אבהות
אבהות היא הורות ביולוגית, או סוציולוגית ממין זכר. אב או אבא הוא מי שמזרעו נולד הצאצא או מי שגידל אותו. את תפקיד האב יכול למלא הן אב ביולוגי, והן אב מאמץ, אב חורג או אב אומן[1][2].
שינוי בתפקידי האב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג מתפתח ומשתנה בהיסטוריה המודרנית. עד אמצע המאה העשרים הייתה התייחסות חברתית מגדרית שונה באופן נוקשה, לאבהות ולאמהות. האב נחשב כסמכותי יותר ודרש כבוד, בעוד האם הייתה הגורם הנמצא בקשר טיפולי עם הילדים. חלוקת התפקידים בין הגבר לאישה במערכת המשפחתית הייתה ברורה. האם - תפקידה גידול הילדים וחינוכם (Homemaker), היא הנוטעת בילדים את העמדות והערכים העמוקים ביותר, ולכן היא גם נתפסה כההורה העיקרי. תפקידו העיקרי של האב היה לפרנס את משפחתו (Breadwinner) והוא היווה הורה שולי בטיפול בילדים, בהשוואה לאם.
בשנים האחרונות עבר המושג אבהות תהליך של שינויים וקיבל משמעויות חדשות, אשר המרכזית מביניהן היא המושג "אבהות חדשה", המושפע משינויים כלכליים, חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים (Yosida, 2012). בשל כך, חלו שינויים בחלוקת התפקידים המסורתית בתפיסת האבהות. קיימים מספר גורמים משמעותיים לשינויים שחלו במושג האבהות ובשיח על אבהות: גידול במעורבות נשים בשוק העבודה, מגוון סוגי משפחות כגון משפחות חד הוריות, משפחות חד מיניות ועוד, עליה במספר הגירושין ועליה במספר המשפחות בהן יש משמורת משותפת.[3]
זיהוי האב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לאמהות, ניתן לסווג גם אבות אנושיים בהתאם ליחסיהם הביולוגיים, החברתיים, או החוקיים עם ילדיהם. באופן היסטורי היחס הביולוגי הוא שהגדיר אבהות. לא תמיד הוכחת אבהות הייתה ודאית, למשל, כאשר לא ניכר דמיון פיזי בין האב לילדיו, ובדרך כלל הבעל של אם הילד נחשב כאב. שיטה זו של הגדרת האבהות שלטה בחברה המערבית מן ימי רומא העתיקה וקיבלה ביטוי באמרה הלטינית הידועה: "קיימת תמיד ודאות באם; האב הוא מי שהנישואים מצביעים עליו." (בלטינית: Mater semper certa; pater est quem nuptiae demonstrant). כך גם במשפט העברי הקובע: "רוב בעילות אחר הבעל".
התפתחות המדע המודרני איפשרה, במידת הצורך, בדיקה מדעית מדויקת לזיהוי האב באמצעות בדיקה גנטית. כתוצאה מהתפתחות מדעית זו החקיקה בנושא קביעת אבהות עוברת שינויים מהירים ומשמעותיים במדינות רבות. כך בארצות הברית, חוק ההורות האחיד (באנגלית: Uniform Parentage Act, 2002) מאפשר כפיית ביצוע בדיקה גנטית לבירור אבהות על ידי בית המשפט[4].
רצון להורות ולאבהות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביסוד ההורות בכלל, והאבהות בפרט, עומד הרצון לתחושת משמעות ולהמשכיות. חוויות ההורות היא מרכיב מרכזי בתחושת הזהות של האדם.
