[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

א-קפלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
א-קפלה
A Cappella
מקורות סגנוניים מוזיקה כנסייתית, מזמור גרגוריאני, מדריגל
מקורות תרבותיים קהילות יהודיות ונוצריות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוגמה לשירת א־קפלה- (דקה, 44 שניות)
לעזרה בהפעלת הקובץ

מוּזִיקַת אָ־קַפֵּלָה (A Cappella – בנוסח קפלה) היא מוזיקה ווקאלית או שירה ללא ליווי כלי עצמאי או ללא ליווי כלי בכלל.[1] היא נפוצה במוזיקה הכנסייתית הקתולית מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס (ונהוגה למעשה עד ימינו בכנסיות האורתודוקסיות) על רקע ההגבלות על שימוש בכלי נגינה בתוך כנסיות. צורות כתיב נפוצות נוספות: A Capella וכן alla cappella או Acappella.

במשמעות ההיסטורית הצרה, "א־קפלה" היה סגנון הלחנה פוליפוני כנסייתי שטופח בקפלות או בבתי הספר לזמרים כנסייתיים (maîtrises או "capelle dei cantori") באירופה המערבית. במשמעות הרחבה, שנפוצה החל מהמאה ה־19 ועד ימינו, "א־קפלה" הוא כל ביצוע קולי ללא ליווי כלי.[2]

שורשי מוזיקת א־קפלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת א־קפלה התפתחה מהמוזיקה הכנסייתית. מזמורים גרגוריאניים ויצירות ווקאליות דתיות מתקופת הרנסאנס הם דוגמאות לז'אנר.[3] גם המדריגלים הראשונים בוצעו כא־קפלה, עד שבתחילת תקופת הבארוק החלו להיות מבוצעים עם ליווי כלי. מאמיני הכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות מקפידים לשיר את התפילות ואת השירים הליטורגיים שלהם ללא ליווי כלי נגינה. כמה מהקהילות הנוצריות הנאו־פרוטסטנטיות, שביקשו לחזור לדפוסי פולחן פשוטים מימי הנצרות הראשונים, כמו חלק מהבפטיסטים, הפרסביטריאנים ובני כת האמיש, מנהלות עד היום את תפילותיהן ללא ליווי מוזיקלי.

א־קפלה מודרנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות מקהלתיות רבות נכתבו כיצירות א־קפלה, שבהן לא נכתב כל תפקיד לכלי־נגינה, פרט למטרות ליווי בעת חזרות. חלוצי הז'אנר בעידן המודרני היו הסווינגל סינגרס, הרכב שהחל לפעול בצרפת ב־1963 ולאחר עשור פורק והורכב מחדש בבריטניה. בשנות השמונים והתשעים של המאה ה־20 צברה מוזיקת א־קפלה מודרנית הכרה בעולם הודות לאמנים כגון בובי מקפרין, והרכבים כגון The Nylons,‏ Flying Pickets,‏ Die Printzen,‏ Rockapella,‏ סימורלי ו־Boyz II Men.

עיבודי מוזיקה מודרנית עבור הרכבי א־קפלה קטנים כוללים על פי רוב קול אחד ששר את המנגינה העיקרית (בדרך־כלל הסופרן), ליווי של בס ריתמי ושני קולות נוספים (אלט וטנור) המסייעים ליצירת הרמוניה שלמה וליווי פוליפוני.

ארבעת חברי אנסמבל היליארד הבריטים שרים א־קפלה מוזיקה עתיקה ומוזיקה קלאסית מודרנית המושפעת ממוזיקה עתיקה.

הרכבי א־קפלה סטודנטיאליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדוני א־קפלה היו קיימים באוניברסיטאות בארצות הברית כבר מתחילת המאה ה־20, אך העלייה בפופולריות של הז'אנר בשנות השמונים והתשעים הביאה להקמת עשרות הרכבים סטודנטיאליים נוספים. הרכבים בולטים הם חלוצי התחום, Whiffenpoofs, שנוסדו באוניברסיטת ייל בשנת 1909, Bealzebubs מאוניברסיטת טאפטס ו"זמרי פליט סטריט" מאוניברסיטת סטנפורד. בחלק מהאוניברסיטאות והמכללות בארצות הברית פועלים גם הרכבי א־קפלה המתמחים במוזיקה יהודית וישראלית. בין הבולטים בקבוצה זו: "מגבת" (ייל), "קולינו" (פרינסטון), "מזמור שיר" (הרווארד) והמכביטס (ישיבה יוניברסיטי).

