התפטרות

התפטרות היא סיומם של יחסי עובד-מעביד ביוזמת העובד, בדרך של פרישה מעבודתו כשכיר, זאת בשונה מפיטורים הנעשים ביוזמת המעסיק. התפטרות קיימת גם בקרב נושאי משרה שאינם שכירים, כגון חברי דירקטוריון ושרים.

סיבה נפוצה להתפטרות היא מעבר למקום עבודה אחר, אך בנוסף קיימות שלל סיבות אחרות, כגון התפטרות מחמת מצב בריאות לקוי או מחמת הגירה למדינה אחרת.

עובד שמתפטר חייב למסור הודעה מוקדמת, לפיה התפטרותו אינה מיידית, אלא תיכנס לתוקף בתום תקופה מסוימת שבה נקב.

התפטרות של שכיר מזכה בפיצויי פיטורים רק כאשר היא נעשית בנסיבות מיוחדות, כגון התפטרות של הורה לשם טיפול בתינוקו.

קורה שעובד מתפטר לאחר שמעסיקו הבהיר לו שזה הצעד המצופה ממנו, ושאם לא יקבל הצעה זו – יפוטר. התפטרות זו מכונה בסלנג גם הִתפּוּטר (הלחם הבסיסים "התפטר" ו"פוטר")^[1] מצבים נפוצים שנחשבים כעובד ש"התפוטר" כוללים עובד שנקט בתנהגות לא נאותה שעלולה להמיט עליו קלון פומבי אם תיחשף, וההנהלה מאפשרת לו להתפטר מתפקידו, בתמורה לאי-חשיפת הפרשה שהיה מעורב בה. דוגמה לכך היא עובד שנתפס במעילה, ומקבל הצעה להתפטר תוך החזרת כספי המעילה, ואם לא יעשה כך, יתחיל המעסיק בהליך פלילי שיוביל לפיטוריו. בעסקה זו יש יתרון לעובד – נחסך ממנו הקלון שבפרסום מעשיו, ויש יתרון למעסיק – קיצור ההליכים של החזרת הכספים. דוגמה שונה היא מצב שבו מתמנה מנכ"ל חדש המעוניין לאייש את סוללת הבכירים בחברה באנשיו, וכדי להשיג זאת משכנע את הבכירים הנוכחיים להתפטר תוך הבטחת זכויותיהם כאילו פוטרו.

הביטוי החל להופיע בעיתונות העברית בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20‏^[2], תחילה במירכאות. הבלשן יצחק אבינרי הזהיר ב-1951 מפני החידוש, ובמקומו הציע להשתמש בבניין הנדיר "הותפעל", אשר מופיע במספר מקומות בתנ"ך^[3].

התפטרות היא החלטה אישית לעזוב משרה ציבורית, שנעשית לעיתים בעקבות לחץ ציבורי מבחוץ. למשל, נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון שהתפטר באוגוסט 1974, בעקבות פרשת ווטרגייט, כאשר הוא היה כמעט בטוח שהוא יודח על ידי הקונגרס של ארצות הברית. התפטרות היא המקבילה של ויתור על הכס של מלך מכהן, אפיפיור, או אדם אחר בעל תפקיד דומה שהתקבל בירושה. התפטרות יכולה לשמש לצורך ביצוע מהלכים פוליטיים. למשל, כאשר עשרה שרי הקבינט של הפיליפינים התפטרו ביולי 2005 כדי ללחוץ על נשיאת הפליפינים (אנ') גלוריה מקפגל ארויו לפרוש בעקבות האשמות של הונאה בבחירות. 

ב-1995 התפטר ראש ממשלת בריטניה, ג'ון מייג'ור מתפקיד המנהיג של המפלגה השמרנית על מנת להתמודד בבחירות על הנהגת המפלגה במטרה להשתיק את מבקריו בתוך המפלגה. 

פקידי ממשלה לעיתים מציעים את התפטרותם, בעקבות התרחשות אירוע בעל השלכות שליליות. אולם לעיתים התפטרותם לא מתקבלת, וזה מהווה הבעת תמיכה בהם. למשל, סירובו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לקבל את התפטרותו של מזכיר ההגנה דונלד רמספלד בעקבות שערוריית ההתעללות בכלא אבו גרייב.