אריק אריקסון, אבי התאוריה הפסיכו-חברתית, ראה ברצון להורות שלב אינטגרלי בהתפתחות של האישיות אשר מתרחש לאחר שהאדם הצליח לפתח קשר אינטימי משמעותי. על פי תאוריה זו, אדם המצליח לפתח קשר זוגי יציב ומשמעותי יחוש צורך לוותר על צרכיו האגואיסטיים למען האחר ומכאן למעשה יתפתח הצורך להפוך להורה. פתרון אדפטיבי של המשבר האופייני לשלב זה, יאפשר לאדם לחוש תחושת פוריות והמשכיות, בעוד שכישלון בו, יוביל לתחושות חסר, קיפאון וקיבעון. בהקשר זה מציין וולס, כי הספרות רואה בבסיס האבהות משבר בחיי הגבר - עקב חששות הקשורים ללידה, לאחריות כלכלית, וליכולות הוריות ראויות. מנגד הוא טוען, כי הספרות מציגה את האבהות כמקור להרחבת זהותם העצמית של הגברים, באמצעות חקירה עצמית, וכן התפתחות וצמיחה אישית. מכאן, שעבור הגברים, חוויית האבהות עשויה להיות משבר או לחלופין הזדמנות להתפתחות., מורהאם-מרטין מצאה כי משתנים דמוגרפים, נסיבתיים וחברתיים אחראים על המוטיבציה לאבהות, מאחר שגברים נוטים לייחס ארבעה גורמים לרצונם להיות אבות: 1. המשכיות, מסורת וביטחון. 2. מוטיבציות לתפקיד ההורה 3. מטרות וחיזוקים להורות 4. הסטאטוס החברתי המוענק להורים[5].
מאפייני האבהות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האבהות המסורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההגדרה המגדרית המסורתית של האבהות, במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה האנושית, הייתה מאופיינת באב מפרנס - האחראי על ניהול המשמעת בבית - ותומך בבת זוגו, על מנת שזו, תוכל לגדל את ילדיהם המשותפים בצורה הטובה ביותר. במקביל, האב היה אמור לחנך ולהוות מודל לגבריות רצויה[6].
לטענת דה טוקוויל, ברומא העתיקה ובמשפחות פטריארכליות "הבעל והאב היו בעל סמכות פוליטית ושימשו כמתווך שבין בני הבית לבין המדינה"[7][8]. בתרבות המערב הייתה זהות בין פטריארכליות וסמכות[9][10]. במחצית השנייה של המאה ה-19 חלה עלייה בסמכות האב על בני ביתו כולל עליה בדרישה לציות מוחלט של ילדים לאביהם.
האבהות החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינויים במאה העשרים החלו להשפיע באופן הדרגתי על תפיסת תפקידם של הגברים והנשים בחברה, ובייחוד מאז סוף שנות השבעים של המאה העשרים החל להתפתח שיח חדש על אבהות וקיים ניסיון לנסח אבהות חדשה. על פי אורן ושות האבהות החדשה שמה דגש על מעורבות הכוללת טיפול, חינוך, יצירת סביבה הורית הנתמכת על ערכים ואב המהווה דוגמה אישית. באבהות החדשה האב מטפל בילדיו, מגדל ומחנך אותם באופן פעיל ומבטא מגע רגשי עמוק[11]. ואן טוען כי האב הטוב הוא מי שמספק את צורכיהם הרגשיים והגופניים של ילדיו ומהווה דוגמה ליחסים מכבדים עם אימם[12]., למב ואחרים הציגו שלושה מרכיבים עיקריים של אבהות מיטיבה: מחויבות, זמינות ואחריות[13]. על פי החוקרים, מחויבות מתבטאת בנוכחות פעילה בטיפול בילדים, בחינוכם ובגידולם, זמינות מתייחסת לחשיבות הטמונה בכך שאבות יהיו זמינים לילדיהם, גם כאשר האחרונים אינם נמצאים לידם, ואחריות הורית מתבטאת בדאגה לצרכים הקונקרטיים של הילדים ובשותפות פעילה בחייהם, הכוללת בין היתר דאגה למזון, לביגוד ולקורת גג, השתתפות באסיפות הורים, נטילת חלק פעיל בהסעות ובליווי לטיפולים רפואיים ועוד[6].
