ואדי פוכין

ואדי פוכין (כפר)
**وادي فوقين**
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
נפה	בית לחם
שטח	4.347 קמ"ר
גובה	650 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	1,168 (2007)
קואורדינטות	31°42′24″N 35°06′14″E / 31.706666666667°N 35.103888888889°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הרי ירושלים רגילה) ואדי פוכין

ערך זה עוסק בכפר פלסטיני. אם התכוונתם לנחל, ראו ואדי פוכין (נחל).

ואדי פוכּין (לעיתים ואדי פוקין או ואדי אלפוקין, בערבית: وادي فوقين או: وادي فوكين)^[1] הוא כפר פלסטיני מוסלמי באזור יהודה בשולי הרי ירושלים, בעמק הנמצא בין העיר ביתר עילית ליישוב צור הדסה וסמוך לכביש 375. יש שזיהו את ואדי פוכין עם "כפר פיכול" או "פיכולה" המקורי, שזוהה כיישוב של משפחת כהנים ממשמרת בילגה^[2].

היסטוריה

הכפר נוסד בראשית המאה ה-16, על ידי שתי חמולות שבאו מהכפר אל-וולג'ה והשתייכו לשבט ימן.^[3]

החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנות ה-60 של המאה ה-19, וכתב שהוא "הרוס למחצה, ומספר תושביו עכשיו מועט מאוד. מסתבר שהוא נבנה על גבי ישוב קודם, לפי שלארוך צלע הגבעה שהוא בנוי עליה רואים כמה קברים עתיקים חצובים בסלע".^[4]

במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בכפר 45 בתים מיושבים ב-205 נפשות, כולם מוסלמים^[5]. בסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל צוין מספר תושבי הכפר כ-280, ושטחו נרשם כ-9,928 דונם^[6].

הכפר נכבש ע״י צה״ל במלחמת העצמאות ותושביו הערביים עזבוהו. לקראת סוף המלחמה שבו חלק מתושבי הכפר לבתיהם, אולם ב-15 ביולי 1949 העבירה ישראל מהכפר כ-200 תושבים אשר לטענתה הסתננו לשטחה בניגוד להסכמות הסכם שביתת הנשק עם ירדן. לטענת ישראל, הוסכם עם שלטונות ירדן שמכיוון שמדובר על כפר ערבי בודד באזור זה בשטח ישראל וכל פרנסתם בירדן, אין תקומה לכפר בשטח ישראל ותושביו יישארו בירדן^[7]. ועדת שביתת הנשק לא קיבלה את עמדת ישראל, קבעה שהתושבים גורשו והורתה על השבת התושבים תוך שבוע^[8]. לאחר מחאה ראשונית הודיעה ישראל שלא תתנגד לחזרת התושבים, ואלו שבו לכפר בתחילת ספטמבר 1949^[9]. יום לאחר מכן, ירו כוחות צה"ל לכיוון ערבים שניסו להסתנן לישראל בלילה כדי להיכנס לוואדי פוכין, ובעקבות זאת נמלטו כל תושבי הכפר והוא נותר ריק^[10]. לאחר מספר ימים נקבע מועד נוסף לחזרת תושבי ואדי פוכין לכפרם^[11] ובינתיים החל משא ומתן על החלפת שטחים בין ישראל לירדן, כדי להעביר את השליטה בכפר לידי ירדן, תמורת שטח אחר שיימסר לישראל. נציג מטעם האו"ם סייע להשיג תיקון בגבולות הפסקת האש כך שהכפר ושארית אדמותיו הוכללו בשטח הגדה המערבית, ובתמורה ישראל קיבלה חלקת אדמה חלופית באזור בית ג'יברין^[12].

כ-8,000 דונם, שני שלישים מאדמות הכפר, נותרו בשטח ישראל והופקעו מבעליהן באמצעות חוק נכסי נפקדים.^[^{דרוש מקור]}

לאחר שובם, היה הכפר מרכז להתנכלויות מצד התושבים לפטרולים של צה"ל שעברו בסמוך, ליד הגבול. בתחילת שנות ה-50 היה הכפר יעד לפעולות התגמול (ובפרט מבצע לולב, שנערך כתגובה לרציחת שבעה ישראלים ופציעת עשרות נוספים), שהביאו את התושבים לנטוש את הכפר ולעבור למחנה הפליטים דהיישה.

