אינטואיציה

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

אִינְטוּאִיצְיָה היא הסקת מסקנות מהירה על סמך מיעוט נתונים באמצעות ניסיון והיסקי עבר.

היכולת לקבל ולפענח מסרים תוך-אישיים (להשיג ידע) ללא חשיבה רצונית. מה שמאפיין את הידיעה האינטואיטיבית זו העובדה, שהיא נוצרת במהירות רבה (בן-רגע), ושהיא מופיעה בפתאומיות (בהשראה או בהברקה). למרות זאת, הפתרון האינטואיטיבי אינו נוצר תמיד באופן מיידי.

אדם האוחז בתובנה אינטואיטיבית, אינו יכול להסביר בשלמות מדוע הוא נוקט בעמדה זו. בכך אינטואיציה שונה מדעה, נהפוך הוא, פעמים רבות הידיעה האינטואיטיבית נוגדת את ההיגיון השגרתי של האדם ומאתגרת אותו לפענח אותה. בכך היא נבדלת גם מאינסטינקט שהוא נטייה פנימית מולדת, המבוססת על חוויות קודמות ומטרתה היא הישרדותית.

מעשה אינטואיטיבי הוא מעשה שנעשה תוך שימוש בידיעות שמקורן באינטואיציה. קיימות פרקטיקות לתרגול היכולת, בשם הכולל "פיתוח קשב אינטואיטיבי".

מוצר נחשב לידידותי למשתמש, כאשר אפשר להשתמש בו באופן אינטואיטיבי וללא צורך בהדרכה כלשהי, אם כי יש יסוד להניח שהכוונה היא לשימוש באופן אינסטינקטיבי ולא אינטואיטיבי.

מחקרים שונים מעניקים למילה "אינטואיציה" מגוון גדול של משמעויות שונות, החל מגישה ישירה לידע לא מודע, קוגניציה לא מודעת, חישה פנימית, תובנה פנימית ועד זיהוי תבניות לא מודע, ויכולת להבין דבר באופן אינסטינקטיבי, ללא צורך בהנמקה מודעת.

לדברי קארל יונג, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן שהיה מתלמידיו של זיגמונד פרויד, האינטואיציה היא גישה בלתי-אמצעית לניסיון של התת-מודע הפנימי של כל אדם. לפיו, פעולה שמונעת על ידי אינטואיציה או תחושת בטן, מתבטאת למעשה בפתיחת הראש אל הרגשות והמחשבות הפנימיים, תוך איזון אל מול המידע שנתפס בחושי האדם.^[1]

• "האינטואיציה שלי אומרת ש...".
• "אני מרגיש באינטואיציה ש...".
• "אני חש באינטואיציה ש...".
• "אני יודע באופן אינטואיטיבי ש...".
• "יש לי קול פנימי שאומר לי...".
• "יש לי תחושה פנימית ש...".

אדם לא יגיד, "אני חושב באינטואיציה ש...", כיוון שבאינטואיציה - לא חושבים, לא משתמשים בלוגיקה ואין בה שיקול מודע כלשהו - אלא יודעים ידיעה פשוטה.

אינטואיציה, כתחושת בטן המבוססת על ניסיון, התגלתה כמועילה למנהיגים עסקיים לצורך קביעת דעה על אנשים, תרבות ואסטרטגיה.^[2] עובדים באכיפת החוק טוענים לעיתים קרובות שמהתבוננות בחשודים הם מיד "יודעים" שהם מחזיקים בנשק או בסמים לא חוקיים, מה שיכול להיות גם פעולה של אינסטינקטים.^[3] לעיתים קרובות הם אינם מסוגלים לבטא מדוע הם הגיבו או מה דחף אותם להבנה הזו בזמן האירוע, לעיתים הם יכולים לנתח בדיעבד את פעולותיהם על סמך מה שהיה ברור ומאותת אותות סכנה. דוגמאות כאלה משוות אינטואיציה ל"תחושות בטן" וכאשר קיימות מדגימות פעילות לא מודעת.^[4]

ישנן דעות לפיהן אורח החשיבה המערבי הדוגל ברציונליות, מרחיק את האדם המודרני מלהאזין לקולה של האינטואיציה הנתפשת כפרימיטיבית. זאת לעומת תרבויות מזרחיות בהן מרבים יותר להתנהג בהתאם לתחושה הפנימית.

