עברית חדשה עצם גדול (כגון ארון, כיסא, שולחן או מיטה) המוצב בחדר או במקום אחר לשם אחסון, שכיבה, ישיבה, הנחת חפצים, הישענות או נוי.
לקראת הגעת האורחים סידרנו מחדש את רהיטי הסלון.
”קוראים לו לסוחר-בלויים, מוכרים את הרהיטים הישנים בחצי-חינם וקונים "לודוויג הארבעה-עשר" – רהיטים זעירים, חינניים, אך מרופדים“ (מנורת החנוכה, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
לשון המקרא (משמעות משוערת) קורה, לוח; אחד ממרכיביו של מבנה או ספינה.
”מתחילה היו הרפסודות הטובות "הקורות העבות, הארוכות והבריאות" באות רק לח. ופה גזרו אותן לחתיכות: קרשים, קורות, נסרים, כפיסים, רהיטים, עמודים וכדומה“ (מעל מכסה האניה, מאת אלחנן לוינסקי, בפרויקט בן יהודה)
המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בכתיב משובש שעל־פי המסורת יש לקרוא רַהִיטֵנוּ: ”קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהיטֵנוּ בְּרוֹתִים“ (שיר השירים א, פסוק יז). לנוכח העובדה כי המילה מופיעה רק בצורת הרבים וככינוי קניין, הצורה רָהִיט היא שחזור משוער של צורת היסוד. משמעות המילה במקרא אינה ידועה בוודאות, אך מן ההקשר ניתן להבין כי עניינה קורה, לוח או מרכיב בסיסי אחר בבניית מבנה. פירוש זה נתמך גם בשימוש במילה בספרות חז"ל: אף שהמילה נעדרת כמעט לחלוטין מהנוסחים הנפוצים כיום של ספרות זו, בכתבי יד טובים של התלמוד הבבלי היא מופיעה כאחד ממרכיבי הבית, לצד אבנים וקורות.[1] הדעה המקובלת במחקר גורסת כי המילה שאולה מארמית, אשר ניביה כוללים מילים נרדפות דומות (כגון ܪܗܛܐ (רהטא) בארמית סורית, שפירושה קורָה[2]).[3] הופעתה של המילה בעברית החדשה במשמעות כלי־בית מיוחסת לפעילותם של מחדשי השפה העברית בסוף המאה התשע־עשרה.[4] השימוש המוכר הראשון במילה במשמעות זו נעשה בשנת 1890, בעיתון "האור" של אליעזר בן־יהודה, ובהערת שוליים נכתב – כנהוג ביחס לחידושי לשון – שפירושה "כלי בית: שולחנות וכסאות וכדומה. וכן בערבית."[5] אין זה ברור אם בן־יהודה עצמו הוא שהשתמש במילה בידיעה זו,[6] ובכל מקרה ארבע שנים אחר־כך הופיעה הצעה זהה מאת אליהו ספיר.[7] כך או כך, המילה חדרה במהירות אל לשון הספרות והופיעה כבר בשנת 1905 בסיפור של א"נ גנסין.[8] לאחר זמן לא רב הפכה שגורה מאוד גם בלשון הדיבור.
רָהִיט אינה המילה היחידה בשיר השירים שמופיעה פעם אחת בלבד במקרא. למעשה, שיר השירים כולל את אחוז המילים היחידאיות השני בגובהו מבין ספרי המקרא (אחרי ספר איוב, המוביל את הרשימה).[9]
רָהִיט ניתנת לעתים כדוגמה למילה שגבולותיה מטושטשים, מפני שהיא מציינת עצמים שונים מאוד זה מזה, אשר הטעמים להכללתם בקטגוריה אחת ולהבחנה ביניהם לבין עצמים אחרים (שאינם מהווים רהיטים) אינם ברורים.[10]
↑ דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בנוסח מסכת חגיגה, דף טז, ע"א. במהדורת וילנא של התלמוד הבבלי, הנפוצה ביותר כיום, נכתב כך: "אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו" {{{2}}}. אלא שבכתבי יד טובים ומוקדמים של התלמוד נכתב: "אבני ביתו וקורות ביתו של אדם ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו" (כתב יד Goettingen 3; "אבני ביתו של אדם קורות ביתו של אדם רהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו" (כתב יד London - BL Harl. 5508 (400)); "אבני ביתו של אדם קורות ביתו של אדם רהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו" (כתד יד Munich 6); "אבני ביתו של אדם ורהיטי ביתו הן מעידין בו" (כתב יד Munich 95); "אבני ביתו של אדם ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו" (כתב יד Vatican 134); "אבני ביתו וקורו' ביתו ורחיטי ביתו מעידין בו" (כתב יד Vatican 171). שינויי נוסח דומים קיימים במסכת תענית, דף יא, ע"א.
↑ Michael Sokoloff, A Syriac Lexicon: A Translation from the Latin, Correction, Expansion, and Update of C. Brockelmann's Lexicon Syriacum, p. 1441 (2009).