התפתחות האבהות החדשה, באה בד בבד עם השינוי שחל במעמד האישה בחצי השני של המאה ה-20. בתקופת מלחמת העולם השנייה, החלו נשים בעולם המערבי להשתלב באופן משמעותי בשוק העבודה, בשלב ראשוני מתוך כורח, כאשר מיליוני גברים היו בשדה הקרב. עם סיום המלחמה, רבים מהגברים לא שבו, או לא יכלו לפרנס כבעבר. עם זאת, לאחר תום המלחמה, במשך מעל 20 שנה עדיין התקיימו במשפחה תפקידי מגדר נוקשים, שציפו, ככל הניתן, מגברים לעבוד ומנשים להישאר בבית, לדאוג למשק הבית ולטפל בילדים. השינוי היה הדרגתי. במחצית השנייה של המאה ה-20, עם התרבות עבודת נשים, נחקקו בעולם המערבי חוקים שונים שאיפשרו להן (ולבעליהן) להתמודד עם הקונפליקט בית-עבודה, ועם קיום עבודה לצד המשך תפקידן כאמהות וכמטפלות. דוגמה לחקיקה מסוג זה, בישראל, היא חוק עבודת נשים (1954). עם זאת, ככל שגברה המודעות לזכויות נשים, חל שינוי גם בהגדרת האבהות, וגדלה מעורבותם של אבות במשימות הביתיות ובגידול הילדים[6].
יחסי אבות-בנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימינו יש ציפייה שגם גברים יתחלקו בעומס של גידול ילדים, ויש להם תפקיד פעיל יותר בחיי הילדים שלהם, והאבות מצדם מתעניינים בנושא האבהות שלהם. ביחסי אבות-בנים נמצא[14] שרמת החיבה כלפי הילד אצל גברים שקיבלו מאביהם חיבה היו גבוהות יותר.
יחס האבות בחתך הדורות
איכות היחסים בחתך הדורות - במחקר שבדק צמדים של אבות-בנים השיבו האבות שהם מרוצים יותר מהיחסים שיש להם עם בניהם מאשר מהיחסים שיש להם עם הוריהם.
תקשורת בין-דורית – במחקר שהשווה תקשורת בין אבות –הורים לבין תקשורת אבות–בנים השיבו האבות שהקדישו לבניהם יותר תשומת לב מילולית, לא-מילולית ותמיכה בהשוואה לתשומת הלב שנתנו לאבותיהם . תשומת לב זאת נמדדה לפי אמות מידה כמו (1) אהבה; (2) זמינות; (3) דוגמה אישית; (4) מעורבות; (5) פרנסה חומרית [15] .
יחס בנים לאבותיהם
נמצא כי בנים זקוקים להרגיש כלפי אבותיהם רגש של זהות והשתייכות, ובלי רגשות כאלה הם עלולים לחוש אבודים ומבודדים.
מתוך המחקר נמצא שבנים רוצים משפחה שאמא ואבא מתגוררים בה ביחד, ושהם זקוקים לאב שנוכח רגשית בחייהם, מדריך אותם ותומך בהם.
הצורך של מתבגרים הוא לקבל מאבותיהם ביטחון בהיבט התקשורתי, שיתוף בחוויות ובילוי זמן איכות איתם. בנים מתבגרים זקוקים לקבל דוגמה אישית מהאב בחיי היומיום בדרכם לביסוס הדוגמה האישית בחיים שלהם .
אבהות וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבות מתמודדים גם הם עם קונפליקט בית – עבודה. הקונפליקט בין דרישות המשפחה לדרישות העבודה הוא מצב חיים מצוי בקרב אבות בחברה בת זמננו והם נדרשים להתמודד, הן עם התפתחותם המקצועית והן עם הטיפול במשפחה. עם המעבר לאבהות לא משתנה מחויבותם של הגברים לקריירה שלהם. כמו כן, אבות עובדים יותר שעות בהשוואה לגברים ללא ילדים, בעיקר לאחר הולדת הילד הראשון, אך מקטינים במעט את שעות העבודה לאחר הולדת ילדים נוספים יחד עם העלייה בעומס המטלות בעבודה חלה עליה בתפקידי האבות במשפחה. במקרה של אבות גרושים עליהם להתמודד ביתר שאת עם קונפליקט עבודה-משפחה ביחס לגברים נשואים, קונפליקט שחלקם היו משוחררים ממנו בעת שהיו נשואים. הגירושין מאלצים אותם להתמודד עם הקונפליקט שהוא במקורו נשי. שינוי המבנה המשפחתי בגירושין מחייב אותם לקחת על עצמם תפקידים שהם לכאורה "אימהיים", תפקידים שהיו באחריות נשותיהם והם היו משוחררים מהם ומגביר את המתח בית –עבודה[5].