בשנת 1967 נכבש הכפר על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, וב-1972, בשל צורך לפנות מקום בדהיישה, הורשו התושבים לחזור לכפר ולבנות שם את בתיהם מחדש^[13], בתנאי שיוכלו לבנות מחדש את בתיהם בתוך חודש ימים^[14].

במסגרת מיזמו התיעודי "הזמן הצהוב", דויד גרוסמן הקדיש לסיפור הכפר פרק בשם "הרוח הצהובה", בו כתב: "השיבה הביתה לא הפכה את ליבו של איש לאהבה אותנו, הישראלים. ואולי הייתה זו איוולת אף לקוות לכך".^[15]

גאוגרפיה, אדמות ואיכות סביבה

הכפר שוכן בעמק הנח בין שני רכסים. על הרכס הדרום-מזרחי הוקמה שכונה של העיר ביתר עילית, כק"מ מבתי הכפר. על הרכס הצפון-מערבי, הנקרא רכס סנסן, עבר במרחק 400 מ' מבתי הכפר הקו הירוק, וכ-500 מ' צפונה ומערבה נמצאים היישובים מבוא ביתר וצור הדסה שבתחומי הקו הירוק.

בהסכמי אוסלו הועברו כ-6% מאדמות הכפר (אזור השטח הבנוי) לשליטה פלסטינית (שטח B) ומרבית האדמות נותרו תחת שליטה ישראלית (שטח C). כ-100 דונם משטח הכפר הופקעו לטובת בניית העיר ביתר עילית ו-100 דונם נוספים נמצאים מעבר לגדר ההפרדה.

תוכניות ממשלתיות ישראליות עתידיות הכוללות את הרחבת ביתר עילית והיישוב צור הדסה, בניית גדר ההפרדה בין הכפר לבין צור הדסה, סלילה מתוכננת של כביש חדש (כביש 374), הזרמת השפכים של ביתר עילית אל הוואדי, וכן פסולת בניין וסלעים, והפקעת 4,000 דונם בסביבות הכפר כאדמות מדינה ועוד, מתוכננות בשטחים חקלאיים נרחבים של הכפר, וכן בשטחי טבע פתוחים על ההרים הסובבים את הוואדי^[16].

מוסדות וכלכלה

בכפר שני בתי ספר יסודיים, מסגד, מרפאה ובית מרקחת. שמו של האזור הסובב את ואדי פוכין יצא למרחקים בשל מומחיות בסיתות, ומפעל סיתות אבנים נמצא בכפר^[17].

מעיינות

אזור הכפר ואדי פוכין שופע מעיינות. בצפון הכפר נובע מעיין בשם "עין אל-כנסה", בדרומו נובע "עין א-תינה" ובמרחק ק"מ אחד נובע מעיין שנושא שני שמות "עין אל-מדיק" ו"עין אום-זיק". כחצי ק"מ ממערב לכפר נובעים עין אל-פווקר ועין-סובח.

חקלאות אורגנית

ואדי פוכין ידוע עוד מלפני שנת 1948 באיכות התוצרת החקלאית המגיעה ממנו, והיה ספק הירקות העיקרי של העיר בית לחם.^[^{דרוש מקור]} ארגון ידידי כדור הארץ לימד את החקלאים טכניקות נוספות של חקלאות אקולוגית ואורגנית, ועל אף קשיים לשווק את התוצרת בישראל, בשל המצב החוקי והמחסומים, היא שווקה בהצלחה בצור הדסה השכנה ובשיווק ישיר ללקוחות פרטיים בירושלים^[18].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ואדי פוכין בוויקישיתוף

גילי סופר, הכל גידורים, באתר ynet, 2 ביוני 2005
רונית ורד, העונג הבא | הבלדה הבלדית, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009
עמירה הס, הצרה של ואדי פוכין - שתלטנותם של מטיילים ישראלים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2016
השיבה שלא סופרה – ואדי פוכין, הטלוויזיה החברתית באינטרנט
צפריר רינת, הכפר הזה שוכן באחת הנקודות היפות בגדה, באתר הארץ, 22 ביוני 2021

