אוטבוצק

אוטבוצק
Otwock

סמל אוטבוצק דגל אוטבוצק
מדינה	פולין פולין
פרובינציה	מזוביה מזוביה
תאריך ייסוד	1877
שטח	47.33 קמ"ר קמ"ר
גובה	100 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	44,524 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	52°07′00″N 21°16′00″E / 52.116666666667°N 21.266666666667°E / 52.116666666667; 21.266666666667
אזור זמן	UTC+2
http://www.otwock.pl
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת פולין מוגדלת)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי אוטבוצק (למפת פולין רגילה)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי אוטבוצק (למפת פרובינציית מזוביה רגילה)   ורשה ראדום פלוצק שדליץ אוסטרולנקה לודז' שוויינטו. ורמיה-מזוריה קוי. פומ. לובלין פודלסיה אוטבוצק (למפת פרובינציית מזוביה מוגדלת)   ורשה ראדום פלוצק שדליץ אוסטרולנקה לודז' שוויינטוקז'יסקיה ורמיה-מזוריה קויאוויה פומרניה לובלין פודלסיה אוטבוצק tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אוֹטְבוֹצְק (בפולנית: Otwock; ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏, ביידיש: אָטוואָצק) היא עיר במרכז פולין, כ-24 ק"מ דרומית-מזרחית לוורשה. אוטבוצק משמשת כבירת מחוז אוטבוצק. שטחה משתרע על כ-47 קמ"ר, מתוכם 23% הם אזורים מיוערים.

אזכור הראשון של מקום יישוב בשם אוטבוצק קיים כבר במאה ה-15, אך עד למחצית השנייה של המאה ה-19 נשארה אוטבוצק כפר קטן. בסוף המאה ה-19 חוברה אוטבוצק במסילת ברזל לוורשה, כחלק מקו הרכבת בין ורשה ללובלין. אקלימה הנוח והיערות הרבים המצויים בסביבתה הפכו אותה למרכז בריאות ונופש מבוקש והיא נהנתה מתנופת בנייה של בתי מלון, מסעדות, בתי מרפא ומרחצאות, שנועדו לשימושם של אלפי הנופשים שהגיעו בחודשי הקיץ. הפיתוח ואפשרויות הפרנסה הביאו למעבר משפחות רבות לעיירה, בהם יהודים רבים. ב-1916 הוכרזה אוטבוצק כעיר.

ב-29 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני. בהמשך הוקם גטו בעיר, וממנו הובלו רוב יהודי העיירה למחנה ההשמדה בטרבלינקה.

ב-1958 הוקם בסוויירק (Swierk) במחוז אוטבוצק הכור הגרעיני הראשון בפולין.

ערך מורחב – קהילת יהודי אוטבוצק

משפחות יהודיות רבות עברו לאוטבוצק מסוף המאה ה-19. הם התפרנסו מעסקי הבנייה והתיירות המפותחים בעיר. ב-1910 הוקם בעיירה בית כנסת. מאוחר יותר הוקמו מוסדות קהילה נוספים ולאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה קהילת אוטבוצק שנסמכה עד אז על קהילת קרצ'ב הסמוכה לעצמאית.

בתקופה שבין המלחמות התפתחה קהילת אוטבוצק, הוקמו בה בתי כנסת,^[1] מוסדות חינוך ותרבות והתקיימה בה פעילות ענפה של מפלגות יהודיות, ציוניות ואחרות. בבחירות שנערכו לוועד הקהילה בשנות ה-30 זכתה אגודת ישראל, שהונהגה על ידי חסידי גור. בבחירות הראשונות למועצת העיר שנערכו ב-1923 זכו היהודים ב-9 נציגים מתוך 24.^[2]

רבה הראשון של אוטבוצק היה הרב יעקב יהודה סורוצקי שנפטר ב-1908. את מקומו מילא הרב יצחק מנחם ינובסקי שכיהן כרב עד ל-1930. לאתר פטירתו מונו שני רבנים: הרב ראובן זהמן, מחבר הספר "יחי ראובן", והרב בריש ינובסקי, בנו של הרב ינובסקי. שניהם נספו בשואה.^[3]