יתרונות האבהות לילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעורבות גבוהה של אב בחיי ילדיו ודמות אב פעילה משפרת את יציבותו החברתית של הילד, את הישגיו הלימודיים ואף את סיכוייו לחיי נישואים יציבים. עבור בנים מהווה דמות האב מודל הזדהות חשוב. טיב הקשר של בנות עם אביהם בתקופת ילדותם יכול להשפיע על חיי הזוגיות שלהם בעתיד. במחקרים נמצא כי ילדים שחוו מעורבות גבוהה יותר של אביהם בחייהם קיבלו תוצאות גבוהות יותר בהערכות התפתחות קוגניטיבית, הפגינו מיומנויות חברתיות משופרות ופחות בעיות התנהגותיות[16][17]. ילדים עם קשרים טובים לאבותיהם הם אף ילדים סקרנים יותר באשר לסובב אותם ומפתחים כישורים משופרים לפתרון בעיות[18].
אבות גרושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – אבות לא משמורנים
גירושים משנים את הדינמיקה המשפחתית. חלק מהאבות הגרושים מקבלים חזקה משותפת על הילדים עם האמא. ישנם גברים מעטים המקבלים חזקה מלאה על הילדים. יש גם אבות גרושים רבים שהאמהות הן שמקבלות חזקה על הילדים והאבות מתגוררים בבית אחר. אבות אלה מתמודדים עם שינוי בתפקידם כהורים. יציאתו של האב מחוץ למשפחה משנה את הקשר שבין האב לילדים[19], והיא עלולה לעורר תחושות של פיצול והתפרקות. רבים מהאבות במעבר הגירושים מתארים מצוקה רגשית, תחושת השפלה, יאוש ושלילת זכויות[20]. יש אמהות הנישאות מחדש והילדים שומרים על קשר קרוב עם אביהם הביולוגי בעודם מתגוררים עם גבר מבוגר אחר, שהוא בעלה של אימם.
אבהות חד מינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גברים הומוסקסואלים אשר מחליטים להפוך לאבות נדרשים לבחון את המודלים- ההוריים המתאפשרים להם, ולהחליט על המודל שבאמצעותו יממשו את אבהותם. בישראל קיימים שלושה מודלים הוריים עיקריים עבור גברים הומוסקסואלים: אימוץ, פונדקאות והורות משותפת עם אישה.
בישראל תופעת ההורות ההומוסקסואלית צברה בשנים האחרונות תאוצה רבה, וכיום יותר גברים הומוסקסואלים ונשים לסביות מבקשים לממש את זכותם להורות. נמצא שבישראל כאחוז אחד מכלל התאים המשפחתיים הם תאים שבהם ההורים הם בני אותו המין .על פי ההערכות של ארגון "משפחה חדשה", ישנם בישראל כ 18,000- זוגות הומוסקסואלים ולסביות; מתוכם למעלה מ-2,500 זוגות הן אימהות לסביות, וכמה מאות מתוכם הם אבות הומוסקסואלים. למעשה, כ־25% מהזוגות הלסביות מגדלות ילדים, לעומת 7% מהזוגות ההומוסקסואלים. הערכה זו אינה כוללת את האבות ההומוסקסואלים היחידניים . (כהן ארקין[21])
אבהות ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים בין האב לבנו מופיעים בכלל תחומי היהדות; בתנ"ך, בתלמוד, בהלכה, באגדה ובספרות הסוד, ובכולם הם לובשים אופנים וצורות שונות.
בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתנ"ך היחסים בין האב לילדיו (ובייחוד לבנו) עומדים במוקד של סיפורים רבים. ותופסים חלק משמעותי במיוחד של הספרים בראשית, שמואל, מלכים ומשלי.
ספר בראשית כולו כרוך סביב מורשת האבות, ומלבד כך שמספר על שלושת האבות הוא עוקב אחר תולדותיהם של האנשים מאדם הראשון ועד אפרים ומנשה בני יוסף בן אחר בן.