נכון הוא, שמחקר וניסוי מדעיים, אינם מתבססים על אינטואיציה ולא על קולות פנימיים כלשהם. שהרי מטרת המחקר המדעי להוכיח או להפריך ידיעות אף כאלו שמקורן באינטואיציה. אך מנגד ניתן להציב את גילויי היצירתיות הרבים שבמדע, הבאים לביטוי בתגליות, בהמצאות ובתאוריות מדעיות שונות ופרצי יצירתיות נובעים הרי גם באופן אינטואיטיבי ולאו דווקא בהליכי חשיבה מסודרים (אם כי לאחר הגילוי יש להוכיח את תקפותו בשיטות מדעיות מקובלות).

בפילוסופיה של עמנואל קאנט, אינטואיציה נתפשת כאחד הכישורים השכליים היסודיים ביותר. קאנט עסק בתורת ההכרה והציע משנה מקורית משלו החולקת הן על הגישה האומרת כי כל ההכרה נגזרת מן הניסיון והן על הגישה האומרת שאפשר להגיע אל ההכרה הממשית של טבע העולם באמצעות התבונה בלבד, בלי להזדקק להנחות ניסיוניות.

בפילוסופיה של המתמטיקה קיים זרם הקרוי אינטואיציוניזם, אך אין כל קשר בינו ובין האינטואיציה.

הן הפילוסופיה המזרחית והן הפילוסופיה המערבית חקרו את המושג בפירוט רב. הפילוסופיה של הנפש עוסקת במושג האינטואיציה. בפילוסופיה המזרחית האינטואיציה שזורה בדת וברוחניות, ומשמעויות שונות נובעות מטקסטים דתיים שונים.

בהינדואיזם נעשו ניסיונות שונים לפרש את הטקסטים של הודות וטקסטים אזוטריים האחרים.

עבור סרי אורובינדו האינטואיציה נמצאת תחת תחומי הידע בזהות; הוא מתאר את המישור הפסיכולוגי בבני אדם (המכונה לעיתים קרובות מאנה (אנ') בסנסקריט) בעל שני סוגי אופי שרירותי. הראשון הוא חותם של חוויות פסיכולוגיות שנבנות באמצעות מידע חושי (מוח המבקש להתוודע לעולם חיצוני). הטבע השני הוא הפעולה כאשר היא מבקשת להיות מודעת לעצמה, וכתוצאה מכך בני אדם מודעים לקיומם או מודעים להיותם כועסים ומודעים לרגשות אחרים. הוא מכנה טבע שני זה כידע בזהות. הוא מוצא כי נכון לעכשיו כתוצאה מהאבולוציה המוח הרגיל את עצמו להיות תלוי בתפקודים פיזיולוגיים מסוימים ותגובותיהם כאמצעי הרגיל שלו לקשר עם העולם החומרי החיצוני. כתוצאה מכך, כאשר אנו מבקשים לדעת על העולם החיצוני, ההרגל הדומיננטי הוא דרך הגעה לאמיתות על דברים באמצעות מה שהחושים שלנו מעבירים לנו. עם זאת, ידע בזהות, שאנו מעניקים כעת רק מודעות לקיומם של בני אדם, ניתן להרחיב עוד יותר אל מחוץ לעצמנו, והתוצאה מכך היא ידע אינטואיטיבי.

הוא מוצא שהידע האינטואיטיבי היה נפוץ יותר בבני אדם מבוגרים (ודות) ומאוחר יותר ההגיון השתלט עליו. ההגיון מארגן את התפיסה, המחשבות והמעשים שלנו הנובעים מהפילוסופיה הוודית לפילוסופיה המטאפיזית ומאוחר יותר למדע הניסויי. הוא מוצא שהתהליך, שנראה הגון, הוא למעשה מעגל של התקדמות, כאשר כישור נמוך נדחף לקחת ככל האפשר מדרך עבודה גבוהה יותר. הוא מוצא שכאשר מודעות עצמית בתודעה מופעלת על העצמי של האדם ועל עצמו החיצוני (האחר), התוצאה היא הארה של העצמי וגם מההגיון ממיר את עצמו לצורת הידע האינטואיטיבי המאיר את עצמו.