↑ Max Wagner, Die Lexikalischen und Grammatischen Aramäismen im Alttestamentlichen Hebräisch, p. 281 (1966); Ludwig Koehler & Walter Baumgartner, The Hebrew and Aramaic Lexicon of the Old Testament, Vol. IV, רָהִיט (1999); F.W. Dobbs-Allsopp, Late Linguistic Features in Song of Songs, Perspectives on the Song of Songs, p. 58 (Anselm C. Hagedorn ed. 2005).
↑ ראובן סיוון, מחיי המילים, לשוננו לעם יט, עמ' 168 (1968); תמר כץ, על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו, לשוננו עו, עמ' 71-70 (2014).
↑ "האור" מיום י' בחשוון תרנ"א, בעמ' 4. ראו סיוון, שם. המילה הערבית שאליה מכוונת ההערה היא رهاط (רִהַאט), מילה ערבית לציון רהיטים שהייתה נהוגה באותה תקופה וכיום אינה שגורה עוד. ראו: J.G. Hava, Arabic-English Dictionary for the Use of Students, p. 266 (1899).
↑ בן־יהודה נהג לציין במילונו את חידושי הלשון שלו, אך המילה רָהִיט אינה מיוחסת לו שם. עם זאת, אין בכך כדי להעיד בהכרח על כך שהחידוש בעיתון "האור" הוצע בידי אדם אחר, מפני שמילונו של בן־יהודה אינו כולל את כל חידושיו. ראו בעניין זה ראובן סיוון, חידושי המילים של אליעזר בן יהודה, לשוננו לעם יב, עמ' סד-סה (1961).
↑ ההצעה נכללה לראשונה בקובץ שפרסם זאב יעבץ. ראו זאב יעבץ, גאון הארץ, עמ' 49 (1894).
↑ בסיפור "הַצִּדָּה" מופיע המשפט הבא: "והיא הביאה אותם אל 'סְוֵיטְלִיצָה' אחת מרוּוחה ונמוכה קצת, אשר רהיטים בה הרבה ופשוטים, ורצפה לה לבנה ונקייה, ופרחים בה הרבה, ומיטה גבוהה עומדת בפינתה ומגדל גדול של כרים וכסתות על אותה מיטה...".
↑ Frederick E. Greenspahn, The Number and Distribution of hapax legomena in Biblical Hebrew, Vetus Testamentum 30, 8-19 (1980).
↑ Malka Rappaport Hovav, Lexical Semantics, Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics (Geoffrey Khan ed., 2015).
השורש ר־ה־ט שימש לכל אורך ימי הביניים במשמעות הקשורה לפיוטים והוא מופיע הן בשמות־עצם (רָהִיט, רַהַט) והן בפעלים (רוֹהֲטִים, רִהֵט ועוד).[2]תנחום הירושלמי, מילונאי בן המאה השלוש־עשרה, העיד כי בתקופתו היה נפוץ מאוד השימוש במילה "רהוטים" לכינוי פיוטים, אולם לדבריו נשתכחה משמעותה של המילה במרוצת השנים. הירושלמי טען כי פירוש המילה "רהוטים" הוא "ניגונים" וכי פעליו השונים של השורש ר־ה־ט נגזרו ממנה (כלומר, שם־העצם קדם לפעלים).[3] עדויות אלה מימי הביניים אינן מסבירות מדוע החלה המילה רָהִיט (כמו גם השורש ר־ה־ט כולו) לשמש באותה תקופה במשמעות הקשורה לפיוטים. בעניין זה נחלקו החוקרים:
לפי סברה אחת, הבאה לידי ביטוי בכתביהם של חוקרי פיוט בולטים בני המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים, מדובר למעשה במשמעות מושאלת של רָהִיט א המקראית ולא במילה נפרדת: בפיוטים משובצים כעניין שבשגרה פסוקים מן המקרא, ופסוקים אלה הם הקורות (=הרהיטים) שמהן בנוי המקרא.[4]
לפי סברה אחרת, מקור המילה בשורש הארמי ר־ה־ט, שעניינו ריצה. חלק מהחוקרים מבססים סברה זו על כך שפיוטים מסוימים מכונים לעתים 'דרמושׂ' או 'דְּרוֹמוֹס' – מילה ארמית שמקורה ביוונית dromos) δρόμος) ואשר פירושה "ריצה" או "מֵרוץ"[5] – ולכן 'רָהִיט', כינוי אחר לפיוטים, מתייחס לריצה אף הוא.[6] עם זאת, הכינויים 'רָהִיט' ו'דרמושׂ'/'דרומוס' ככל הנראה אינם כינויים נרדפים אלא מתייחסים לפיוטים מסוגים שונים, ועל כן לא ניתן ללמוד מכך על פירושה של רָהִיט.[7] אף על פי כן, חוקרי פיוט בולטים מאמצע המאה העשרים ואילך מתעקשים על הקישור לארמית מטעם אחר, הנעוץ באופיים של הפיוטים: השורש הארמי ר־ה־ט שימש לכינוי הפיוטים מפני שהם היו שגורים מאוד בפי היהודים או, לכל הפחות, "נועדו להיאמר במהירות, בלא מנגינה מפותחת".[8]
לדעת החוקר טור־סיני, המילה רָהִיט גזורה מהמילה היוונית reton) ῥητόν), שפירושה "נאמר": בפיוטים שובצו פסוקים וקטעים שנאמרו קודם לכן במקרא ובמקורות אחרים, ומכאן שמם.[9]
אין זה ברור בוודאות איזו מבין שלוש הסברות מייצגת נכונה את גיזרונה של רָהִיט. לצד זאת, עדותו של תנחום הירושלמי מן המאה השלוש־עשרה והתובנות ההיסטוריות באשר לאופיים של הפיוטים מבססות יותר את קישורה של המילה לשורש ר־ה־ט א, שעניינו ריצה, מאשר לשורש ר־ה־ט ב, שעניינו כלי בית.[10]
↑ שימו לב כי ניקוד צורת הסמיכות אצל עמנואל הרומי שונה מן הניקוד התקני כיום (רָהִיטֵי־).