אדמו"רים רבים נהגו לשהות באוטבוצק בחודשי הקיץ, לצורכי מרפא ונופש, וחלקם אף השתקע בעיירה. חסידיהם הרבים של האדמו"רים הגיעו בעקבותיהם ומילאו את העיירה בשבתות ובחגים. עובדה זו הביאה להגדלת מקורות הפרנסה ולגידול במספר יהודי העיירה. עם האדמו"רים שהתגוררו בעיירה באופן קבוע נמנים: ר' שמחה בונים קאליש מצאצאי הרבי מוורקא, המכונה האדמו"ר מאוטווצק. רבי שמעון שלום קאליש (האדמו"ר מאמשינוב), רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב (האדמו"ר ממודז'יץ) שבשנת תרפ"ח הגיע לעיר ואף בנה בה את בית מדרשו, רבי ירחמיאל ישראל יצחק קאליש, רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב, נינו של היהודי הקדוש, רבי אהרן יחיאל הופשטיין (האדמו"ר מקוז'ניץ) שחי בעיר עד מלחמת העולם שבה נספה בתשרי תש"ג, רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר מחב"ד) שאף החזיק ישיבה בעיר, ורבי יצחק זליג מורגנשטרן (האדמו"ר מסוקולוב-קוצק).^[4]

ערך מורחב – בית הקברות היהודי באוטבוצק

בתחילה קברו אנשי אוטבוצק את מתיהם בבית הקברות של קרצ'ב, אך בתחילת המאה ה-20, עם התרחבותה של הקהילה הכשירו בית קברות עצמאי מדרום לאוטבוצק עבור חברי הקהילה והחולים שנפטרו במהלך שהותם בבתי המרפא בעיירה. בית הקברות ששרד בצורה טובה באופן יחסי, עבר תהליך שימור בראשית המאה ה-21 והוא מהווה מקור חשוב ללימוד קורותיה של הקהילה בארבעת העשורים הראשונים של המאה ה-20.^[5]

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית באוטבוצק כ-5,500 איש. ביום 29 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על יד הגרמנים, לאחר שהופצצה, ולאחר שרבים מתושביה עזבו ופנו מזרחה.

עם כניסתם של הגרמנים לעיר, החלו בלקיחת יהודים לעבודות כפייה, ובמעשי שוד ורצח של יהודים. בין הנרצחים הראשונים היה הסופר היידי משה פראבארוביץ'.

באוקטובר 1939 הוקם יודנראט בעיר, ולאחר מכן, הוטל צו על ענידת סרט על הזרוע, והדבקת מגן דוד על חלונות עסקי היהודים. בקיץ 1940 החלו להישלח יהודים מהעיר למחנות עבודה באזור לובלין, ורבים מהם הועסקו בבניין מחנה ההשמדה טרבלינקה.

בסוף שנת 1940 נצטוו היהודים לעבור לגטו שהוקם בעיר, שבו רוכזו גם אלפים מיהודי הסביבה, ובהם מאות מיהודי קארצ'ב. היהודים לא הורשו לקחת עמם רהיטים וחפצים לגטו, ובגטו הורגש מחסור רב במזון. ביום 15 בינואר 1941 הוקף הגטו בגדר, והוא הפך לסגור, למעט יציאתם של כ-4,000 יהודים מדי יום לעבודות כפייה באזור. מאות מיושבי הגטו נפטרו מרעב וממחלות, ומי שנתפס יוצא ממנו ללא רשות הוצא להורג. בחורף 1941–1942 החלו הגרמנים בהחרמת דברי פרווה מיהודי הגטו.

בינואר 1942 נשלחו 150 צעירים מהגטו לטרבלינקה, והיו בין הקרבנות הראשונים של מחנה ההשמדה. באפריל 1942 שולחו לטרבלינקה עוד 400 צעירים יהודים.