אושו האמין שתודעתם של בני אדם נמצאת במצב סדר הולך וגובר מאינסטינקטים בסיסיים של בעלי חיים לאינטליגנציה ולאינטואיציה, ובני אדם חיים כל הזמן במצב מודע זה שלעיתים קרובות נע בין מצבים אלה בהתאם לזיקה שלהם. הוא גם מציע שלחיות במצב האינטואיציה היא אחת המטרות הנעלות של האנושות.^[5]

Advaita vedanta (אנ') (אסכולה של מחשבה) הופכת אינטואיציה להיות חוויה דרכה ניתן לבוא במגע עם חוויית ברהמן (אלוהות אינסופית, "נשמת היקום" וכן "השלם האחד הנצחי").^[6]

הבודהיזם מוצא כי האינטואיציה היא כישור במוח של הידע המיידי ומציב את המונח אינטואיציה מעבר לתהליך המחשבתי של חשיבה מודעת, שכן לחשיבה המודעת אינה בהכרח גישה לתת-מודע, או יכולת להעביר מידע כזה לצורה הניתנת לתקשורת.^[7] בזן-בודהיזם פותחו טכניקות שונות המסייעות בפיתוח היכולות האינטואיטיביות של אדם, כמו קואנים - אשר פתרונן מוביל למצבים של הארה קלה (אנ'). בזן בודהיזם אינטואיציה נחשבת למצב נפשי בין המוח האוניברסלי לבין המוח האינדיבידואלי, המפלה.^[8]

באסלאם יש חוקרים שונים עם פרשנויות מגוונות של אינטואיציה שמכונה לעיתים קרובות חדס (בערבית: حدس, "להכות במקום הנכון"), לפעמים מקשרים את היכולת של בעל ידע אינטואיטיבי לנבואה. סיהאב אל דין אל סוהראוואדי (אנ'), בספרו "הפילוסופיה של ההארה", מסביר כי אינטואיציה היא ידע שנרכש באמצעות הארה והיא מיסטית באופייה ומציע גם התבוננות מיסטית (מושאדה (אנ')) על כך ולהביא להכרעות נכונות.^[9] בשעה שאבן סינא מוצא שהיכולת להיות בעל אינטואיציה היא "כושר נבואי" ומגדיר אותה כידע שהושג מבלי לרכוש אותו במכוון. הוא מוצא שידע רגיל מבוסס על חיקוי בעוד שידע אינטואיטיבי מבוסס על ודאות אינטלקטואלית.^[10]

ביהדות חלק מפוסקי ההלכה השתמשו עם אינטואיציה, לדבריהם אחרי שנות לימוד רבות בתנ"ך ובתלמוד, תלמיד חכם יכול להבין אינטואיטיבית ולקבוע כך את ההלכה, כך לדוגמה מסופר על החתם סופר שכאשר מגיע לפניו שאלה הלכתית הוא נתן מתן משקל מכריע לאינטואיציה הראשונית החוקר מעוז כהנא מסכם זאת "תפיסה זו מציבה את סמכות המקורות "כפי שהם" בצילו של הפוסק עצמו, ששוב אינו רק פרשן התלוי במקורותיו ובמשמעם – כוחו היצירתי והשראתו השמימית ניצבים במרכז מעשה הפסיקה"^[11].

כמו כן בדרך לימודו של החזון איש האינטואציה היא כלי מרכזי בהכרעת ההלכה ובפרשנות התלמוד^[12]. ולדבריו: "טביעת עינא דליבא (טביעת העין של הלב) בדרך הגמרא הוא היסוד היותר חזק בלימוד ההלכה".^[13] הרב לייב מינצברג מסביר את הנאמר בישעיהו (יא ג) על מלך המשיח "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". הכוונה שפסיקתו של המשיח תתבסס על אינטואציה פנימית בלבד, ולדבריו זהו הדרגה הכי גדולה בלימוד התורה שצריך לשאוף אליה^[14].

