זרנוגה
 | |
| שרידי מסגד הכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| נפה | נפת רמלה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | לפני 1799 |
| שטח | 5,977 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע ברק |
| תאריך נטישה | 27-28 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | שכונת קריית משה ברחובות, קבוצת שילר, גבתון[דרוש מקור] |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,380 (1945) |
| קואורדינטות | 31°52′49″N 34°47′23″E / 31.880292°N 34.789733°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
זרנוגה (בערבית: زَرنُوقًة; מילולית: "זרנוק") היה יישוב ערבי. בתקופת המנדט שכן במקום כפר ערבי[1] בנפת רמלה, בשם זרנוגה, כ-10 קילומטרים דרומית-מערבית לרמלה (כיום בתחום שכונת קריית משה, הנמצאת במערב רחובות).
הכפר נכבש במהלך מלחמת העצמאות, במאי 1948, פונה וננטש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייתכן שהיישוב נקרא על שם ערוץ הנחל העובר במקום ונשפך אל ואדי דוראן סמוך לכפר אל קוביבה (כיום כפר גבירול).
בימי קדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר נמצאו בסמוך למסגד הכפר ומדרום מערב אליו ומעידים על קיומו של יישוב יהודי מן התקופה הפרסית (המאות 6–4 לפנה"ס). כמו כן, התגלו במקום שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית (המאות 4–7). ייתכן כי זהו מקום מוצאו של התנא רבי חייא בר זרנוקי.
העת החדשה - עד תחילת המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר הערבי הופיע ללא שם במפה שהכין הצרפתי פייר ז'אקוטן ב-1799. הכפר מופיע במפת ה PEF משנת 1878[2], לפי דו"ח הקרן לחקר ארץ ישראל מ-1882 היה זרנוגה כפר גדול מוקף שוחות צבר, רוב בתיו היו עשויים לבני טיט ובגנים היו בארות מים. מסגד הכפר, בעל כיפה ונטול מינרט, הוקם ב-1790.
ב-20 באפריל 1891 התעוררה מחלוקת בין כפריים לתושבי המושבה הסמוכה רחובות על זכויות מרעה. המחלוקת, המכונה "תקרית זרנוגה הראשונה", התבררה לבסוף בבית המשפט.[3]
סוף התקופה העות'מאנית ומלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 ביולי 1913 התחוללה "תקרית זרנוקא" (או תקרית זרנוגה השנייה)[4] שבה תפסו אנשי "השומר" שני כפריים מזרנוגה בעודם גונבים ענבים מכרם בראשון לציון. התפתחה קטטה המונית שבמהלכה נהרגו שני יהודים וערבי ואחרים נפצעו. התקרית נחשבת לנקודת מפנה בתולדות יחסי היהודים והערבים בארץ ישראל. בעקבות האירוע הגישו עשרות מוח'תארים בסוף יולי 1913 עצומה משותפת לסולטאן מהמט החמישי. ככל הנראה הייתה העצומה ביוזמתו של פעיל פוליטי מיפו בשם סולימאן אל-תאג'י.[5] משה סמילנסקי הואשם, יחד עם אחדים מבני רחובות, בהרג הערבי; לאחר משפט ממושך, זוכו כל הנאשמים.
במלחמת העולם הראשונה, ב 14 בנובמבר 1917, נכנסו חיילי בריגדת הפרשים האוסטרלים הקלים לרחובות, דרך זרנוגה[6], ושחררו את רחובות מעול הטורקים.
פרנק הארלי, הצלם הרשמי של הצבא האוסטרלי כתב ביומנו אודות זרנוגה ב 16 בינואר 1918:
הלכתי לזרנוגה - כפר מקומי, מספר מיילים מהמפקדה. זרנוגה, כמו כפרים רבים דומים, בנוי על מדרון, דרך הגישה עוברת בין שיחי צבר. המוח'תאר נתן לנו את כל העזרה והצטרפה האוכלוסייה העצלה והמרופטת וקהל הילדים הקטנים. הצעדתי את הרגימנט השני דרך שבילים צרים במספר רב של סצנות מבוימות ציוריות. משעשע מה הגייסות יעשו עבור המצלמה... אבל המראה הכי מעניין של זרנוגה, ולמעשה ברוב הכפרים זו הבאר האנטילית. הנשים אוספות מים בכדי חימר גדולים מסביב לפתח המאגר, וללא ספק דנות ברכילות הכפר. אבל החן האמיתי הם הצבעים. לכדתי סדרת תמונות מעניינות של הפרשים הקלים בתוך הסביבה הציורית וחזרתי לדוראן ב 5 אחה"צ. (תרגום מאנגלית)
— The Diaries of Frank Hurley 1912-1941
בין מלחמות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבים מתושבי הכפר עבדו במושבה הסמוכה רחובות. בשנת 1924 הוקם בכפר בית ספר יסודי לבנים וב-1943 גם לבנות. בשנת 1945 למדו בהם 252 תלמידים ו-52 תלמידות. לפי סקר הכפרים בארץ ישראל שנערך ב-1945, הוערך מספר תושבי הכפר בכ-2,380 איש והוא השתרע על שטח של 5,977 דונמים, מתוכם 327 דונמים של שטחים ציבוריים.[7]
במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1948 נכנסו לכפר לוחמים בלתי-סדירים. חמולת דאר שורבאג'י רצתה למסור את הנשק לכוחות "ההגנה" ולבקש ממנה את הגנת הכפר, אולם אחרים התנגדו. באותו החודש הוחלט בכפר לפנות את כל התושבים הבלתי-לוחמים לעיירה הסמוכה יבנא. ב-28 במאי 1948 נכבש הכפר במבצע ברק, במהלך מלחמת העצמאות, על ידי גדוד 55 של חטיבת גבעתי. מספר ערבים נהרגו וכ-20 נפלו בשבי. לדברי בני מוריס, בעת הכיבוש היה הכפר נטוש רק למחצה, בשל יחסי הידידות שהיו לו בעבר עם היישוב העברי. מספר ימים לאחר הכיבוש, הגיע ליומון "על המשמר" מכתב שכתב חבר מפלגת מפ"ם על סמך מה שסיפר לו אחד מאנשי ה"הגנה" שהשתתף בכיבוש. לדבריו כל תושבי הכפר גורשו לעבר יבנא. התושבים מחו על כך שמאלצים אותם לעקור אל אויביהם האנטי-ציוניים, שהם עצמם לא התירו להם בעבר להיכנס לכפרם, ולמחרת חזרו וסיפרו כי תושבי יבנא גירשו אותם כ"בוגדים".[8] לבסוף נדרשו הפליטים לעזוב את כפרם בשנית.[9] ההיסטוריון מרדכי בר-און, לעומת זאת, שהשתתף כמפקד מחלקה בכיבוש הכפר זרנוגה, העיד: "לא היה שם כל גירוש והכפר היה ריק לחלוטין כאשר הגענו אליו".[10] ביוני 1948 נהרסו בתי הכפר.[9]
לאחר מלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1948 ביקשה קבוצת שילר מן המוסדות המיישבים, שיחכירו לה את אדמות זרנוגה,[9] וכמה מאות דונמים מן השטחים החקלאיים של הכפר נמסרו לידיה. בבתים הנטושים וסביבם הוקמו מעברות זרנוגה א' וב', שאליהן הגיעו בשנות ה-50 עולים מצפון אפריקה. המעברות צורפו לרחובות בשנת 1957. בשנות השישים חוסלו המעברות ובמקומן הוקמה שכונת קריית משה.
מסגד הכפר ובית עלמין (שאיננו תחום ואיננו מסומן) מדרום למסגד הם השרידים היחידים שנותרו מן הכפר.
השטח הפתוח בין קריית משה לשכונת וייסגל (שכונת רחובות הצעירה) קיבל אישורי בנייה בשנת 1991, אולם תכנון מפורט לבניית שכונה החל רק בשנת 2003. אז החליטה העירייה להקים פארק ציבורי בשטח בית הקברות והמסגד ולהסיט מעט את בתי השכונה. בשנת 2009 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד עיריית רחובות, במטרה למנוע בנייה על שרידי בית העלמין.[11] בסוף 2012 נדחתה העתירה, כיוון שלטענת בג"ץ העותרים לא הצליחו להוכיח שבשטח הספיציפי עליו הוגשה העתירה אכן התקיים בית קברות. במקביל, התחייבה העירייה לשמר את מבנה המסגד ולהעתיק ממקומם קברים, אם יימצאו כאלה בשטח הפארק, בהתאם לחוקי רשות העתיקות ובתיאום עם גורמי הדת המוסלמים.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי שטייניג, המסגד של זרנוגה, באתר קבוצת שילר
- פרטים על תקריות זרנוגה הראשונה והשנייה, באתר לתולדות רחובות
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפה עם ציון הכפר Zernukeh 1918 בהוצאת צבא בריטניה (גליון Ramleh), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ מפת PEF, גיליון 16, קנ"מ 1:63000 (1 אינץ'=1 מייל), אוסף מיכה נצר, ארכיון רחובות
- ^ יהודה בן בסט, תקרית זרנוגה הראשונה, אתר ארכיון רחובות
- ^ יהודה בן בסט, תקרית זרונגה (השנייה) והמשפט, אתר ארכיון רחובות
- ^ ד"ר יובל בן-בסט, על יחסי יהודים-ערבים בסוף התקופה העות'מאנית
- ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, הכנס השנתי התשיעי של העמותה לתולדות מלחמת העולם הראשונה בישראל, הוצאת ספרים אריאל הלחימה במבואות ירושלים, 2011, עמ' 74
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 177.
- ^ 1 2 3 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 178.
- ^ במאמר "ההיסטוריוגרפיה של מלחמת תש"ח וראשית המדינה", יהדות זמננו, כרך 6, תש"ן.
- ^ עתירה נגד עיריית רחובות: בכוונתה לבנות על בית עלמין מוסלמי, רונן דמארי, זמן רחובות, 26 בדצמבר 2009
- ^ הארגונים המוסלמיים עתרו לבג"ץ נגד בניית הפארק הציבורי הצמוד לשכונת וייסגל בטענה ששטח הפארק הוא בית קברות מוסלמי, אבי בר, אתר be106, תאריך 19 בדצמבר 2012
