יסכה

יִסְכָּה, היא דמות מקראית, בתו של הרן, ואחותם של מילכה (אשת נחור) ולוט.

יסכה נזכרת בכל התנ"ך אך פעם אחת, ושמה הוא יחידאי במקרא.

וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.

— ספר בראשית, פרק י"א, פסוק כ"ט

בגמרא מובאים שני הסברים לשם "יסכה" המפרשים את השם כשורש ס-כ-ה (שמשמעו התבוננות) "יסכה... שסוכה ברוח הקודש ושהכל סוכין ביופיה. רש"י מביא פירוש נוסף "יסכה לשון נסיכות".^[1] יש חוקרים מאוחרים המשערים כי שמה הוא מהשורש נ-ס-כ, שפירושו הריח אשר נודף מהשמן.^[2]

יסכה נזכרת פעם אחת במקרא, והכתוב אינו שב ומזכיר את שמה. בתלמוד הבבלי^[3] וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל מזהים את יסכה עם שרה. גם יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים מזהה את יסכה עם שרה.^[4]

חוקר המקרא יונתן גרוסמן מציין כי הכתוב אינו מציין קשר משפחתי בין שרה ליסכה, ולכן הוא משער שיסכה נישאה לאיש אשר אינו ממשפחת נחור וסיפור זה אינו מוזכר במקרא. ייתכן כי מטרת אזכור יסכה היא ליצור תבנית משפחתית למילכה אחותה, ותוך כדי כך המחבר המקראי יוצר השוואה בין שרה למילכה. למילכה משפחה מרובת נפשות ואין אזכור להורי שרה ולמשפחתה.^[5]

השם "ג'סיקה", שהעניק ויליאם שייקספיר לדמות בתו של היהודי שיילוק במחזה "הסוחר מוונציה", הוא תרגום של "יסכה". המחזה השייקספירי הוא התיעוד המוקדם ביותר לשם זה, אם כי לא ברור אם שייקספיר טבע אותו, או שזהו עיוות קל של התעתיק שהיה מקובל עבור "יסכה" במהדורות אבודות של המקרא באנגלית. "ג'סיקה" הפך לפופולרי מאוד: בין היתר, בשנות השמונים והתשעים הוא היה השם הנפוץ ביותר לילדות בארצות הברית.