עם זאת חלק מהרבנים התנגדו לכך ודרשו פסיקה על בסיס שיקולים עיוניים בלבד וכמו כן לפי שיטת בריסק אין מקום להתערבות אינטואיטיבית בפסיקת הלכה ^[15].

במערב, האינטואיציה אינה מופיעה כתחום לימוד נפרד, ואזכורים והגדרות מוקדמות ניתן לייחס לאפלטון, המנסה בספרו, "הרפובליקה", להגדיר אינטואיציה ככושר בסיסי של התבונה האנושית להבין את אופייה האמיתי של המציאות.^[16] ביצירותיו מנון ופיידון הוא מתאר את האינטואיציה כידע קיים מראש ששוכן ב"נשמת הנצח", ותופעה שבאמצעותה האדם הופך להיות מודע לידע הקיים מראש. הוא מספק דוגמה לאמיתות מתמטיות, ומצביע על כך שלא מגיעים אליהם על ידי דעת. הוא טוען כי ניתן לגשת לאמיתות אלה באמצעות ידע שכבר קיים בצורה רדומה ונגיש ליכולת האינטואיטיבית שלנו. תפיסה זו של אפלטון מכונה לעיתים גם אנאמנזיס(אנ'). מאוחר יותר נמשך מחקר זה על ידי חסידיו.^[17]

בספרו "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית", מתייחס דקארט לאינטואיציה כידע שקיים מראש שנצבר באמצעות הנמקה רציונלית או גילוי אמת באמצעות התבוננות. הגדרה זו מכונה בדרך כלל אינטואיציה רציונלית (אנ'). לפילוסופים מאוחרים יותר, כמו יום, פרשנות האינטואיציה עמומה יותר. יום טוען כי אינטואיציה היא הכרה ביחסים (יחס של זמן, מקום וסיבתיות) בשעה שהוא קובע כי "הדמיון" (הכרה ביחסים) "יכה את העין" (מה שלא ידרוש בדיקה נוספת) אך ממשיך לקבוע, "או ליתר דיוק בדעת" - ייחוס אינטואיציה לכוח השכל, תוך סתירה של תורת האמפיריציזם.^[18][19]

עמנואל קאנט מוצא שאינטואיציה נחשבת למידע חושי בסיסי המסופק על ידי הכישור הקוגניטיבי של הרגישות (שקול למה שאפשר לכנות באופן רופף תפיסה). קאנט קבע כי מוחנו מטיל את כל האינטואיציות החיצוניות שלנו בצורה של מרחב, ואת כל האינטואיציות הפנימיות שלנו (זיכרון, מחשבה) בצורה של זמן.^[20] האינטואיציוניזם היא עמדה שקודמה על ידי לויצן אגברטוס יאן בראואר בפילוסופיה של המתמטיקה, הנגזרת מטענתו של קאנט כי כל הידע המתמטי הוא ידע על הצורות הטהורות של האינטואיציה - כלומר אינטואיציה שאינה אמפירית. ההיגיון האינטואיציוניסטי עוצב על ידי ארנד הייטינג(אנ') כדי להתאים לעמדה זו (ואומץ על ידי צורות אחרות של קונסטרוקטיביזם באופן כללי). זה מאופיין בדחיית העקרון השלישי הנמנע: כתוצאה מכך הוא לא מקבל באופן כללי כללים כמו ביטול שלילה כפולה ושימוש ב-reductio ad absurdum (אנ') כדי להוכיח את קיומו של משהו.

בדרך כלל פונים לאינטואיציות באופן בלתי תלוי בכל תאוריה מסוימת כיצד האינטואיציות מספקות עדויות לטענות, וישנם דיווחים שונים על סוג המצב הנפשי של האינטואיציות, החל משיקול דעת ספונטני בלבד להצגה מיוחדת של אמת הכרחית. בשנים האחרונות ניסו מספר פילוסופים, ובמיוחד ג'ורג' בילר, להגן על פניות לאינטואיציה כנגד הספקות הקוויניים, מהגותו של וילארד ואן אורמאן קוויין, בנוגע לניתוח רעיוני. אתגר שונה לפניות לאינטואיציה הגיע באחרונה מצד פילוסופים ניסיוניים, הטוענים כי יש פניות לאינטואיציה צריכות להתבסס על שיטות של מדעי החברה.

