאחור, את מכונות בולצמן, ייצוגים מבוזרים, מכונות הולצמן. ב-2007, פרסם מאמר מפורסם בנוגע ללמידה בלתי מונחית. ב-2017, פרסם ז'אנר חדש של רשתות נוירונים להן הוא קורא: "רשתות נוירונים מכומסות" (Capsule neural network), לדבריו, סוף, סוף, הוא הגיע לארכיטקטורה ש"באמת עובדת"^[4]. הרעיון העיקרי של ז'אנר חדשני זה, הוא, ככל הנראה, חיקוי יותר מוצלח של המוח האנושי על ידי בניית ארכיטקטורה היררכית של רשתות נוירונים האחת "מעל" לשניה^[5].

באפריל 2023 פרש הינטון מגוגל, תוך שהוא מזהיר מפני הסיכונים שמציבה הבינה המלאכותית^[6].

סטודנטים בולטים שביצעו מחקרים תחת הנחייתו כוללים את איליה סוצקבר, מי שהיה שותף לבניית AlexNet, רשת הנוירונים שניצחה בתחרות זיהוי העצמים "מעל" ImageNet, ב-2012. אירוע שלדעת רבים מהעוסקים בתחום הביא לפריצת נושא הבינה מלאכותית לתודעה הציבורית. סטודנט נוסף שלו הוא יאן לקון שהייתה לו תרומה גדולה לתחום הבינה מלאכותית^[7] וכיום הוא עומד בראש תחום הבינה מלאכותית, בחברת פייסבוק.

דעותיו

הינטון היגר מארצות הברית לקנדה על רקע התנגדותו למדיניות של הנשיא רונלד רייגן והתנגדותו למימון ביטחוני של נושאי בינה מלאכותית. הינטון חתם על עצומות נגד פיתוח נשק אוטונומי. בהתייחס לסכנה הקיומית שה"בינה מלאכותית" עלולה להביא איתה, הינטון בדרך כלל נמנע להביע דעה בציינו שלתת תחזית ליותר מחמש שנים קדימה זה לא אחראי. יש הטוענים כי הוא מחזיק בדיעה שסכנה זו רלוונטית רק עוד הרבה עשרות שנים קדימה (סביב השנה 2070) ואולם יש סכנה גדולה שהמימסד הביטחוני יעשה שימוש בטכנולוגיה לרעה. הינטון ציין גם שלהערכתו, כבר היום, הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית של אמריקה עושה שימוש בטכנולוגיות דומות.

בתשובה לשאלה של Nick Bostrom, "אם אתה כל כך מודאג מההשלכות של העיסוק בבינה מלאכותית, למה אתה עוסק בזה", הינטון ענה: "האמת היא שאני לא יכול לעמוד בפיתוי של גילוי דברים חדשים" ובכך הוא רמז לדבריו של רוברט אופנהיימר במענה לשאלה על פרויקט מנהטן.

בתשובה לשאלה, הינטון אמר גם: "אינני שולל את האפשרות שבני האדם ישלטו על מכונות שיש להן אינטליגנציה גבוהה יותר משל אנשים - אם כי אני לא מכיר שמצב כזה שרר בעבר".

בתחילת פברואר 2024, הינטון נתן הרצאה של שעתיים. במהלך ההרצאה הוא הסביר למה לדעתו אינטליגנציה דיגיטלית מבינה שפה ומילים - מכל היבט שאפשר למדוד, בדיוק כמו בני אדם, למה אינטליגנציה דיגיטלית מאפשרת לרובוטים להחליף ביניהם את המישקולים של המודלים - ולכן, הם יכולים ללמוד אחד מההתנסויות של השני - שלא כמו בני אדם ובהתאם, למה זו תופעה שעלולה להיות מסוכנת. במהלך ההרצאה הוא מציין שלמיטב שיפוטו היה נכון להפסיק את הפיתוח של התחום עד לאסדרתו, לכפות על החברות והממשלות להשקיע לפחות 30% מהמשאבים שלהם בתחום הבטיחות^[8].