בספר זה ראויים לציון במיוחד הם סיפור עקדת יצחק שמתייחס לניסיון שמנסה ה' את אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק, הברכה שמקבל יעקב במרמה מאביו יצחק במקום עשו, היחסים המיוחדים בין יוסף לאביו יעקב שעומדים במוקד שנאת אחיו אליו, ומובילים לירידתו למצרים שם הספר נחתם בברכתו של יעקב את כל בניו ובני בניו.
הספרים שמואל ומלכים מתעסקים רבות בסכסוכים המשפחתיים סביב המלוכה בישראל, מדוד המלך ועד לאחרוני צאצאיו שמולכים על ממלכת יהודה, החל מיהונתן שתומך בדוד כנגד שאול אביו, דרך מרד אבשלום ואדוניה בדוד אביהם לאחר עלייתו לכס המלוכה, וכלה בסיפור הטרגי על בניו של צדקיהו מלך יהודה האחרון שנשחטים לעיניו טרם מעוורים אותו.
בספר משלי מופיעים הרבה דברי מוסר בדבר חשיבות המשפחה, שימור המורשת ומקומה של הסמכות ההורים והאושר והגאווה שמעניקים הילדים.
- ”שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ:” (ספר משלי, פרק א', פסוק ח'-ט)
- ”בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ” (ספר משלי, פרק י', פסוק א')
מלבד הסיפורים הרבים המתעסקים באופן ישיר באב ובן, התנ"ך רווי במשלים וביטויים סמליים המשתמשים במוטיב יחסי האב והבן. השימוש הנפוץ היותר לדימוי יחסי אב ובנו הוא היחס בין ישראל המתוארים כבנים לה', כמו בפסוק "בנים אתם לה' אלוהיכם"[22], הדימוי הזה משמש רבות בעיקר בשביל להדגיש את יחסי הקרבה הגדולים בין ישראל לאביהם שבשמיים, יחסים שלא תלויים בדברים נוספים, ואת המרות שמצפה ה' לקבל מעם ישראל, בדומה ליחסים של האב ובנו.
חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]חז"ל מתייחסים רבות בחשיבות הילדים לאדם ואף הגדילו ואמרו כי "כל מי שאין לו בן כאילו הוא מת, כאילו הוא הרוס"[23], ובתמורה הגדולה שמתחוללת בחייו בעקבות לידתם, כמו שמובא במעשה מפורסם בעניין:
"מעשה באחד שעשה דייתיקי, ואמר: לא יהא בני יורש אותי עד שיֵעַשֶה שוטה!, הלך ר' יוסי בר' יהודה לשאול (לפשר) המעשה לר' יהושע בן קרחה, והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ועל רגליו וגמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו. כיוון שראו אותו הטמינו (החביאו) את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה, התחיל משחק אמר להם: חייכם, שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני! אמרו לו: מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה."[24]
עוד אמרו חז"ל כי ”בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו”[25]. והדריכו רבות על חשיבות ההשקעה ודרך חינוך הילדים, תוך הדגשה של שמירה על גבולות מחד[26], יחד עם זהירות מפני פחד גדול מדי מאידך[27], התנהלות שסיכמו במשפט: ”ר' שמעון בן אלעזר אומר:.. תינוק... תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו). חז"ל גם ציינו שיש להימנע מלתת יחס מועדף מובחן לאחד הילדים[28].
חז"ל העמידו בתור תשתית היחסים בין הילד לאביו את מצוות כיבוד הורים ויראתם, ואף השוו את כבודם לכבוד השכינה[29], ואמרו שגם במחיר של צער גדול, השפלה ואובדן ממוני, אין לבן זכות לפגוע בהוריו, לפחות כפי שעשה הגוי האשקלוני דמא בן נתינה[30], ומסופר על ר' זעירא שלאחר ששמע כמה קשה מצוות כיבוד אב ואם בירך על כך שהוא פטור ממנה[31].
בהלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביהדות יש השלכות שונות ליחסי האב וילדיו, והן משפיעות על מערכת החובות והזכויות שנוצרת בעקבות כך ביניהם, על קביעת הייחוס של הילד, ועל הזיקה המשפחתית של הילד לקרובי המשפחה של האב. עיקרן של ההלכות הנוגעות ליחסים בין האב לילדיו מופיעות במסכת קידושין, ומקצתן, בעיקר אלו שנוגעות ביחס בין האב לבתו, מופיעות במסכת כתובות.