ההנחה המטאפילוסופית לפיה הפילוסופיה תלויה באינטואיציות, מאותגרת לאחרונה על ידי כמה פילוסופים. טימותי ויליאמסון (אנ') טען כי אינטואיציה אינה ממלאת תפקיד מיוחד בפילוסופיה, וכי לא ניתן להפריד באופן משמעותי את הספקנות לגבי האינטואיציה מהספקנות הכללית לגבי שיפוט. בראייה זו, אין הבדלים איכותיים בין שיטות הפילוסופיה והשכל הישר, המדעים או המתמטיקה.^[21]

לדברי זיגמונד פרויד, ניתן להשיג את הידע רק באמצעות מניפולציה אינטלקטואלית של תצפיות שנעשו בקפידה. פרויד דחה כל אמצעי אחר לרכישת ידע כמו אינטואיציה, וממצאיו היו יכולים להיות תפנית אנליטית מחשבתית כלפי הנושא.^[22]

בתאוריה של קארל יונג על האגו, שתוארה בשנת 1916 ב-Psychological Types (אנ'), האינטואיציה היא "פונקציה לא הגיונית", שלה מתנגדים בצורה הישירה ביותר התחושה, ומתנגדות באופן פחות חזק ה"פונקציות הרציונליות" של חשיבה ותחושה. יונג הגדיר את האינטואיציה כ"תפיסה דרך הלא מודע": שימוש בתפיסת חוש בלבד רק כנקודת מוצא, להביא רעיונות, תמונות, אפשרויות, דרכים לצאת ממצב חסום, על ידי תהליך שהוא בעיקרו לא מודע.

יונג אמר כי אדם בו האינטואיציה דומיננטית, "טיפוס אינטואיטיבי", אינו פועל על סמך שיקול דעת רציונלי אלא על בסיס עוצמת התפיסה. טיפוס אינטואיטיבי מוחצן, "האלוף הטבעי של כל המיעוטים עם העתיד", מכוון לאפשרויות חדשות ומבטיחות אך לא מוכחות, ולעיתים קרובות רודף אחרי אפשרות חדשה לפני שמיזמים קודמים נשאו פרי, מתעלם מרווחתו תוך רדיפה מתמדת אחר שינוי. טיפוס אינטואיטיבי מופנם מכוון על ידי דימויים מהלא מודע, תמיד חוקר את עולמם הנפשי של הארכיטיפים (אנ'), מבקש לתפוס את משמעותם של אירועים, אך לרוב אין לו עניין למלא תפקיד באותם אירועים ולא לראות שום קשר בין תוכני הדברים של העולם הנפשי ושל עצמו. יונג חשב שטיפוסים אינטואיטיביים מוחצנים הם ככל הנראה יזמים, ספקולנטים, מהפכנים תרבותיים, שלעיתים קרובות נכשלים עקב הרצון לברוח מכל סיטואציה לפני שהיא מתיישבת ומגבילה - ואפילו זונחת שוב ושוב מאהבים לטובת אפשרויות רומנטיות חדשות. טיפוסיו האינטואיטיביים המופנמים היו ככל הנראה מיסטיקנים, או נביאים, שנאבקו במתח בין הגנה על חזיונותיהם מפני השפעה של אחרים והפיכת רעיונותיהם למובנים ומשכנעים באופן סביר לאחרים - הכרח כדי שהחזיונות ישאו פרי אמיתי.

בפסיכולוגיה מודרנית, אינטואיציה יכולה להקיף את היכולת לדעת פתרונות תקפים לבעיות ולתהליכי קבלת החלטות. לדוגמה, מודל ההכרה (אנ') (RPD) מסביר כיצד אנשים יכולים לקבל החלטות מהירות יחסית מבלי שהם צריכים להשוות בין חלופות. גארי קליין (אנ') מצא כי תחת לחץ זמן, בהחלטות שיש לתוצאותיהן משמעות כבדה ושינוי פרמטרים, מומחים השתמשו בבסיס הניסיון שלהם כדי לזהות מצבים דומים ובחרו באופן אינטואיטיבי בפתרונות מעשיים. לפיכך, מודל ה-RPD הוא תערובת של אינטואיציה ושל ניתוח. האינטואיציה היא תהליך התאמת דפוסים שמרמז במהירות על דרכי פעולה אפשריות. הניתוח הוא ההדמיה הנפשית, סקירה מודעת ומכוונת של דרכי הפעולה.

