מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צבע
הגייה * tse va
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ב־ע א
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ צְבָעִים, צִבְעֵי־
צבע (2) לשון חז"ל תפיסה חושית של האור הנראה , בפרט אורך הגל .
”הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, הֲרֵי זֶה צֶבַע , הַטָּהֳרוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ט, משנה ו ) לשון המקרא ”הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל“ (שופטים ה , פסוק ל ) "בני השש ובני השבע / (א"ב, א"ב) /מציירים בגיר וצבע / (א"ב, א"ב)" (א"ב נעמי שמר ) (צילום ) הצגה של תמונה, ציור או סרט ביותר משני צבעים (1) .
"רוֹצָה לֶאֱהוֹב כְּמוֹ בַּסְּרָטִים – / חָתִיךְ שֶׁיָּבוֹא בְּאַנְגְּלִית וּצְבָעִים ." (שִׁיר הַפְרֵחָה אסי דיין ) סומק, הגוון הטבעי של הפנים.
לאחר שירד החום של התינוק חזר לו הצבע לפנים. המילה מופיעה שלוש פעמים בלבד במקרא, כולן בפסוק לעיל.בספרו קדמוניות-התלמוד ב' כותב פרופ' קרויס כי השורש השמי צ-ב-ע מורה על פעולת טבילת האצבע ות שאיפיינה את תחילת עבודתו של הצבעי
אכדית: ṣibûtum, ṣubâtu (צֶבַע); ערבית: صَبَغَ [ṣabağa] (צֶבַע, צִבֵּעַ); ארמית: ܨܒܰܥ [ṣba˓] (צֶבַע, צִבֵּעַ).[ סמ׳ 1] סיווג קונקורדנציוני: S 6648 TWOT 1872a GK 7389
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צבע
הגייה * tsaba
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ב־ע א
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות נ׳ צַבָּעִית, ר׳ צַבָּעִים,[ הע׳ 1]
צבע משרטט קווים במגרש ספורט (בעלי מקצוע ) בעל תפקיד שמקצועו צביעה או סיוד.
↑ צורות אלה (במשקל "קַטָּל") הן הצורות הרהוטות, ולא צורות כאלו ואחרות הרווחות בדיבור.
שינה את צבעו של דבר מסוים.
"עת עלים הזהיבו בראשי צמרות / בא הסתיו אל ארץ רחוקה, / הוא צבע את כל התפוחים בורוד / וגם את לחייך המתוקה." (שלגיה נעמי שמר ) "זה אמצע הלילה, ואולי כבר מאוחר. / את לא מתקשרת, אז אולי אבוא מחר. / תראי עננים עכשיו צבעו עצמם אפור, / בגלל המצב שלנו." (אמצע הלילה בכפר הראל מויאל )
כיסה בצֶבַע , מרח שכבת צֶבַע .
”הַצַּבָּע, צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ז, משנה ג ) ”קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִפֵּי רִמּוֹנִים, אִסְטִיס וּפוּאָה, כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ט, משנה ה ) ”לִצְבֹּעַ לוֹ אָדֹם, וּצְבָעוֹ שָׁחֹר, שָׁחֹר, וּצְבָעוֹ אָדֹם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ט, משנה ד ) [ עריכה ] לשון המקרא [ארמית] ”...כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין ...“ (דניאל ד , פסוק כב ) פעם אחת בארמית המקראית. השורש צ־ב־ע משותף גם לארמית: צִבְעָא.
המילה הופיעה במילון מונחי עבודות עץ (תרצ"ד), 1934.[ סמ׳ 1] סיווג קונקורדנציוני: S 6647 TWOT 2954
, מאת אסי דיין)
