ביאנקה (אותלו)

ביאנקה

ציור מאת ויליאם הולמן האנט
יוצרים	ויליאם שייקספיר

ביאנקה היא דמות במחזה "אותלו" של ויליאם שייקספיר, בתפקיד המאהבת הקנאית של קאסיו. על אף שהיא מופיעה בשלוש תמונות בלבד, היא מהווה גורם משמעותי לקידום תוכניתו של יאגו לגרום לאותלו להאמין שאשתו דסדמונה בוגדת בו עם קאסיו. ביאנקה נחשבת באופן מסורתי כקורטיזנה, אם כי עיסוק זה אינו מצוין במפורש במחזה. עם זאת, במהלך המאה ה-19, צונזרה דמותה מהופעות, על רקע מוסרי.

יש להבדיל בין ביאנקה כאן לבין דמותה של ביאנקה מינולה במחזה "אילוף הסוררת" של שייקספיר.

שייקספיר עיבד את עלילת המחזה אותלו מן הסיפור Un Capitano Moro ("מצביא המורי") משנת 1565, מתוך קובץ הסיפורים "הקאטומיתי" מאת ג'ירלדי צ'ינתיו, והיא במידה רבה נאמנה ליצירה זו. אף על פי שלא היה תרגום לאנגלית של צ'ינתיו בחייו של שייקספיר, סביר להניח ששייקספיר הכיר גם את המקור האיטלקי וגם את התרגום הצרפתי של גבריאל שאפוי משנת 1584. ייתכן שהסיפור של צ'ינתיו התבסס על תקרית אמיתית שהתרחשה בוונציה בערך בשנת 1508.

ביאנקה מבוססת על דמות אישה מסיפורו של צ'ינתיו, שככל הנראה העתיקה מרצונה את הריקמה מהמטפחת של אשת המורי, לאחר שמצאה אותה בבית עמיתו של קאסיו. בזמן שהיא ישבה בחלון עם המטפחת המועתקת, וידא יאגו שהמורי רואה אותה ומזהה את המטפחת, וכך מתאמתים חשדותיו כי אשתו דסדמונה נואפת. לא ברור אם דמות אישה זו של צ'ינתיו היא קורטיזנה, אשת איש, או אחרת.

בתמונה השלישית של המערכה השלישית מגלה יאגו לקהל כי גנב בחשאי את המטפחת שאותלו נתן לדסדמונה כשי אהבה, וכי הוא מתכנן לאבד אותה במעונו של קאסיו. בתמונה הבאה, מתגלה המטפחת, וקאסיו מתפעל ממנה ומבקש מביאנקה להעתיק אותה עבורו. ביאנקה, הכועסת על קאסיו שמצייחס בחוסר חשיבות לממערכת היחסים ביניהם, אומרת שהמטפחת היא מתנה מאישה אחרת, אך בסופו של דבר מסכימה לבקשתו.

בהמשך, באמצע התמונה הראשונה של המערכה הרביעית, טרם כניסתה של ביאנקה, מצותת אותלו בחשאי לדיון מלא ניבולי פה בין יאגו לקאסיו אודות מעלליו המיניים של האחרון עם אישה צעירה. הודות לתכנון המדוקדק של יאגו (ומעט מזל רע), איש מהדוברים לא מזכיר את שמה של האישה המדוברת; הכוונה היא למעשה לביאנקה, אבל למרבה הטרגדיה, מניח אותלו שמדובר באשתו, דסדמונה. ביאנקה נכנסת בפתאומיות, והחשדות שלה כלפי קאסיו גדולים אף יותר מקודם. היא משוכנעת שהמטפחת שייכת לאישה אחרת, וזורקת אותה בבוז לרגליו של קאסיו. בעיניו של אותלו, קנאתה הגלויה מאשרת את הניאוף של אשתו. "הראיה" הזאת משלימה את העלילה שרקם יאגו נגד דסדמונה, ומכאן הופך אותלו נחוש לרצוח אותה ואת קאסיו.

