חייחה
 | |
| נהר אמור וחייחה | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | חיילונגג'יאנג |
| שטח | 74,415 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנציבות העירונית | 1,286,401[1] (2020) |
| ‑ במטרופולין | 223,832 (2020) |
| ‑ צפיפות | 17.29 נפש לקמ"ר (2020) |
| קואורדינטות | 50°14′45″N 127°29′19″E / 50.245833°N 127.488611°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.heihe.gov.cn/ | |
חֵייחֶה (בסינית: 黑河; בפין-יין: Hēihé; מילולית: "הנהר השחור"; ברוסית: Хэйхэ) היא נציבות עירונית בצפון מחוז חיילונגג'יאנג שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. העיר ממוקמת על גבול סין–רוסיה על הגדה הדרומית של נהר אמור (בסין נקרא "חיילונג") ובצמוד לעיר בלאגובשצ'נסק מעבר לגבול, כ-504 ק"מ צפונית לבירת המחוז חרבין. בשנת 2020 מנתה אוכלוסיית הנציבות העירונית 1,286,401 תושבים, מתוכם 223,832 בשטח האורבני. בשנת 2015 לחייחה נרשם תמ"ג של 44.78 מיליארד רנמינבי.[2]
חייחה מסמנת את הקצה הצפון מזרחי של קו חייחה-טנגצ'ונג האלכסוני, המשמש לעיתים לחלק את סין למזרח ולמערב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 בדצמבר 1683 נוסדו בסביבות העיר העיירה המבוצרת אייגון כדי לתצפת על הרוסים, מעבר לגבול. לאחר כיבוש אלבאזין הועברה העיר למקום חדש, מעט במורד הזרם של נהר אמור. בשנת 1690, אייגון הפכה למושב פודוטונג. בשנת 1709 ביקרו באייגון שלושה מיסיונרים ישועים שהשאירו תיאור של עיר מבוצרת היטב.
ב-1858 נחתם כאן חוזה אייגון, שקבע את מעבר הגבול בין האימפריה הרוסית לסין לאורך נהר האמור. בשנת 1900, במהלך מרד איהטואן, נפתחה מכאן אש על בלאגובשצ'נסק הרוסית, והעיר נכבשה זמנית על ידי חיילים רוסים.
לאחר מהפכת 1911, מבני פודוטונג חוסלו סופית (למרות שמחוז היילונג-ג'יאנג הועבר רשמית למערכת המינהל האזרחי כבר ב-1906, תהליך הארגון מחדש התעכב באופן מקומי) ובטריטוריה זו נוצרו מחוזות.
ב-15 בנובמבר 1980, על פי החלטת מועצת המדינה של הרפובליקה העממית של סין, מחוז העיר חייחה נוצר מתוך מחוז אייהוי. ב-28 באפריל 1983 חוסל מחוז אייחווי ושטחו שולב במחוז העיר חייחה. על פי החלטת מועצת המדינה של הרפובליקה העממית של סין מ-9 בפברואר 1993, נוצר הרובע העירוני חייחה ושטחו של מחוז העיר חייחה לשעבר הפך למחוז אייחווי בהרכבו.
מאז 2004, נפתחה לאזרחי רוסיה גישה ללא צורך בוויזה לאזור הסחר הרוסי-סיני החופשי שנוצר כאן והתפתחה אוכלוסייה של דוברי רוסית רבים בעיר. ב-12 ביולי 2019, מחוז ננג'יאנג הפך למחוז עירוני.
בעיר נבנתה תחנת משנה בחלק המערבי של חייחה לצורך ייבוא חשמל מרוסיה. החשמל מועבר דרך קו הולכת כוח של 500 קילו וולט "אמורסקיה - חייחה" מתחנת המשנה אמורסקיה של חברת החשמל אמור. בתורה, תחנת המשנה אמורסקיה מקבלת חשמל מתחנת זייסקאיה ובורייסקאיה. בדצמבר 2019 הופעל צינור הגז חייחה-שנגחאי, המשמש לשאיבת גז רוסי, המסופק לסין דרך צינור הגז עוצמת סיביר דרך מפעל עיבוד הגז אמור.
חלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | סינית | פין-יין | אוכלוסייה (מפקד 2020) | שטח (ק"מ2) | צפיפות (/ק"מ 2 ) |
|---|---|---|---|---|---|
| רובע אייחווי | 爱辉区 | Àihuī Qū | 223,832 | 13,920 | 16.08 |
| הנפה העירונית ביי-אן | 北安市 | Běi'ān Shì | 308,237 | 7,100 | 43.41 |
| הנפה העירונית וודאליאנצ'י | 五大连池市 | Wǔdàliánchí Shì | 243,283 | 15,250 | 15.95 |
| הנפה העירונית ננג'יאנג | 嫩江市 | Nènjiāng shì | 355,528 | 15,290 | 23.25 |
| נפת שונקה | 逊克县 | Xùnkè Xiàn | 82,134 | 18,120 | 4.533 |
| נפת סוּנווּ | 孙吴县 | Sūnwú Xiàn | 73,387 | 4,742 | 15.48 |
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחייחה יש שפע של משאבי תיירות טבעיים, כולל נהר אמור, אגם וודאליאנצ'י והרכס הוולקני וודאליאנצ'י, שבו נתיבי תיירות בהרי געש מקומיים. העיר העתיקה של אייגוּן היא נקודת נוף היסטורית מפורסמת, בה נחתם חוזה אייגון בין סין לרוסיה במאה ה-19.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חייחה
