סחב

סָחַב

לשון המקרא משך אחריו דבר כבד כשהוא אינו נישא באויר.
- ” וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר“ (שמואל ב׳ יז, פסוק יג)
- ”קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם“ (ירמיהו כב, פסוק יט)
- שנים סוחב איתך רגשות אשם.
- הוא סחב אותי עשרים שנה עם ההבטחות היפות שלו.
[סלנג] לקח בחשאי.
- נערי הרחוב היו מחכים לחוסר תשומת לבו וסוחבים לחמניה או שתיים.
(מוזיקה) [סלנג] זמר משך צליל לאורך זמן
- הפייטן הזה סוחב ומרביץ טונים