חיסול הגטו התבצע ביום 19 באוגוסט 1942 (ד' באלול תש"ב). מתוך כ-12,000 יהודים שחיו בגטו באותה עת שולחו כ-8,000 למחנות אושוויץ וטרבלינקה. במהלך הגירוש רצחו הגרמנים והאוקראינים את החולים בבתי החולים בגטו, וכן את צוות הרופאים והאחיות של הגטו. חלק מהצוות הרפואי התאבד קודם לכן באמצעות בליעת כדורי ציאניד. במהלך האקציה רבים מיהודי הגטו גילו התנגדות, ונרצחו ברחובות. יהודים שהצליחו להימלט ליערות, נתפסו ברובם ונרצחו.^[6][2]

את רכושם של המגורשים בזזו פולנים תושבי העיירה ואיכרים מן הסביבה. את אנשי המשטרה היהודית שסייעה בפינוי הגטו, העבירו הגרמנים לוילאנוב ולמחנה טארכומין, ושם נורו למוות.

בשנת 1943 בעיר הגיע יוסף בילבסקי במטרה לארגן קבוצת לוחמים. הוא התגלה ונהרג בקרב.

בתקופת השואה נשרפו ונהרסו שבעה בתי כנסת בעיר.

קריסטינה דנקו הצילה מספר יהודי העיר וקיבלה הכרה כחסידת אומות העולם.

בינואר 1945, מיד לאחר שכבש הצבא האדום את ורשה וסביבותיה מידי הגרמנים, הגיעה לאוטבוצק פרנצישקה אוליבה, ניצולת השואה, לחפש קרובי משפחה. היא לא מצאה אף אחד מקרוביה, אך נתקלה שם באקראי בחייל סובייטי ולידו ילדים יהודים עזובים. החייל הפנה אותה למבנה נטוש – הבית שברחוב פְּרוּסָה 11, שבו פעל עד הפלישה הגרמנית ב-1939 פנסיון "זָאכֶנטָה" של המו"ל הוורשאי לשעבר בנימין שימין ואשתו רבקה. אוליבה זכתה לעזרתו של מפקד בית חולים שדה סמוך של הצבא האדום וכך החלה לטפל בילדים. בחודש מרץ 1945 לקח הוועד המרכזי של יהודי פולין את בית הילדים תחת חסותו,^[7] ולמנהלת הבית מונתה לובה בייליצקה בלום.^[8]

למוסד הגיעו ילדים ניצולי השואה. ביוני הגיע מספרם לכ-130. מרבית אנשי הצוות היו אף הם ניצולים. בית הילדים נתמך על ידי הג'וינט. הוא פעל עד סוף שת 1949.^[9] בין השוהים בבית הילדים היה שמעון ישראלי (אז פּוֹסֶסוֹרסקי), לימים זמר, שחקן, סופר ואיש קולנוע ישראלי.

אנדרטאות לזכר הנספים בשואה מקרב יהודי אוטבוצק הוקמו באוטבוצק ובבית העלמין בחולון.

מדיה וקבצים בנושא אוטבוצק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אוטבוצק
• שמעון קאנץ (עורך), ‏ספר יזכור לקהילת אוטבוצק, בספריית העיר ניו יורק, "ספר זיכרון אוטבוצק קרצ'ב", 1968 (ביידיש) (בעברית)
• "אוטבוצק", באתר JewishGen (באנגלית)
• אוטבוצק (Otwock), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• אוטבוצק באתר מרכז מורשת יהדות פולין
• "אוטבוצק", באתר השטעטל הווירטואלי
• עת לרפֹּא: סיפורו של בית הילדים באוטבוצק לאחר השואה, באתר יד ושם
• בית לילדים ניצולי שואה באוטבוצק, סרטון באתר יוטיוב
• עדות מרדכי ברף https://sites.google.com/site/mordechaibraff/
• אוטבוצק (פולין), דף שער בספרייה הלאומית