לבסוף, בתמונה הראשונה במערכה החמישית, ביאנקה מגיעה מיד לאחר שיאגו דקר את קאסיו ומגיבה באימה ובדאגה. יאגו מעמיד פנים שזה עתה נכנס למקום, ומאשים את ביאנקה שהיא חלק מהקבוצה שתקפה את קאסיו. לטענתו, תגובתה הנרגשת נובעת מכך שהיא נתפסה ולא מתוך דאגה לקאסיו, והוא גורם לה להודות שקאסיו סעד בביתה מוקדם יותר באותו ערב. יאגו ואמיליה קוראים לה פרוצה, אבל ביאנקה משיבה "אני לא פרוצה, ויש בי יושר לא פחות מאלה שמשמיצים אותי." היא מובלת לחקירה, ואינה נראית או מוזכרת שוב במחזה.

המחזה משקף את ההתייחסות שהייתה מקובלת כלפי נשים - היה עליהן להיות כנועות, מוחלשות, חסודות וצייתניות, וכפי שמשקף יאגו, הן נתפסו כטיפשות, קטנוניות והפכפכות. בהתאם, כל הדמויות הנשיות במחזה מנוצלות ועוברות התעללות מצד הדמויות הגבריות, ונבחנות תמיד רק בהקשר של אותם גברים.

ביאנקה היא בעצם אישה חופשית יותר, לא רק משום שאיננה נשואה, אלא היא גם מעזה להביע בלהט את אהבתה, ובכך היא מאתגרת את התפיסה הפטריארכלית על דמות האישה ומנתצת את הציפיות ממנה. על אף ואולי בעקבות זאת, היא נמצאת תמיד בעמדה פגיעה: יאגו מעליב אותה ללא רחם ומאשים אותה בתמונה השנייה של המערכה החמישית, על מנת להסיח את תשומת הלב מעצמו; וקאסיו מוכן "להתעסק" איתה, אך לא להתחתן איתה, אולי מפני שהוא חושש מכניעה לכוחה.

היא מכחישה מספר פעמים שהיא פרוצה, ולכן לא ברור האם היא אכן כזו, אולם קאסיו מתאר את עצמו כלקוח שלה. עם זאת, דמותה איננה בזויה או נחותה ובהחלט ניתן לחוש סימפתיה כלפיה.

לכאורה, ביאנקה הפרוצה היא היפוכה של דסדמונה החסודה והנאמנה, אך שתיהן כנות ומסורות באהבתן לבני זוג. אותלו, מתוך הסתכלות גברית שטחית, כלל אינו מצליח להבחין בשוני בין הנשים והוא משתכנע כי דסדמונה נואפת על אף היעדר כל הוכחה ממשית. קנאתו חסרת הבסיס מזכירה את קנאתה של ביאנקה עצמה, ואצל שניהם מעוררת המטפחת אותה דאגה, אולם להבדיל ממנו היא אינה יכולה לעשות דבר כדי להיראות כמי שנבגדה. אמנם הנשים במחזה הן קורבנות אומללים, אך בסופו של דבר, באופן אירוני, ביאנקה, הדמות הכי פחות חזקה במחזה, היא השורדת היחידה.

דמותה של ביאנקה גולמה על ידי מספר שחקניות, ביניהן דוריס דאולינג, בעיבודו הקולנועי של אורסון וולס, משנת 1952; שילה ריד בגרסה של לורנס אוליבייה משנת 1965; ואינדרה אובה בסרט העלילתי מ-1995 בכיכובו של לורנס פישבורן.

בעיבודים טלוויזיוניים נכנסו לדמותה, בין היתר, בטסי בלייר, בעיבוד של ה-BBC משנת 1955 עם גורדון הית' בתור אותלו ורוזמרי האריס בתור דסדמונה; וונדי מורגן בסדרת ההפקות עטורת השבחים של מחזות שייקספיר מבית ה-BBC בשנת 1981; ורייצ'ל סטירלינג שגילמה את הדמות ששמה שונה ל"לולו" בסרט טלוויזיה עטור פרסים ששודר לראשונה ב-ITV ב-23 בדצמבר 2001.

המחזה הועלה 3 פעמים בתיאטרון הבימה ובו גילמו את תפקיד ביאנקה השחקניות רחל לופוביץ (תימור) בהפקה משנת 1950; יעל דרויאנוב בהפקה משנת 1966; ונאוה זיו בהפקה בשנת 1992.

בגרסה שהועלתה בתיאטרון גשר בשנת 2015 גילמה את התפקיד השחקנית רות רסיוק.

• הטקסט של המחזה באתר "שייקספיר ושות' - כתבים מאת שייקספיר ובני תקופתו מאת דורי פרנס"