סגנונות בשירת א־קפלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בא־קפלה במגוון נרחב של סגנונות מוזיקליים: מוזיקה קלאסית, ג'אז ווקאלי, ברברשופ ודו־וופ. הלהקה Van canto אף משתמשת בא־קפלה למוזיקת מטאל. חיקוי אנושי של קולות תיפוף מהווה חלק בלתי נפרד מהעיבודים של הרכבי א־קפלה רבים, והוא נקרא "ביטבוקס" או "סקאט". קולות תיפוף אלה נועדו להוסיף לעיבודים גוון של שירי פופ או רוק.

המונח א־קפלה מציין לעיתים את השימוש בערוץ השירה בלבד מתוך הקלטה רב־ערוצית לצורך רמיקס.

בהלכה נאסר מדרבנן להשתמש בכלי נגינה בשבתות וימים טובים, גזירה "שמא יתקן כלי שיר".[4] מסיבה זו כל קטעי החזנות בבתי הכנסת האורתודוקסיים בישראל מבוצעים בימים אלו ללא ליווי של כלי נגינה. הפולמוס הראשון עם הרפורמים נסוב בחלקו על נושא הכנסת עוגב לבית הכנסת.

כמו כן, על פי ההלכה אין לשמוע מוזיקה בזמן אבל, ולעומת זאת מוזיקת א-קפלה מותרת לפי חלק מהשיטות. לפי שיטות אחרות אסורה כל מוזיקה, או לפחות כל מוזיקה קצבית שגורמת שמחה. בזמני האבל ביהדות נכללים ימי ספירת העומר, שלושת השבועות וכן באבלות על אחד משבעת הקרובים. אלבומים רבים של מוזיקה ווקאלית חסידית, שבהם קולות אנושיים משמשים תחליף לליווי אינסטרומנטלי, יצאו לאור על מנת לאפשר האזנה למוזיקה גם בימים אלו. מקהלות מפורסמות כמו פרחי מיאמי הוציאו דיסקים ייעודיים לימים אלו. עם זאת, כאמור, חלק מהפוסקים סוברים שמוזיקת א-קפלה אינה שונה ממוזיקה שמבוססת על כלי נגינה, מכיוון שטעם האיסור על שמיעת מוזיקה הוא שמוזיקה משמחת את הלב.

א־קפלה בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנת הא־קפלה בישראל גדלה בהתמדה. עמותת מיל"ה (מרכז ישראלי למקהלות וחבורות זמר) פועלת להעלאת רמת שירת הא־קפלה בארץ וחשיפת הז'אנר לקהל הרחב. מיל"ה מפיקה הופעות, כנסים ושבתונים ומזמינה את כלל הלהקות לקחת חלק. מאחר שא־קפלה הוא סגנון מוזיקלי שמתבסס על קולות אנושיים ולא משלב כלל כלי נגינה, זהו סגנון מאוד רלוונטי בישראל שיכול לפנות אל האוכלוסייה הדתית. בישראל יש גם כמות גדולה של מקהלות בתי כנסת שנכללות גם הם בקטגוריה של ה־אקפלה. מקהלות אלה נוהגות להוביל תפילות בחגים ושבתות מיוחדות.

בעשור השני של המאה ה-21 תפס ענף הא־קפלה בישראל תאוצה עקב הופעת להקות א־קפלה בתוכניות מציאות פופולריות, כגון הכוכב הבא של קשת ואקס פקטור ישראל של רשת. עם להקות אלו נמנות קווינטה וחצי, Kippalive, רביעיית תלמוס ו־2FOR6.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Marc Honegger, Connaissance de la Musique de A á Z, Bordas, Paris, 1996

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]