טריטון הפסים

טריטון הפסים
טריטון הפסים; משמאל: נקבה, ומימין: זכר (צולם בטורקיה)
מצב שימור
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	דו-חיים
סדרה:	בעלי זנב
משפחה:	סלמנדריים
תת־משפחה:	טריטונים
סוג:	טריטון
מין:	טריטון הפסים
שם מדעי
Triturus vittatus ‏גריי, 1835

טריטון הפסים (שם מדעי: Triturus vittatus או: Ommatotriton vittatus) הוא דו-חי ממשפחת הסלמנדריים. טריטון הפסים נמצא בסכנת הכחדה בישראל והוא חיה מוגנת. לצורך שמירה על אחד מבתי הגידול של הטריטון הוקמה באזור השרון הצפוני בשנת 1989 שמורת עין ארובות.

גוף הזכרים מגיע לאורך של כ-12 ס"מ, בעוד אורך גופן של הנקבות מגיע עד ל-10 ס"מ. צבעו של טריטון הפסים הוא חום אפור, כאדמה. צבע בטנם צהוב-כתום, ופס לבן (אשר העניק לטריטון הפסים את שמו) משתרע לאורך גופם. בדרך כלל מוקף הפס המדובר בפסים שחורים, ובאזור האוזניים ישנו כתם בהיר.

במשך רוב ימות השנה טריטון הפסים נמצא מחוץ למים, על אדמה יבשה. ביציאתו ממקווי המים יוצר טריטון הפסים מעטה סביב גופו על ידי הקשחת ריר הנפלט מעורו. המעטה מבודד את הטריטון מהסביבה, מונע מהטריטון לאבד נוזלים ועוזר לו להסתגל לחיים על הקרקע. טריטון הפסים מסתתר בשעות היום בצל (נקיקים או תחת אבנים) ופעיל בלילה. במשך הקיץ טריטון הפסים נכנס למעין תרדמת קיץ שמשכה כחמישה חודשים.

בתחילת דרכם הראשנים ניזונים מבעלי חיים זעירים. לקראת סוף הגדילה הם ניזונים מטרף גדול יותר כמו זחלי יתושים או ראשני דו-חיים אחרים. בימיהם כבוגרים אשר חיים חיי קרקע (לאחר סוף גלגולם) הם ניזונים מחרקים ומרכיכות. לבגרות מינית הם מגיעים בגיל שנתיים או שלוש, כאשר אורכם כשבעה סנטימטרים.

עונת הייחום מתרחשת לאורך התקופה שבה גשמי היורה (הגשמים הראשונים של אותה שנה, משתנה בהתאם לתבניות האקלים המקומיות) יוצרים שלוליות ומקווי מים זעירים בחגווים ושקעים טבעיים. טריטוני הפסים נמשכים למקווי מים אלו ומזדווגים בהם. בעת יציאת הטריטונים ממסתורם ומתרדמת הקיץ שבה שקעו, מי הגשמים שוטפים את המעטה הקשיח שהפרישו הטריטונים לפני תרדמת הקיץ ומעוררים השלת עור בטריטונים. צבע הזכרים משתנה לאפור עם נקודות ירוקות ושחורות. כרבולת קרומית ואפורה שעליה פסים כהים מתפתחת על גבם מקודקוד הראש עד לסוף זנבם (משמשת בתור קרום שחייה). באזור השוקיים ובצדי אצבעות הגפיים האחוריות מתפתחים קפלי עור, ואזור הביב תופח. גם אצל הנקבות מתפתח קרום שחייה (על הזנב בלבד) והאזור האחורי של גופה תופח בעקבות נפחן של הביצים שהיא מייצרת (שאינן מופרות בשלב זה).

כאשר לטריטון הפסים (זכר ונקבה כאחד) מתפתח קרום שחיה באזור הזנב, הוא מוכן להיכנס אל השלוליות ומקווי המים אשר הצטברו מן גשמי היורה, וכך מתחיל השלב האקוואטילי (המימי) בחייהם. גם בשלב זה הטריטונים פעילי לילה בלבד, למעט מקרים מיוחדים כגון יום מעונן במיוחד. בשלב זה, הטריטונים מתחילים לאכול בתכיפות גבוהה מבשלב הקיום הקרקעי. אצל הנקבות האכילה מסייעת להתפתחות השחלות, אשר אינן מפותחות בשלב הקיום הקרקעי.

