לפי הבנת המילה סירות (ביחיד "סיר" ולא "סירה") בפסוק ”הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת, וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה“ (עמוס ד, פסוק ב). בתרגום יונתן לעמוס ד ב: "בדגוגית ציידין", וכנראה המדובר בסל קלוע בו אספו את שלל הדגים שניצודו. לעיני רש"י היה נוסח תרגום יונתן שבו נכתב "בדוגית ציידין" ולא "בדגוגית ציידין", ועל כן פירש "סירה קטנה", ופירושו זה הוא שנתקבל.[2] וראו גם הגיזרון של צינה.
רש"י על "ואחריתכן בסירות דוגה" (עמוס ד ב): ובנתיכון בדוגית ציידין, היא ספינה קטנה של ציידי דגים, ולפי שקטנה היא קורא לה סיר, וקורא לה בלשון משנה דוגית.
רש"י על "ואחריתכן בסירות דוגה" (בבא בתרא עג א): בספינות קטנות כקדרות הקרויות דוגה.
מצודת ציון על "בסירות" (עמוס ד ב): מלשון סיר והוא כעין קדרה כמו סיר הבשר.
"הסירות השטות בנהר אל בבל הן עגולות ועשויות עור בלבד [...] הם כורתים עצי ערבה ועושים מהם מסגרת, מבחוץ מותחים מסביב למסגרת עורות לכיסוי, כמו תחתית אנייה, ואינם קובעים לא חרטום ולא ירכתיים, אלא עושים את הסירות עגולות כמו מגן." (הרודוטוס, היסטוריה, 1.194. מיוונית: בנימין שימרון ורחל צלניק־אברמוביץ)
לשון המקרא - שם מופיע הקוץ רק בצורת הרבים "סירים". לכן, יש שגזרו ממנה את צורת היחיד "סיר" כשם הקוץ [1].
בכתבים מאוחרים מופיעות גם צורות הריבוי "סירות" ו"סיראות". למשל: שבעה עננים היו, מלמעלה, ומלמטה, ומארבע רוחות העולם, ואחד הולך לפניהם... ושורף את הקוצים ואת הסירותמדרש תנחומא, פרשת "במדבר", פרק א סימן ב, "משל למלך שהתקין שני דרכים: אחת מליאה קוצים ודרדרים וסיראות, ואחת מליאה בושם" (שמות רבה ל כ). האקדמיה קבעה את הצורה "סירה" כצורה התקנית [דרוש מקור].
שימו לב: במקרא, צורת הרבים של כלי הבישול "סִיר" היא "סִירוֹת", ולא כבימינו "סירים". ראו גם בערך סִיר.
יש המפרשים שגם "סִּירֹתֵיכֶם" שבפסוק ”בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד“ (תהלים נח, פסוק י) בא בהוראת קוץ (והפעם בריבוי "סירות" ולא "סירים").
”וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ“ (שמות כז, פסוק ג) מופיע כאחד מכלי בית-המקדש, בערבית הפועל: סַארֲא (سَرَّ ) בהוראת: להסיר או לנקב את חבל הטבור.
ערך בוויקיפדיה: סירה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סירות
טקסונומיה בוויקימינים: Sarcopoterium spinosum