על פי ההלכה, האב הביולוגי הוא אביו של הילד, גם אם הילד נולד בעקבות קיום יחסים אסורים הלכתית[32]. ואם מדובר בזוג נשוי - ההנחה היא שבעלה של האשה הוא אביו של הילד, גם אם מסיבות שונות התעורר ספק[33].
במקרים של הוכחת אבהות בילד של פנויה, יש מחלוקת האם גבר שטוען שהוא האב והאם מסכימה היא הוכחה גמורה[34] או שמשאירה את העניין בספק[35].
ישנן מחלוקות רבות בנוגע לתוקפן של ראיות התנהגותיות או מדעיות (כמו בדיקת סוגי דם, רקמות, DNA וכדומה), יש המקבלים אותם ויש שדוחים אותם, אם בצורה מלאה או בצורה חלקית[36], אם כי יש קונצנזוס שאין מקבלים אותם ביחס להוכחת ממזרות[37].
בדינים שונים הנוגעים לשאלת מינו של בעל החיים, ישנה מחלוקת האם חוששין לזרע האב, קרי - האם מתייחסים רק לאם הביולוגית של בעל החיים, או גם לאביו[38].
ההלכה מניחה כי לאב יש יחס אוהב ומיוחד לילדיו, ויש להבין את המניעים והכוונות שלו במעשיו כלפיהם מתוך הפרספקטיבה הזו. מתוך כך נגזרות נגזרות שונות רבות, לדוגמה, אנחנו מניחים כי לכן הוא לא יפגע בהם לרעה, ואם האב בא במחתרת אין להרוג אותו, כי לא סביר שהוא יבוא להרוג[39]. וכי כי הוא יאפשר להם לאכול מהקרקע שלו - ואין באכילתם ממנה חזקה לבעלות עליה[40].
הייחוס של ילדי המשפחה נקבע על פי האב, כמו שכתוב: "למשפחתם לבית אבתם"[41], מה שאומר שאם האב הוא כהן או לוי גם ילדיו יהיו כהנים או לויים בהתאמה[42]. גם ביחס לצאצאי העמונים הולכים אחר האב[43], וכן ביחס לצאצאי שבעת העממים[43].
גם בשאלות שקשורות להגדרת קרבה משפחתית, משפחת האב נחשבת למשפחתו, ולכן יורשים אותו רק קרובים ממשפחת האב[44], וגם במצוות גאולת עבד עברי בה על דודו של הנמכר לעבדות לקנות אותו - המצווה מוטלת על הקרובים מצד האב[45].
בשאלת יהדותו של הילד הולכים אחר האם, וביחס לפגמים בייחוס הולכים אחר הפגום משני הצדדים[42].
מצוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשנה, במסכת קידושין, קובעת: ”כל מצוות הבן על האב – האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצוות האב על הבן – אחד אנשים ואחד נשים, חייבין”[46]. מצוות הבן על האב הן מצוות שעל האב לקיים כלפי בנו, ומצוות האב על הבן הן מצוות שעל הבן והבת לקיים כלפי אביהם.
התלמוד הבבלי מפרט מהן מצוות הבן על האב: ”האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים – אף להשיטו במים”[47].
מלבד המצוות הללו, שחיובם הוא מן התורה, מדרבנן על האב גם להאכיל את ילדיו עד שיגדלו[48], לחנך את בניו כך שיקיימו את המצוות וימנעו מן האיסורים מוקדם ככל שהם יכולים[49] ולתת את כל צורכי בתו עד וכדי שתנשא[50].
מצוות האב על הבן הן "כבד את אביך ואת אמך" ו"איש אמו ואביו תיראו", על הבן מוטל איסור מיוחד להכות את הוריו או לקללם. ובאופן תאורטי, בן שמורד באביו ואמו עובר באיסור בן סורר ומורה.
האב זכאי במציאתו של בנו כל זמן שהבן אוכל משל האב משום איבה - כי הוא מפרנס את בנו[51]. ויכול להזיר את בנו בנזירות[52].
אב גוי יכול למכור את בניו ובנותיו לעבדות[53].
