אצולה אוסטרית

האצולה האוסטרית היא קבוצת מעמד אשר התקיימה באוסטריה ובוטלה באופן רשמי ב-1919. בני אצולה עדיין חיים באוסטריה כיום, אולם הם אינם נהנים מזכויות יתר כבעבר. האצולה האוסטרית דומה מאוד לאצולה הגרמנית, מכיוון ששתי המדינות היו בעבר תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה. עם זאת, האצולה האוסטרית מורכבת יותר כיוון שאוסטריה במשך שנות קיומה כמונרכיה שלטה על מספר רב של ארצות בעלות לאומים ושפות שונות. לפיכך, אציל אוסטרי הוגדר בן אצולה אשר חי בשטח הנשלט בידי אוסטריה וחייב בנאמנות למונרך האוסטרי המכהן ולשושלתו, גם אם הוא הונגרי, איטלקי, פולני, בוהמי או קרואטי.

בשנת 1453 העלה פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את דוכסות אוסטריה למעמד של ארכידוכסות, והיא נקראה מאז "ארכידוכסות אוסטריה" ונשלטה בידי בית הבסבורג (אשר ממנו גם היה הקיסר). השדרוג אפשר לארכידוכס אוסטריה להעניק תוארי אצולה, זכות שלה זכו שליטים מעטים בתוך האימפריה הרומית הקדושה. בהדרגה, הפכו האצילים העירוניים לחזקים ביותר בארכידוכסות, ובאימפריה כולה, ונודעה להם השפעה רבה על הפוליטיקה הדיפלומטיה והכלכלה. ב-1806 פורקה האימפריה הרומית הקדושה, ובמקומה הוקמה האימפריה האוסטרית אשר המשיכה להישלט בידי ההבסבורגים. מלבד אוסטריה, חלשה האימפריה גם על הונגריה, קרואטיה, איטליה, בוהמיה, איטליה וחלקים מפולין. ב-1867 בעקבות הסכם הפשרה, הפכה האימפריה ל"אימפריה האוסטרו-הונגרית". שליטי אוסטריה המשיכו להעניק תוארי אצולה. תארים אלו היו מלווים בקצבה מטעם בית המלוכה, וכן בקידום בצבא ובפוליטיקה. לחלק ממשפחות האצולה אף נשמרו מקומות מראש בבית הלורדים ובמועצה הקיסרית. האימפריה פורקה בנובמבר 1918, ומשפחת המלוכה יצאה לגלות.

ב-1919 נחקק ברפובליקת אוסטריה הגרמנית "החוק ההבסבורגי", שהגלה את כל בני הבסבורג מהמדינה והחרים את כל נכסיהם. הוקם "בית הדין לביטול האצולה", אשר ביטל את מעמד האצולה באוסטריה, וכן את כל תוארי האצולה כולל סממנים אריסטוקרטים כמו "פון" ו"צו". עם זאת, מחוץ לאוסטריה המשיכו בני אצולה להשתמש בתואריהם, ואף בתי מלוכה אחרים באירופה עשו ועושים בהם שימוש. עובדה זו עשויה להיות מבלבלת למדי, במיוחד בשל העובדה שבני אצולה כמו נסיך הכתר אוטו החזיקו בדרכונים של כמה מדינות בו זמנית. לשם דוגמה, ראש בית הבסבורג הנוכחי מחזיק בדרכון אוסטרי עם השם קרל הבסבורג-לותרינגן. לעומת זאת במדינות אחרות הוא ידוע כ"קרל פון הבסבורג" ואף כ"קרל, ארכידוכס אוסטריה".

ביטול האצולה התקבל באכזבה רבה בקרב משפחות האצולה החלשות והקטנות יותר, אשר מבחינתן, תוארן היה הדרך היחידה להתקדם בפוליטיקה ובצבא. לעומת זאת משפחות האצולה הגדולות, קיבלו את אובדן שמם וזכויות היתר שלהם בשקט, פרשו מהחיים הפוליטיים, ושמרו על עושרם ונכסיהם ונהגו בינם לבין עצמם באותם נימוסים אציליים ישנים. עם זאת, רבים מהם מכרו את ארמונותיהם ואחוזותיהם בשל לחץ ציבורי. חוק האצולה לא בוטל בתקופת האוסטרופשיזם, אולם לאחר האנשלוס ב-1938 הוא כבר לא נאכף. הנאצים לא רדפו את בני האצולה כל עוד הם לא עסקו בפעילות מלוכנית, פרט לבני הבסבורג אשר נודעו כמתנגדים לנאציזם.