הערות שוליים

^ מבוטא בפֵה רפה, בדומה לאות f
^ בן-ציון לוריא, משמר בלגה, בית מקרא כג-כד, תשכ"ה
^ דני רובינשטיין, הכל כשהיה רק האנשים משתנים, דבר, 10 בספטמבר 1980
^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 218
^ Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, Jerusalem, 1932 באתר ה- Internet Archives , עמוד 35
^ הדאווי, סקר הכפרים, עמוד 58
^ על מה מחלוקת ואדי פוקין?, דבר, 30 בספטמבר 1949
^ הרוב בועדת ישראל עבהי, דבר, 1 בספטמבר 1949
^ לא היו פעולות איבה נגד החוזרים לואדי פוקין, דבר, 9 בספטמבר 1949
^ כפר ואדי פוקין ריק מאדם, דבר, 11 בספטמבר 1949
^ הערבים יחזרו לואדי פוקין ביום שני, דבר, 16 בספטמבר 1949
^ היום יובא לאישור הוועדה המעורבת ההסכם על ואדי-פוקין, דבר, 27 באוקטובר 1949
גמר סכסוך ואדי פוקין - הסכם על חילופי שטחים, דבר, 25 באוקטובר 1949
^ דני רובינשטיין, יושב מחדש הכפר הנטוש ואדי פוקין, דבר, 13 בנובמבר 1972;המשך
^ Delia Khano, Stories from Palestine WADI FUQIN, This week in Palestine, November 2003
^ דויד גרוסמן, הזמן הצהוב, עמ' 64.
^ יגאל צור, מי הוציא גזר דין מוות על ואדי פוכין?, באתר ynet, 12 באוקטובר 2006
^ Settlement expansion and loss of Wadi Fukin’s land
^ רונית ורד, הבלדה הבלדית - על חקלאות אורגנית בואדי פוכין, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009

[1] מבוטא בפֵה רפה, בדומה לאות f

[2] בן-ציון לוריא, משמר בלגה, בית מקרא כג-כד, תשכ"ה

[3] דני רובינשטיין, הכל כשהיה רק האנשים משתנים, דבר, 10 בספטמבר 1980

[:02-4] ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 218

[5] Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, Jerusalem, 1932 באתר ה- Internet Archives , עמוד 35

[6] הדאווי, סקר הכפרים, עמוד 58

[7] על מה מחלוקת ואדי פוקין?, דבר, 30 בספטמבר 1949

[8] הרוב בועדת ישראל עבהי, דבר, 1 בספטמבר 1949

[9] לא היו פעולות איבה נגד החוזרים לואדי פוקין, דבר, 9 בספטמבר 1949

[10] כפר ואדי פוקין ריק מאדם, דבר, 11 בספטמבר 1949

[11] הערבים יחזרו לואדי פוקין ביום שני, דבר, 16 בספטמבר 1949

[12] היום יובא לאישור הוועדה המעורבת ההסכם על ואדי-פוקין, דבר, 27 באוקטובר 1949
גמר סכסוך ואדי פוקין - הסכם על חילופי שטחים, דבר, 25 באוקטובר 1949

[13] דני רובינשטיין, יושב מחדש הכפר הנטוש ואדי פוקין, דבר, 13 בנובמבר 1972;המשך

[14] Delia Khano, Stories from Palestine WADI FUQIN, This week in Palestine, November 2003

[15] דויד גרוסמן, הזמן הצהוב, עמ' 64.

[16] יגאל צור, מי הוציא גזר דין מוות על ואדי פוכין?, באתר ynet, 12 באוקטובר 2006

[17] Settlement expansion and loss of Wadi Fukin’s land

[18] רונית ורד, הבלדה הבלדית - על חקלאות אורגנית בואדי פוכין, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

Flag of Senegal יישובי נפת בית לחם
ערים	בית לחם • בית ג'אלא • בית סאחור
מועצות מקומיות	בתיר • בית פג'אר • חוסאן • אל-ח'דר • נחאלין • תוקוע • עובידייה • זעתרה
כפרים	א-שוואוורה • אום סלמונה • אל-ולג'ה • אל-פורדיס • ארטאס • בית תעמר • ג'נאתא • ג'ובת א-דיב • ג'ודום • ג'ורת א-שמעה • דאר סלאח • הנדאזה • ואדי אל-עראיס • ואדי א-ניס • ואדי פוכין • חרבת בית זכריה • ח'רבת אל-דיר • מעסרה • מראח רבאח • ערב א-ראשידיה • אל-עסאכרה • אל-מניה • ג'בעה
מחנות פליטים	עאידה • דהיישה • אל-עזה (בית ג'יברין)
נפות הרשות הפלסטינית