תמצית זכויותיו של האב בבתו מופיעה במשנה, מסכת כתובות, פרק ד', משנה ד'[54]:
- ”האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף, ובשטר, ובביאה; וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה; ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה.”
כלומר, כשהיא קטנה או נערה זכאי אביה של הבת:
- לקבל את כסף קידושיה או את שטר קידושיה.
- מציאה שמצאה הבת שייכת לאביה.
- מעשה ידיה שייך לאביה.
- אם נדרה, זכאי אביה להפר את נדרה.
- אם נתגרשה בעודה נערה, אביה מקבל את גטה.
- אם קבלה בירושה נכסים מאבי אמהּ, אין אביה אוכל את פירותיהם.
כן זכאי האב למכור את בתו לאמה עברייה[55], אך רק אם לא נשאר לו כסף בכלל[56].
בקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקבלת האר"י המושג "אבא" מתייחס בדרך כלל לפרצוף אבא עילאה, הכינוי של פרצוף ספירת החכמה בעולם האצילות. מקובל לומר כי הפרצוף מייצג את כוח המוליד הראשוני יחד עם פרצוף אמא שהם תרי רעין דלא מתפרשין מהם משתלשל שאר הגילוי האלוקי בעולמות עד לבת - המלכות התחתונה. כפי שכתוב ש"אבא יסד ברתא"[57].
בנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיצור של אבא, הרי הוא אב, הוא אחד ממרכיבי השילוש הקדוש. ישוע היהודי ומיסודות הנצרות ראה באלוהים את אביו: יוחנן ה, " ויען אותם (היהודים).... גם אמר כי אלוהים הוא אביו". באוונגליון של יוחנן הביטוי "אבי" מופיע עשרות פעמים בפרקים יד-יז.
באסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דליה צמריון חלק, הוכחת אבהות, 2007, אוצר המשפט
- אריאלה גרין, אבהות במעבר - סיפורה של האבהות במעבר הגירושים מנקודת מבט פסיכו-חברתית, הוצאת רסלינג
- עלי כ"ץ, אינטליגנציה אבהית - על אבהות וגבריות מזווית אישית, הוצאת מטר
- חיים וייס ושירה סתיו, שובו של האב הנעדר - קריאה מחודשת בסדרת סיפורים מן התלמוד הבבלי, מוסד ביאליק, 2018
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "אב, המוליד", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- בנימין גולדנהירש, מה "האב החדש" יכול ללמוד מסבא - זהות הורית בעידן של ריבוי זהויות באתר פסיכולוגיה עברית, 2014
גבריאל בוקובזה, אבהות בעידן החדש: הגיע הזמן למרוד במוסכמות חברתיות, באתר הארץ, 31 בינואר 2017
- מיטל יסעור בית-אור, כבר לא "לאם ולילד": טיפת חלב שוויונית, באתר ישראל היום, 10 בינואר 2018
אבות (לילדים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Early Childhood Longitudinal Study 2006. "Measuring Father Involvement in Young Children's Lives." National Center for Education Statistics. Fathers of the United States children born in 2001.
- ^ Minnesota Fathers & Families Network. "Do We Count all the Fathers in Minnesota?" (Saint Paul, MN: Author, 2007). 51.
- ^ Akiko Yoshida, Dads Who Do Diapers: Factors Affecting Care of Young Children by Fathers, Journal of Family Issues 2011
- ^ Uniform Parentage Act, 2002. Section 502.
- ^ 1 2 כהן ישראלי, ל., אבא הולך לעבודה:קונפליקט בית עבודה בקרב גברים., טיפול רגיש מגדר:אוגדן מאמרים,, בית ספר המרכזי להכשרת עובדי רווחה. משרד הרווחה, 2014
- ^ 1 2 3 אפטר יאיר, האבהות החדשה וסוגיות טיפוליות בהתערבות עם גברים., אוגדן טיפול רגיש מגדר בגברים., בית הספר המרכזי להכשרת עובדי רווחה. משרד הרווחה., 2014
- ^ David Foster, Taming the Father: John Locke's Critique of Patriarchal Fatherhood. The Review of Politics 1004;56:641-670.
- ^ Alexis de Tocqueville, Democracy in America. Garden City, NY: Anchor Books, 1969, pp. 585-6.
- ^ Ross Shideler, Questioning the Father: From Darwin to Zola, Ibsen, Strndberg, and Hardy. Stanford University Press, 1999.
- ^ White N., Questioning the Father: From Darwin to Zola, Ibsen, Strindberg, and Hardy.(Review) (book review). Journal of European Studies 2000.
- ^ Chen Z. Oren, Dora Chase Oren, 2, Counseling Fathers, New York: Routlege, עמ' 23-47
- ^ Van Egeren, E., The development of the co-parenting relationship over the transition to parenthood , 25, 453-477, Infant Medical Health Journal, 2004
- ^ Lamb ,M. E., The role of father in child development, 4, New York: Wailey, 2004
- ^ Kory Floyd, Mark T. Morman, Affection received from fathers as a predictor of men's affection with their own sons: Tests of the modeling and compensation hypotheses, Communication Monographs 67, 2000-12, עמ' 347–361 doi: 10.1080/03637750009376516
- ^ Clyde Remmo, Understanding Masculinity: The Role of Father-Son Interaction, Electronic Theses and Dissertations, 2009-01-01
- ^ Pruett, K. "Fatherneed: Why father care is as essential as mother care for your child," New York: Free Press, 2000.
- ^ Anderson Moore, K. "Family Structure and Child Well-being" Washington, DC: Child Trends, 2003.
- ^ A Call to Commitment: Fathers’ Involvement in Children’s Learning. U.S. Department of Education and U.S. Department of Health and Human Services.
- ^ אראלה גלין, אבהות במעבר, רסלינג, 2015
- ^ Gaudard-Metz, Souffrances des pères lors des divorces, Neuropsychiatrie de l'Enfance et de l'Adolescence, 5 53, 2005, עמ' 238-244 doi: 10.1016/j.neurenf.2005.09.005
- ^ כהן ארקין, א, אבהות הומוסקסואלית: משמעות הבחירה במודל ההורי עבור גברים הומוסקסואלים החיים בזוגיות., באתר http://in.bgu.ac.il/humsos/womancenter/Pages/fatherhood-research.aspx, 2011
- ^ ספר דברים, פרק י"ד, פסוק א'
- ^ בראשית רבה מה
- ^ ילקוט שמעוני, תהלים צב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד ב'
- ^ שמות רבה א: "חושך שבטו שונא בנו" - ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות-רעה ושונאהו...
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו', עמוד ב' - אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו... וכן בגיטין ו ב, מסכת שמחות פרק ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד ב'
- ^ ספרי דברים סימן רט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"א, עמוד ב' מפני שרוב בעילות אחר הבעל.
- ^ שיטת הרשב"א והרא"ש בבית שמואל על אבן העזר סימן קנו, סעיף ט
- ^ רמב"ם הלכות יבום וחליצה ג ד, שולחן ערוך אבן העזר קנו ט.
- ^ ראה בדברי הרב מ.ש. קליין, בשם הגר"ש וואזנר, שרידים, גיליון כ, תשס"ב, עמ' יח והלאה, ואת דברי בית הדין הגדול בתיק ערעור תשמ"ז/86.
- ^ משמרת החיים, סימן ל"ז.
- ^ וראה מיקרופדיה תלמודית - חוששין לזרע האב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ב, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף מ"ב, עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק ב'
- ^ 1 2 משנה, מסכת קידושין, פרק ג', משנה י"ב
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק"ט, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת קידושין, פרק א', משנה ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"ט, עמוד ב', שולחן ערוך אבן העזר עא א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף י"ב, עמוד א', ולשמואל הסיבה היא מפני שהבן מגביה בשביל שאביו יזכה, אך אין הלכה כמותו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ"ח, עמוד ב'
- ^ רמב"ם, הלכות עבדים פרק ט, הלכה ב.
- ^ ראו הרחבה: משה הלברטל, מהפכות פרשניות בהתהוותן, פרק שלישי, זכויות האב בבנותיו, הוצאת מאגנס, תשס"ד
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ז'.
- ^ תוספתא ערכין פרק ה, רמב"ם הלכות עבדים ד, ב.
- ^ רבי שניאור זלמן מליאדי, תניא, שער הייחוד והאמונה