ב-2005 נוסדה "אגודת האצילים האוסטרים" (Vereinigung der Edelleute in Österreich - V.E.Ö.) ארגון הרואה את עצמו כממשיכו של ארגון בעל שם זהה שהוקם ב-1922 ובוטל על ידי הנאצים ב-1938. בני אצולה רבים עדיין שומרים על הונם ואף על מעמד חברתי מסוים. באוסטריה אף פועלת אגודה מלוכנית בשם "הברית הצהובה שחורה" (Schwarz-Gelben Allianz) הפועלת להחזרת המונרכיה לאוסטריה וחידוש זכויות האצילים.^[1] בני אצולה נקראים לעיתים בתואריהם הישנים אף מחוץ לאוסטריה. כך לדוגמה, הפוליטיקאי הצ'כי קארל שוורצנברג אשר משפחתו היא משפחת אצולה אוסטרית ותיקה, מכונה לעיתים בתקשורת "הנסיך שוורצנברג".

שליט אוסטריה היה הקיסר, אשר נקרא בגרמנית "קייזר", ופנו אליו בתואר "הוד מעלתו הקיסרי". אשתו של הקיסר זכתה בתואר "קיסרית" (קייזרין בגרמנית) וכונתה "הוד מעלתה הקיסרית". בני משפחתו של הקיסר קיבלו את התואר "ארכידוכס אוסטריה" (בנקבה "ארכידוכסית אוסטריה"). ערב מלחמת העולם הראשונה היו באוסטריה כ-70 ארכידוכסים וארכידוכסיות. צאצאים מבית המלוכה אשר נולדו מנישואים מורגנטיים לא היו זכאים לרשת את הכתר, וכן את התואר "ארכידוכס", אולם קיבלו בתור פיצוי תואר פחות ערך אחר. למשל פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, נישא לסופיה חוטק אשר מעמדה היה נמוך בהרבה משלו, ולפיכך לא יכלה לקבל את התואר קיסרית ובניה לא יכלו לרשת את הכתר. היא קיבלה בתור פיצוי את התואר "דוכסית הוהנברג", ובניה את התואר "דוכס הוהנברג" או "נסיך הוהנברג".

פרט למשפחה הקיסרית, מעמד האצולה התחלק לשלוש דרגות. התארים בדרגה הראשונה היו "נסיך קיסרי" (Reichsfürst) ו"רוזן קיסרי" (Reichsgraf). תארים נמוכים יותר היו: "נסיך" (Fürst) ו"רוזן" (Graf). בדרגה שלישית היו התארים "ברון" (Freiherr) "ריטר" (Ritter מקביל בערך לברונט) ו"אדלר" (Edler). נשים היו זכאיות לקבל את אותם תוארי אצולה כמו הגברים, אולם בתואר "ברונית" הייתה הבחנה בין "פריפראו" (Freifrau), היינו ברונית שקיבלה את התואר רק עקב נישואיה לברון, לבין "פריאין" (Freiin) היינו ברונית מלידה.

הרפורמות שערך יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1782, אפשרו את הענקת תוארי אצולה גם למשפחות יהודיות כאות הוקרה על שירותיהם למען האימפריה. עם זאת, מרבית התארים שאותם קיבלו יהודים היו תארים זוטרים כמו ברון או ריטר. יהודים לא נדרשו להמיר את דתם כדי לקבל את התארים, אולם רבים מהם עשו זאת כדי לקבל תארים גבוהים יותר. יש לציין גם כי עובדת היותו של יהודי אציל, לא שינתה בדרך כלל את מעמדו החברתי שנותר בפועל נמוך יותר מזה של הנוצרי. למרות זאת, ב-1821 חיו בווינה לבדה אחת-עשרה משפחות אצולה יהודיות.

האצולה האוסטרית, מתוארת בסרטים רבים אשר ביניהם ניתן למנות את "סיסי מ-1955, "מאיירלינג" מ-1968, הסדרה "סיסי הנסיכה" מ-1999 ו"אמן האשליות" מ-2006. המחזה "צלילי המוסיקה" מתאר את חייהם של אריסטוקרטים אוסטרים בין שתי מלחמות העולם.

מדיה וקבצים בנושא אצולה אוסטרית בוויקישיתוף

• לקסיקון של האצילות האוסטרית (בגרמנית)