מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נמוך
|
| הגייה* |
namukh
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
מ־ו־ך
|
| דרך תצורה |
משקל נִקְטָל
|
| נטיות |
נ׳ נְמוּכָה, ר׳ נְמוּכִים, נ"ר נְמוּכוֹת
|
- שהמרחק בין ראשו ובסיסו מועט.
- ”וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת; גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ד, משנה ז)
- לשון חז"ל מן השורש מ־ו־ך, ועל כן נהגה אז נָמוֹךְ. בעקבות ההגייה הנוכחית של המילה נדמה כתואר במשקל קָטוּל ששורשו נ־מ־ך, וגרר אחריו את הגיית שאר המילים משורש זה.[1]
- השוו למצרית-קדומה בהגיית נֶמוּ (nmj, nmw) בהוראת גמד, להלן הירוגליף:
