שיר השירים ח

א מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי ב אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני ג שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני ד השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שתחפץ     ה מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך ו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה ז מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו     ח אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחתנו ביום שידבר בה ט אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז י אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום

יא כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף יב כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו יג היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני יד ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים

א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי. ב אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.     ה מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ. ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. ז מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.     ח אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. ט אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. י אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.

יא כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף. יב כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי. יד בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.

"א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם אף על פי שזה לא מקובל להתנשק ברחוב, בגלל שאתה תהיה אחי, אז לֹא יָבוּזוּ לִי. ב אֶנְהָגֲךָ אוביל אותך, אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי מורתי, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח ששמו בו מרקחת בשמים, מֵעֲסִיס ממשקה שיוצא מפירות רִמֹּנִי של הרימונים שלי."

"ג שְׂמֹאלוֹ ואז תניח את ידך השמאלית (היא מתארת לבנות ירושלים כאילו הדבר כבר נעשה) תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם, מַה שלא (ראה לעיל ב, ז) תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ."

{ס}

"ה מִי בנות ירושלים שואלות: זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ?"

"תַּחַת הרעיה אומרת לדודה: הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ הערתי אותך משנתך, שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ הולידה אותך אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ זאת אשר ילדה אותך (אימך). ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם כמו חותמת המוצמדת עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה חזקה, מכניעה, לא מרפה כַמָּוֶת כמו מלאך המוות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל כמו המוות קִנְאָה התשוקה, הנאמנות החזקה, רְשָׁפֶיהָ הרשפים שלה, הזיקים רִשְׁפֵּי אֵשׁ הם כמו רשפים היוצאים מתוך האש שַׁלְהֶבֶתְיָה משלהבת גדולה. ז מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם יִתֵּן יציע אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה כדי לקבל את אהבתו של מישהו אחר - בּוֹז יָבוּזוּ ילעגו, ולא יתנו לוֹ."

{ס}

"ח אָחוֹת דברי האחים של הרעיה: לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ עדיין אין לה, כלומר היא עדיין קטנה, מַה נַּעֲשֶׂה אילו מתנות נכין לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ שיתחילו הבחורים לבקש להנשא לה? ט אִם חוֹמָה הִיא - נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף ניתן לה בגד שיראה כאילו השדיים שלה מפותחות וגבוהות בגובה של טירה, כדי שירצו אותה, וְאִם דֶּלֶת הִיא - נָצוּר עָלֶיהָ נקיף אותה במשקוף העשוי מ לוּחַ אָרֶז."

"י אֲנִי היא עונה לאחיה: חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת כמגדלים שעל החומה, ולא כפי שאמרתם 'שדים אין לה', אָז עוד ממזמן הָיִיתִי בְעֵינָיו בעיני האהוב שלי כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם שלוה ואושר, ותכונה זאת שיש בי מצאה חן בעיניו."

{פ}

"יא כֶּרֶם עכשיו שהיא מתחתנת אין היא מוכנה לשמור על הכרמים של אחיה (לעיל א, ו), אלא רק על שלה הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן שם של מקום, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים לשומרים (שגם היו אחראים למכור את הפירות), אִישׁ כל אחד מהשומרים יָבִא בְּפִרְיוֹ תמורת הפירות שמכר אֶלֶף כָּסֶף.יב כַּרְמִי אך לעומת עושרו הרב של המלך שלמה, היא מסתפקת בכרם הצנוע שלה שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף אלף שקלי הכסף שהביא לך כל נוטר, יהיו לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם ומאתים שקלי הכסף שאתה נותן להם כשכר (חמישית) לְנֹטְרִים יהיו לנוטרים, ובכל זאת (למרות שזה שכר רב), אני מעדיפה לשמור על הכרם שלי אֶת פִּרְיוֹ."

"יג הַיּוֹשֶׁבֶת הדוד מטייל עם חבריו ואומר לה בַּגַּנִּים! חֲבֵרִים החברים שלי היו רוצים לשמוע את קולך מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִינִי."

"יד בְּרַח אין היא מוכנה לשיר לפני חבריו, ולכן אומרת לו: דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים."