יוסף הפטמן

יוסף הפטמן

לידה	23 ביולי 1888
פטירה	18 בינואר 1955 (בגיל 66)
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל ישראל
פרסים והוקרה	פרס סוקולוב

יוסף חיים הֶפְטְמן (בכתיב יידי: העפטמאַן; ט"ו באב תרמ"ח, 23 ביולי 1888, – כ"ד בטבת תשט"ו, 18 בינואר 1955) היה עיתונאי וסופר בתקופת היישוב ובימי המדינה, פזמונאי ועורך העיתון "הבוקר".

יוסף הפטמן נולד בשנת 1888 בבראנסק, שהייתה אז בתחום האימפריה הרוסית ואחרי מלחמת העולם הראשונה בשטח פולין. החל עבודתו העיתונאית בעיתון "הצפירה" בשנת 1910, ובשנת 1911 היה חבר המערכת של העיתון^[1].

עלה לארץ ישראל בשנת 1920 או 1921. הפטמן הוא מעבדו או מתרגמו לעברית של השיר "אנו נהיה הראשונים"^[2], משירי העלייה השלישית. שימש מזכיר הוועד הלאומי^[2].

לאחר הקמת הרפובליקה הפולנית השנייה בשנת 1918 עבר לוורשה ופעל בה כעיתונאי ונואם. היא חיבר את ההמנון לטקס פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, שהושר ביום הפתיחה ב-1 באפריל 1925. היה פעיל בתנועת "החלוץ" ולאחר מכן במפלגת "הציונים הכלליים", מפלגת חוגי המעמד הבינוני-הגבוה של סוחרים, תעשיינים ובעלי הון, שאף הייתה משולבת בהנהגת היישוב ובארגון "ההגנה". יהודי פולין הכירו אותו היטב מההרצאות הרבות שהיה נותן בעיירות נדחות ברחבי פולין^[3].

הפטמן היה עורך העיתון היידי "דער מאמענט" ("הרגע"), אחד מהעיתונים החשובים של יהדות פולין. הוא היה מייסד ועורך "היום"^[4] שהתקיים בשנים 1924–1926, ולאחר שנסגר עבר לערוך את הצפירה^[5].

בסוף 1934 חזר הפטמן לארץ ישראל^[6], ועבד בדואר היום^[7]. משנת 1936 ועד מותו היה עורך עיתון "הבוקר", עיתונם של "הציונים הכלליים".

יסד את "עיתון העיתונאים" המיוחד, שהיה עורכו הראשי וגם מנחו^[8]: היה זה אירוע תרבותי שבועי בשנים 1940–1952 בימי שישי, כשבתל אביב היה הכול סגור למופעי אמנות ובידור, וזו הייתה הבמה הציבורית היחידה הפתוחה לחיי תרבות.

הפטמן היה פעיל באגודת העיתונאים, ומשנת 1940 שימש אף כיו"ר האגודה. היה מהוגי רעיון הקמת בית העיתונאים, מפעל שארך שנים רבות, מסוף תקופת המנדט הבריטי, שבה לבקשתו הקצתה ממשלת המנדט מגרש בתל אביב להקמת הבית, ובהמשך איסוף כספים ותרומות להקמתו וכלה בשלבי הבניה שארכו משנת 1953 ועד שנחנך בשנת 1957 כבית סוקולוב^[9], אותו כבר לא זכה לראות בחייו.

במרץ 1946 היה בין יוזמי הקמת "איגוד עיתונאי ארץ ישראל"^[10], שלאחר קום המדינה שינה את שמו ל"איגוד הארצי של עיתונאי ישראל"^[11]. ב-8 באוגוסט 1948 קיבל את תעודת העיתונאי הראשונה שהונפקה במדינת ישראל^[12].

יוסף הפטמן נפטר ב-18 בינואר 1955^[13], ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק. בשנת 1957 נקבע על שמו רחוב במרכז תל אביב^[14].

• יוסף העפטמאן, אַ וואָרט צו יודישע עלטערען, ורשה: הקרן הקימת לישראל, [תרצ"?]. (ביידיש)
• אחיקם [=יוסף הפטמן], היובל: חזון התולים במערכה אחת, ורשה: הבמה העברית, תרע"ב-1912.
• יוסף הפטמן (עורך), לנחום סוקולוב: אורח יהודי פולניה, קובץ מאמרים, רשימות, זכרונות, ורשה: ההסתדרות הציונית, תרפ"ג-1923.
• יוסף העפטמאן, דער אַלגעמיינער ציוניזם: בעגרינדונג און ריכטליניען, ורשה: צ"ב פון אלג. ציוניסטען (עת לבנות) אין פוילען, 1934. (ביידיש)
• יוסף הפטמן, עם ואדם: מבחר מכתביו, תל אביב: אגודת העיתונאים והוצאת עמיחי, תשט"ו-1955.

• 'הפטמן, יוסף חיים', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 182. (הספר בקטלוג ULI)

• יוסף הפטמן, באתר זמרשת
• יוסף הפטמן, דף שער בספרייה הלאומית
• יוסף הפטמן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• דוד תדהר (עורך), "יוסף הפטמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 965
• יוסף הפטמן, באתר אגודת העיתונאים תל אביב
• יוסף הפטמן, ‏זכרונות מורשה, באתר "דעת"