הזכר מזהה את הנקבה לפי ריחה, ולאחר מכן מתחיל תהליך החיזור: הזכר נעמד מול הנקבה וחוסם את דרכה, תוך כדי כשכוש זנבו לשני הצדדים. לאחר מכן הזכר מפריש מבלוטות הביב חומרי ריח אשר מגרים את הנקבה. בשלב זה, הנקבה (במידה והחליטה להיענות לו) מתחילה לעקוב אחריו כשאפה נוגע בזנבו הכפוף. הזכר מטיל על הקרקע תיק זרע אשר נקרא ספרמטופור. הספרמטופור הוא בעצם גוף המכיל תיקי זרע לבנים מצופים בשכבת ריר מוקשה הנדבק אל ביב הנקבה העוקבת אחרי הזכר. תאי הזרע חודרים לביב ומגיעים לתוך צינוריות הביצים, שם הם מפרים את הביצים. מכאן מובן כי תהליך ההפריה בטריטון הפסים הוא פנימי.

עניין הרבייה והחיזור קשור בקשר ישיר אל טמפרטורת הסביבה:

• בטמפרטורה של מתחת ל-10 מעלות צלזיוס הטריטונים אינם פעילים כלל.
• כאשר הטמפרטורה עולה על מעל ל-10 מעלות צלזיוס הטריטונים אוכלים אך עדיין לא עוסקים בתהליכי חיזור ורבייה.
• כאשר הטמפרטורה עולה אל מעל ל-13 מעלות צלזיוס, פעילות החיזור מתחילה. אם הטמפרטורה נוסקת אל מעבר ל-15 מעלות צלזיוס, תהליך החיזור נמרץ בצורה יוצאת דופן.
• כאשר הטמפרטורה עולה מעל ל-20 מעלות צלזיוס, כל הזכרים מסתלקים מן המים וחוזרים לשלב הקיום הקרקעי.
• הטמפרטורה המתאימה ביותר להטלה היא 18 מעלות צלזיוס. בשל הרגישות להבדלי טמפרטורה קטנים, תהליכי החיזור והרבייה מתרחשים במועדים שונים באזורים גאוגרפיים שונים.

לאחר ההפריה נקבת טריטון הפסים מטילה בין חמישים למאה ביצים בקפלי עליהם של צמחי מים (הביצים נדבקות לעלי הצמחים כך שהעוברים מוגנים מפני טורפים). לאחר מספר ימים כל ביצה מתארכת, כך שניכרת בכל ביצה צורתו של ראשן. לאחר 2-3 שבועות בוקעות הביצים, ומכל ביצה יוצא ראשן צהבהב חסר גפיים, בעל שלושה זוגות זימים חיצוניים בצדי הראש. גודלו של הראשן בבקיעה הוא מילימטרים ספורים.

בימיו הראשונים של הראשן הוא פולט חומר דביק מבלוטות המצויות בקדמת עיניו. חומר רירי ודביק זה עוזר לראשן להידבק לעצמים וצמחים כדי למנוע שקיעה אל תוך הבוצה (קרקעית מקווה המים או השלולית). רק לאחר כשישה שבועות הראשן מתחיל לגדל גפיים, תחילה קדמיות ורק לאחר מכן אחוריות. התפתחות הראשנים (כל גלגולם) יכולה להימשך משלושה שבועות עד לשלושה חודשים: ראשנים שגדלים בטמפרטורה של 18 מעלות צלזיוס וסביבה בה קיים שפע מזון מסיימים את התפתחותם תוך 3 שבועות אך מגיעים לגודל של כ-30 מילימטרים בלבד, עקב קצב התייבשות מהיר של מקווה המים המאלץ אותם לצאת ליבשה מוקדם יחסית. סיכויהם לשרוד את הקיץ קלושים לעומת ראשנים אשר גדלים במקווי מים גדולים המאפשרים תהליך צמיחה ממושך, ואשר מגיעים לגודל של 50 מילימטר.

במרץ 2021, במסגרת מבצע התנדבות מיוחד ברמת השרון, הועברה אוכלוסיית טריטון הפסים יחד עם הקרפדה הירוקה, חפרית עין החתול והאילנית המצויה, מבריכת החורף שלהם לבריכה חדשה בשטחי הכפר הירוק. זאת, כי על אזור מחייתם האחרון, עומדים להקים שכונת מגורים^[2].

• אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. ISBN 978-965-91880-2-4, עמודים: 249-250

מדיה וקבצים בנושא טריטון הפסים בוויקישיתוף

• טריטון הפסים, באתר ITIS (באנגלית)
• טריטון הפסים, באתר NCBI (באנגלית)
• טריטון הפסים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• טריטון הפסים, באתר GBIF (באנגלית)
• טְרִיטוֹן פַּסִּים, באתר החברה להגנת הטבע