מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
פתי
|
| הגייה* |
peti
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
פ־ת־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטִי
|
| נטיות |
נ׳ פְּתָיָה ר׳ פְּתָאִים או פְּתָיִים; נ"ר פְּתַיּוֹת
|
- מי שמאמין לכל דבר שהוא שומע, ללא ביקורת מספקת של השכל. המתפתה בקלות.
- ”וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ, מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי; וְכִפַּרְתֶּם אֶת־הַבָּיִת.“ (יחזקאל מה, פסוק כ)
- ”תּוֹרַת יהוה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יהוה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי.“ (תהלים יט, פסוק ח)
- ”פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל־דָּבָר; וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.“ (משלי יד, פסוק טו)
- מן הפועל פִּתָּה. אותו שורש במילה הערבית فتى (פַתַי) 'נער'.
