בריירס
| |||
 | |||
| מדינה |
 ברזיל | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 באהיה | ||
| ראש העיר |
אנטוניו אנריקה Antonio Henrique | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד |
1891  | ||
| שטח | 7,985 קמ"ר | ||
| גובה | 454 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 159,743 (2022) | ||
| קואורדינטות | 12°08′54″S 44°59′33″W / 12.14833°S 44.99250°W | ||
| אזור זמן | UTC -3 | ||
| http://barreiras.ba.gov.br/ | |||
 | |||
  | |||
בריירס (בפורטוגזית: Barreiras) היא עיר במערב מדינת באהיה שבברזיל. העיר מהווה את המרכז העירוני, הפוליטי, הטכנולוגי והכלכלי החשוב ביותר במערב המדינה. כלכלתה מבוססת על חקלאות ועל משק החי. בשנים האחרונות חווה בריירס צמיחה כלכלית מואצת והיא אחת מהערים שצומחות בקצב המהיר ביותר בבאהיה, אם לא בברזיל כולה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריירס שוכנת במרחק של 853 ק"מ ממערב לבירת המדינה סלבדור ו-622 ק"מ מצפון-מזרח לבירה הפדרלית ברזיליה. העיר מהווה צומת דרכים חשוב בין חלקים שונים של ברזיל. מבחינה גאוגרפית ממוקמת העיר בתוך אגן ההיקוות של נהר הריו גרנדה, אחד מיובליו של נהר הסאו פרנסיסקו. כמו כן עוברים בתחומי העיר נהרות נוספים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרם תחילת ההתיישבות האירופאית היה האזור נחלתם של שבטי ילידים שהוכחדו במחלות ובמלחמות והוא היה ידוע כאזור בו היו חוות בקר רבות. ההתיישבות התקדמה במעלה הנהר ובמקום בו חסמו סלעים (barreiras, בפורטוגזית: "מחסום") את נתיבם של המתיישבים, הוקם יישוב קטן. במעלה נהר הריו גרנדה ניתן היה להפליג בסירות קטנות ועד מהרה הגיעו לאזור סוחרים כדי להוביל אספקה לחוות הבקר. הכפר היה למרכז לשטחים החקלאיים בהם גודלו טבק, שעועית, תירס ומאניוק. כל אלה יוצאו מהאזור יחד עם דבשה, ועורות בשעה שקרוסין וקפה יובאו מאירופה. כל הסחר התנהל דרך הנהר.
ב-1850 כלל היישוב מספר קטן של בקתות והוא נקרא סאו ז'ואאו דה בריירס. ב-1880 היישוב כלל עדיין רק עשרים בקתות עשויות ענפים וטיט. השפע שהיה ביערות בדמותם של העצים, שמהם הופק הגומי הטבעי, היה הגורם שזירז את התפתחותו של האזור. הגומי הושט במורד הנהר לסלבדור. ב-1902 זכתה בריירס למעמד של עיר כאשר מספר הבתים בה עמד על 630 ואוכלוסייתה מנתה 2500 תושבים.
ב-1928 נבנתה במקום תחנת הכוח ההידרואלקטרית השנייה בבאהיה והתעשייה החלה להתפתח. העיר שעד אז חוותה קיפאון בהתפתחותה החלה להתמלא בבתי אריזה, במפעלים לאריזת יבול האורז, במנפטות כותנה, במפעלי טקסטיל ובמפעלי עורות. ב-1943 פתח את שעריו סניף הבנק הראשון בעיר.
תקופת הפריחה הכלכלית של בריירס המשיכה עד ל-1964. באותה שנה הפסיקה תחנת הכוח את פעילותה והעיר נכנסה לתקופה של שפל כלכלי. עקב בידודה התחבורתי של העיר היא נותרה מנותקת יחסית במשך כעשור עד אשר הושלמה סלילתו של הכביש המהיר בין סלבדור לבין ברזיליה. זמן קצר לאחר מכן החלו להגיע השקעות ממשלתיות במיזמי השקיה והתפתחותה של העיר חודשה.
החל משנות השבעים ועד היום גדלה אוכלוסייתה של העיר מ-20,000 תושבים ל-120,000 תושבים וחלו בה שינויים רבים. השקעות ציבוריות ופרטיות זרמו אליה ואלה שינו את הפרופיל הכלכלי והחברתי שלה.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריירס היא יצרנית דגנים חשובה, כמו סויה ותירס וכן של קפה, כותנה ופירות. ענף כלכלי חשוב נוסף הוא גידול הבקר.
ההשקיה, האדמה המישורית והאקלים היבש בצד העונות הגשומות הקבועות, הפכו אותה לאזור חקלאי מוביל. מתוך סך של 10,000 קמ"ר של שטחים חקלאיים, תופסים גידולי הסויה 67%, בהם 900 יצרנים מפיקים 1.5 מיליוני טונות של יבול, המהווה 4.5% מהיבול הלאומי של הסויה. ענפי גידול נוספים הם התירס, אורז, כותנה, קנה סוכר, שעועית, מאניוק, ודורה.
בשנים האחרונות הוכנס גידול הקפה לאזור והענף מתפתח במהירות. בנוסף בולטים ענפי גידול הפירות: פפאיה, מנגו, לימונים, תפוזים, גויאבה וקוקוס. התוצרת משווקת לשווקים המקומיים וכן לחו"ל.
בשנות התשעים פינה גידול הבקר בשיטות המסורתיות את מקומו לשיטות גידול מודרניות ומבוססות טכנולוגיה. שטחי המרעה טופחו, הוכנסו גזעי בקר משופרים, שיטות תחזוקת העדרים השתפרו והוכנס שימוש בחיסונים ובהזרעה מלאכותית. 55,000 ראשי הבקר שמגודלים באזור מחולקים בין כ-70% לבשר ול-30% לחלב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בריירס