האינסטינקט מתפרש לרוב בצורה לא נכונה כאינטואיציה והאמינות שלו נחשבת כתלויה בידע בעבר ובהתרחשויות בתחום מסוים. לדוגמה, מישהו בעל ניסיון עם ילדים יהיה בעל אינסטינקט טוב יותר לגבי מה עליהם לעשות במצבים מסוימים. זה לא אומר שלאדם עם ניסיון רב תהיה תמיד אינטואיציה מדויקת.

יכולות אינטואיטיביות נבדקו כמותית באוניברסיטת ייל בשנות השבעים. בזמן שנבחנו תקשורות לא מילוליות, החוקרים שמו לב כי חלק מהנבדקים הצליחו לקרוא רמזים לא מילויים מהעוויות בפנים לפני שהתרחש חיזוק. בהפעלת עיצוב דומה הם ציינו כי נבדקים אינטואיטיביים ביותר קיבלו החלטות במהירות אך לא הצליחו לזהות את הרציונל שלהם. רמת הדיוק שלהם, לעומת זאת, לא הייתה שונה מזו של הנבדקים הלא אינטואיטיביים.

על פי עבודותיו של דניאל כהנמן, אינטואיציה היא היכולת לייצר באופן אוטומטי פתרונות ללא טיעונים לוגיים ארוכים או הוכחות.

לא כל תחושה שמקורה באינטואיציה, היא אמת. זאת ניתן לראות כאשר לאנשים שונים יש אינטואיציות סותרות אודות עובדה שאינה נושא לפרשנות או לטעם אישי, לכן חלקן חייבות להיות שגויות.

סיטואציה אמיתית או הנראית כאמיתית, המפרה את האינטואיציה, נקראת פרדוקס. דוגמה לפרדוקס כזה ניתן למצוא בפרדוקס יום ההולדת. שהוא פרדוקס הנובע מהאינטואיציה המתמטית של האדם. גם נוסחאות רבות בהסתברות סותרות את האינטואיציה, לדוגמה בעיית מונטי הול.

המשמעות האינטואיטיבית שמייחסים לתופעות שונות, מטעה אף היא. כדוגמה, ניתן להשתמש בצבע. לכאורה נראה שהצבע הוא תכונתו של העצם הצבוע. בעוד שבפועל הצבע היא תחושה התלויה ברגישות עינו של הצופה לאורכי גל שונים של האור המוחזר מהעצם, ואנשים שונים (למשל עיוורי צבעים) רואים צבע שונה כשהם צופים באותו העצם. דוגמאות חריפות יותר ניתן לראות בפאטה מורגנה ובתעתועי ראייה מסוגים שונים.

על אף שהאינטואיציה מוטעית לעיתים, פעמים רבות היא מועילה. לכן יש לשקול ולבדוק כל מקרה לגופו ולהשתדל לגבות את האינטואיציה במידע תומך נוסף.

היות שמקור הידיעה האינטואיטיבית אינו מודע, נוצרה סביב האינטואיציה שורה של רעיונות מיסטיים. מיסטיקנים תלו את תחושת הידיעה האינטואיטיבית ברעיונות שונים ומגוונים, וביניהם קשר ישיר עם אלהים, גלגול נשמות ותודעה קולקטיבית. בפילוסופיה היוונית הקדומה (וזו שררה גם בהגות ימי הביניים) מקובלת הייתה תפיסה אקטיבית של מקור הידע החיצוני לאדם (למשל השכל הפועל הנמצא מחוץ לבני האדם). תפיסה זו הסבירה מדוע יכול האדם הקולט את האינטואיציה להיות פסיבי (ללא הפעלה מאומצת של שיקול הדעת), ועדיין הידיעה מגיעה אליו בפועל, וזאת משום שמקור הידע החיצוני הוא האקטיבי במסירת הידע אל האדם.