במקרים נדירים סירוב לקבל התפטרות יכול לנבוע מהרצון לנהל הליך הדחה משפיל, כפי שקרה בעקבות ניסיון התפטרותו של אלברטו פוג'ימורי מתפקיד נשיא פרו (אנ'), אבל התפטרותו נדחתה על מנת שהקונגרס של פרו יפעל להדיחו.

עבור אנשי ציבור רבים, בעיקר פוליטיקאים, ההתפטרות היא הזדמנות להעביר מסרים שלהם באמצעות נאום התפטרות, שבו הם יכולים להבהיר את הנסיבות שלהם לפרישה. אקט ההתפטרות לרוב מוסיף עוצמה ותשומת לב ציבורית לנאום. התפטרות שר בממשלה יכולה לשמש כלי פוליטי רב השפעה, במיוחד כאשר, לאחר התפטרות השר, הוא כבר אינו מחויב לאחריות המשותפת והוא יכול להתבטא בחופשיות רבה יותר.

התפטרות מתפקיד פוליטי במקרים מסוימים נכנסת לתוקף רק אחרי 24 או 48 שעות ממועד קבלת ההודעה, בהתאם להוראות החוק.

בישראל עובד זכאי לפיצויי פיטורים אם הוא פוטר. עם זאת חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג–1963 מונה שורה של מקרים, שבהם דינו של העובד המתפטר הוא כדין מפוטר, כלומר הוא זכאי לפיצויי פיטורים, אף שהפסקת העבודה נעשתה ביוזמתו. בין המקרים שהחוק מפרט: התפטרות של העובד לרגל מצב בריאות לקוי שלו או של בן-משפחתו, התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ועוד. כמוכן נוצרת זכאות לפיצויי פיטורים בעת פטירת המעסיק או פטירת העובד.

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע כי עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעסיקו הודעה מוקדמת להתפטרות, לפי הוראות חוק זה, ואם לא עשה כן, ישלם למעסיקו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. אורך תקופת ההודעה המקודמת נקבע בחוק לפי הוותק של העובד, והוא עד חודש ימים. בהסכמי עבודה נקבעת לעיתים תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר.

עובד שהודיע על התפטרותו בשעת כעס (בעידנא דריתחא), בלי שבאמת התכוון לכך, רשאי לחזור בו מהתפטרותו תוך זמן סביר, ואם המעביד יסרב לקבלו בחזרה לעבודה, יראו זאת כפיטורים, בהתאם לפסיקה.

לפי חוק יסוד: הממשלה אם ראש ממשלת ישראל מתפטר, ממשלתו גם מתפטרת והופכת לממשלת מעבר. הוא ממשיך במילוי תפקידו עד שתיכון הממשלה החדשה. בניגוד לעבר, השרים בממשלת מעבר יכולים להתפטר. שר רשאי להתפטר מן הממשלה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה; כהונתו בממשלה נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות נמסר לראש הממשלה, זולת אם חזר בו השר מהתפטרותו קודם לכן.

חוק יסוד: הכנסת קובע כי חבר הכנסת רשאי להתפטר מכהונתו; ההתפטרות תהיה בהגשה אישית של כתב התפטרות על ידי המתפטר ליושב ראש הכנסת. חברותו בכנסת נפסקת כעבור ארבעים ושמונה שעות לאחר שכתב ההתפטרות הגיע לידי יושב ראש הכנסת, זולת אם חזר בו מהתפטרותו לפני כן.

חוק יסוד: נשיא המדינה קובע כי נשיא מדינת ישראל רשאי להתפטר מכהונתו על ידי הגשת כתב התפטרות ליושב-ראש הכנסת, ומקומו יתפנה לאחר שכתב ההתפטרות הגיע לידי יושב-ראש הכנסת.

מדיה וקבצים בנושא התפטרות בוויקישיתוף

• סיום יחסי עבודה, באתר כל זכות
• עו"ד יחיאל שמיר, זה נגמר: המדריך למפוטר ולמתפטר, באתר ynet, 1 במאי 2016