דימויי מים רותחים המבעבעים ועולים על גדותיהם ("מים זדים") הפכו עם הזמן לביטוי השגור בצורת: "עלה על גדותיו" ומכאן ההקבלה ל:החציף פנים,עלה על גדותיו,הגזים . ראו-הזיד 'פעל ברע בכוונה', והנגזרות זדון, זדוני, במזיד.
תיבת "נזיד" מופיעה ברובד של לשון חז"ל בצורת: ארוחה.
יכול להיות שמקור השורש 'זד' באונומטופיאה[דרוש מקור], בדומה לתיבה האינדו-ארופית -yes, משם לסנסקריט (יֵסַטִ yeṣati) שהוראתה קשורה בהרתחה או חימום, (ביוונית עתיקה; זֵאו ζέω) יצוקה מאותה תבנית לשונית היא המילה "סִזו" σίζω=) המהווה אונומטופיאה המתארת את רחש ומראה המים הקרירים בעת מפגש עם חרב לוהטת. אונומטופאה נוספת הדומה במשמעות ובמצלול ל"נזיד" היא המילה האנגלית - (סִאִדְ' seethe) במשמעות להרתיח או לבשל בנוזלים, ראו סאג' להכנת פיתות דרוזיות. השוו - מזוה, ובגזרון המילה מזודה.
↑ פֹּעל הקשור להכנת נזיד מופיע רק פעם אחת במקרא " וַיָּזֶד", על פי ניקוד המסורה ללא דגש בזי"ן. הפרשנים התלבטו מהו השרש כי הניקוד של הפעל מתאים לנחי ע"ו, שרש זוד, אולם גזירת שם העצם מתאימה לנחי פ"נ ואין דוגמת נזיד הנגזרת משרש ע"ו. אברהם אבן עזרא בפרושו לתורה: טעם נזיד: תבשיל. ורק ויזד מהשנים הנחים והם שנים שרשים והפרוש אחד, כמו "לא ידון רוחי" (בראשית ו ג) עם נדנה (דניאל ז טו).
ערך בוויקיפדיה: נזיד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נזיד