פרסים והוקרה

הינטון קיבל מספר גדול של פרסים לאורך הקריירה שלו והבולטים שבהם הוא פרס טיורינג, הפרס שנחשב לפרס המקביל לפרס נובל בתחום המחשוב, ב-2018^[9] ופרס נובל לפיזיקה לשנת 2024.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'פרי הינטון בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'פרי הינטון (באנגלית)

ג'פרי הינטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'פרי הינטון, ברשת החברתית Goodreads
ג'פרי הינטון, באתר פרס נובל (באנגלית)
ג'פרי הינטון, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
ג'פרי הינטון, באתר dblp
ג'פרי הינטון, באתר ResearchGate
ג'פרי הינטון, באתר גוגל סקולר
ג'פרי הינטון, באתר Semantic Scholar
ג'פרי הינטון, באתר IEEE

הערות שוליים

תבנית:זוכי פרס נובל לפיזיקה

[1] מאמר באתר אוניברסיטת טורונטו

[2] ראיון עם פרופ' ג'פרי הינטון מה 05.05.2023

[3] רשימת כל המאמרים של ג'פרי ב"גוגל סקולר"

[4] מאמר באתר Futurism

[5] קורות חיים של ג'פרי

[6] יובל מן, "הסנדק של ה-AI" עוזב את גוגל ומזהיר מפני העתיד, באתר ynet, 1 במאי 2023

[7] פרויקטים ומחקרים של יאן לקון, באתר האינטרנט שלו

[8] סרטון יו-טיוב, הרצאה של הינטון מפברואר 2024, שעתיים

[9] מאמר לציון הפרס באתר ה"ניו יורק טיימס" מה 27 במרץ 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

זוכי פרס טיורינג
1966–1980	אלן פרליס (1966) • מוריס וינסנט וילקס (1967) • ריצ'רד המינג (1968) • מרווין מינסקי (1969) • ג'יימס וילקנסון (1970) • ג'ון מקארתי (1971) • אדסחר דייקסטרה (1972) • צ'ארלס באקמן (1973) • דונלד קנות' (1974) • אלן ניוול והרברט סיימון (1975) • מיכאל רבין ודנה סקוט (1976) • ג'ון באקוס (1977) • רוברט פלויד (1978) • קנת אייברסון (1979) • טוני הור (1980)
1981–2000	אדגר קוד (1981) • סטיבן קוק (1982) • קן תומפסון ודניס ריצ'י (1983) • ניקלאוס וירת (1984) • ריצ'רד קארפ (1985) • ג'ון הופקרופט ורוברט טרג'אן (1986) • ג'ון קוק (1987) • איוואן סדארלנד (1989) • וילאם קאהן (1990) • פרננדו קורבטו (1991) • רובין מילנר (1992) • באטלר לאמפסון (1993) • יוריס הארטמאניס וריצ'רד סטרנס (1994) • אדוארד פייגנבאום וראג' רדי (1995) • מנואל בלום (1996) • אמיר פנואלי • דאגלס אנגלברט (1997) • ג'ים גריי (1998) • פרד ברוקס (1999) • אנדרו יאו (2000)
2001–2020	אולה יוהאן דאל וקריסטין נייגארד (2001) • רונלד ריבסט, לאונרד אדלמן ועדי שמיר (2002) • אלן קיי (2003) • וינט סרף ובוב קאהן (2004) • פיטר נאור (2005) • פרנסס אלן (2006) • אדמונד קלארק, אלן אמרסון וג'וסף סיפאקיס (2007) • ברברה ליסקוב (2008) • צ'ארלס פ. ת'אקר (2009) • לסלי וליאנט (2010) • יהודה פרל (2011) • שפי גולדווסר וסילביו מיקאלי (2012) • לזלי למפורט (2013) • מייקל סטונברייקר (2014) • ויטפילד דיפי ומרטין הלמן (2015) • טים ברנרס-לי (2016) • ג'ון הנסי ודייוויד פטרסון (2017) יהושע בנג'יו, ג'פרי הינטון ויאן לקון (2018) • אדווין קטמול ופט הנרהן (2019) • אל אהו וג'פרי אולמן (2020)
2021 ואילך	ג'ק דונגארה (2021) • רוברט מטקאלף (2022) • אבי ויגדרזון (2023)