↑ בין היתר משתמשים בו אלעזר הקליר, פייטן ארץ־ישראלי בן המאה השישית, ויוסף בן חיים אלברדאני, פייטן בבלי בן המאה העשירית.
↑ בפירושו למשנה תורה לרמב"ם כותב תנחום הירושלמי כך בערך "רהט": "ומובן אחר שאינו מעניין ההלכה אלא הוא שם שמשתמשים בו העברים ואינם מבינים את משמעותו, ואין איש חושב על הוראתו אלא מדברים בו מתוך הרגל, מבלי לחשוב, והוא כינוי דברי שיר ושירי אזור וכיוצא בהם רהוטים. וגזרו ממנו פועל ואמרו רהט פלוני או פלוני מרהט היטב ועוד. ומובנו שהוא אומר רהוטים. ומובן רהוטים כמו נגונים." ראו: תנחום הירושלמי, אלמרשד אלכאפי [המדריך המספיק] (ההדירה לפי כתבי יד, תרגמה לעברית והוסיפה הקדמה: הדסה שי), עמ' 575 (2003)).
↑ Leopold Zunz, Die synagogale Poesie des Mittelalters, p. 79 (1855); Heinrich Brody & Karl Albrecht, Shaar HaShir: The New Hebrew School of Poets of the Spanish-Arabian Epoch, p. 19 (1906); Ismar Elbogen, Der jüdische Gottesdienst in seiner geschichtlichen Entwicklung, p. 209 (1931).
↑ אברהם מאיר הברמן, על התפילה, עמ' 72-71 (מכון הברמן למחקרי ספרות, 1987); נפתלי הרץ טור־סיני, ערך 'רְהֵיט', מילון הלשון העברית הישנה והחדשה, כרך יג, עמ' 6468-6467 (מקור, 1980).
↑ Marcus Jastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, p. 322 (1903); Henry George Liddell & Robert Scott, An Intermediate Greek-English Lexicon, p. 212 (1888).
↑ למשל: חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת (עורך: עזרא פליישר), עמ' 704-703 (1997).
↑ טור־סיני, שם, בעמ' 6468. יצוין כי החלפתה של האות היוונית e) η) באות העברית 'ה' אינה מעוררת קשיים פילולוגיים, מפני שמדובר בהחלפה מוכרת, המשתקפת בין היתר במילה סנהדרין, שמקורה ביוונית sunedrion) συνέδριον). ראו: Abraham Wasserstein, A Note on the Phonetic and Graphic Representation of Greek Vowels and of the Spiritus Asper in the Aramaic Transcriptions of Greek Loanwords, Scripta Classica Israelica 12, 200-208 (1993). בהקשר זה, סברתו של טור־סיני נתמכת במידה מסוימת בכך שהמילה היוונית retor) ῥήτωρ), שפירושה "נואם" (ואשר ממנה הגיעו בין היתר המילים אורטור ורטוריקה), חדרה לארמית סורית בצורת 'רהיטרא'. ראו: Daniel Sperber, A Dictionary of Greek and Latin Legal Terms in Rabbinic Literature, p. 198-199 (1984). לא מן הנמנע כי 'רָהִיט' משקפת חדירה דומה של retor) ῥήτωρ) או של אחת מנגזרותיה אל השפה העברית.
↑ ראו גם 'מאגרים', המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, שבו המילה משויכת לשורש אחד שעניינו "ריצה, מהירות, פיוט, היות שגור".
↑ סביר יותר שמשקל המילה הוא קַטִּיל (ב'רָהִיט' הפתח הופך לקמץ עקב תשלום דגש). בין היתר, כך מנוקדת או נהגית המילה בידי כל העוסקים בפיוטים במאות האחרונות (ראו למשל Zunz, Brody & Albrecht, Elbogen ושירמן לעיל) וכך היא מנוקדת גם ב'מאגרים', המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.
↑ בחקר הפיוט 'רָהִיט' הוא מונח מקצועי בעל משמעות מוגדרת, ועל כן בשפה האנגלית הוא מובא תמיד בצורת תעתיק מן העברית (rahit).
ערך בוויקיפדיה: רהיט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רהיט