ההסבר הפשוט לתחושות אלה מצביע על פעילות תת-הכרתית שוטפת שמקרינה לסף המינימלי של ההכרה, כך דברים שנקלטים ומעובדים על ידי התת-מודע באים לידי ביטוי לפני שאדם מסוגל להבינם בצורה הגיונית.

לפי פרופסור דניאל כהנמן, ניתן לפתח את האינטואיציה כאשר יש חוקיות מסוימת אף אם אין אנו מודעים לה, לא מדובר בכוח על-טבעי. לדבריו יש לנו שתי מערכות: "מערכת 1" שהיא פועלת מאחורי הקלעים, לא מודעת, אוטומטית, והשימוש בה אינו דורש מאמץ ולרוב אינו בשליטה רצונית, ו"מערכת 2" שהיא החשיבה המודעת, רצף המחשבות שזורם בראשנו. היא אטית מאוד ויכולה בכל רגע לבצע רק פעולה אחת, וגם אז דורשת שליטה ומאמץ. לדבריו "עיקר השיטה לתכנת את האינטואיציה: חוקיות, תרגול רב ופידבק מיידי ורציף מהמומחה הכי טוב שאתה יכול למצוא". אחד מהשלושה לא מספיק. הוא מביא דוגמה של מיון אפרוחים קטנים. אין לאפרוחים צעירים סימני זיהוי להבחנה מהירה על ידי אדם בין זכר לנקבה, אבל אם עובדים מתלמדים מנחשים בשלב ראשון את מין האפרוח ניחוש עיוור, ומקבלים היזון חוזר מיידי ממומחה, הם מגיעים ל-99.7% דיוק רק לפי הרגשה.^[23]

• אינטואיציה היא אחד המקורות לשכל ישר (Common sense).
• שיטה חשובה העושה שימוש באינטואיציה, היא סיעור מוחות.
• ערנות לקולה של האינטואיציה כגורם להצלחה בחיים: הפסיכולוג הבריטי ד"ר ריצ'רד וייזמן בספרו "מזלך בידך" מספר על מחקר שערך כדי למצוא את מאפייני המצליחנים, מאפיינים החסרים אצל מפסידנים. אחד מממצאי מחקרו הוא שהמצליחנים מקשיבים לאינטואיציה שלהם. הקשבה זו גורמת להם להימנעות מסיכונים מחד ולפתיחות להזדמנויות להצלחה מאידך. לא תמיד המצליחנים ינהגו כפי שמורה להם האינטואיציה, אך הם לא יתעלמו מקיומה. עוד הוא קובע כי ניתן לפתח את האינטואיציה ולחזקה בכך שבשלב ראשון מגלים ערנות לתחושות הפנימיות ונמנעים מלדחוק אותן הצידה. בשלב שני יש לשקול היטב האם נכון יהיה במקרה הרלוונטי להישמע לקולה של האינטואיציה.

המילה אינטואיציה באה מהפועל הלטיני intueri שתורגם כ"לשקול (consider)" או מהמילה intuycyon באנגלית תיכונה מאוחרת ,"להרהר".^[24][25]

• היוריסטיקה
• דחף
• אינסטינקט
• אינטליגנציה
• העין השלישית
• תפיסה על חושית
• תקשור

• מלקולם גלדוול, ממבט ראשון, כתר הוצאה לאור, 2005
• אסתי פישר-היים, פתאום הבנתי - הדרך לאינטליגנציה אינטואיטיבית, הוצאת דיונון, 2004

• יואב בן-דב, הספר "תורת הקוונטים - מציאות ומסתורין", פרק 2, התכונות הקלסיות - על עיצוב האינטואיציה כך שתתאים לתאוריות מדעיות
• תמי חסקלברג, לחשוב מהבטן: על אינטואיציה וקבלת החלטות, באתר ynet, 12 בספטמבר 2008
• אורן הוברמן, איך האינטואיציה עובדת?, באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2011
• רנן נצר, ‏איך לסמוך על תחושת הבטן - ומתי כדאי להתעלם ממנה?, באתר גלובס, 21 בינואר 2017
• הרב מיכאל אברהם, מהי אינטואיציה? הכרה, חשיבה ורגש (טור 653)
• אינטואיציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אינטואיציה, דף שער בספרייה הלאומית