מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
ידוע
|
הגייה* |
yadua'
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
י־ד־ע
|
דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
נטיות |
ר׳ יְדוּעִים, נ׳ יְדוּעָה, נ"ר יְדוּעוֹת
|
- (יש לשכתב פירוש זה): שמוכר בציבור
- ”נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי...“ (ישעיהו נג, פסוק ג)
- ”נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכּוֹר; וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל; שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכּוֹר; וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.“ (משנה, מסכת כתובות – פרק ח, משנה ב)
- ”אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם, אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ.“ (משנה, מסכת שבועות – פרק ג, משנה ח)
- ”אִם זָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר; וְאִם נְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה; וְאִם אֵין יָדוּעַ, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ג, משנה ב)
- בינוני פעול מן ידע. המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל.
- معلوم (תעתיק: מַעְלוּם)
- י
השורש ידע
|
השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.
י־ד־ע
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
יָדַע
|
יוֹדֵעַ
(ב׳ פעוּל: יָדוּעַ)
|
יֵדַע
|
דַּע
|
לָדַעַת או לֵידַע
|
נִפְעַל
|
נוֹדַע
|
נוֹדָע
|
יִוָּדַע
|
הִוָּדַע
|
לְהִוָּדַע
|
הִפְעִיל
|
הוֹדִיעַ
|
מוֹדִיעַ (או מְיֵדָע)
|
יוֹדִיעַ (או יְיֵדָע)
|
הוֹדַע
|
לְהוֹדִיעַ
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
מוּדָע
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
יִדַּע
|
מְיַדֵּעַ
|
יְיַדֵּעַ
|
יַדֵּעַ
|
לְיַדֵּעַ
|
פֻּעַל
|
יֻדַּע
|
מְיֻדָּע
|
יְיֻדַּע
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְוַדֵּעַ
|
מִתְוַדֵּעַ
|
יִתְוַדֵּעַ
|
הִתְוַדֵּעַ
|
לְהִתְוַדֵּעַ
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
ידוע
|
הגייה* |
yadua'
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
י־ד־ע
|
דרך תצורה |
משקל קַטּוּל
|
נטיות |
|
- שם פרטי לזכר
- ”וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ.“ (נחמיה יב, פסוקים י – יא)
- ”שְׁנֵי כְלָבִים, אֵינוֹ אֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מֵרוּחַ אַחַת אֵינוֹ אֹנֶס, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת אֹנֶס“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ז, משנה ט)
- לשון חז"ל שם חיה שהיו משתמשים בעצמותיה לכישוף והגדת עתידות.
(2) לדעת הרמב"ם (פירוש המשנה סנהדרין ז,ז) הידוע הוא מין ציפור, ולדעת ר"ש משאנץ (כלאים ח,ה) הידוע הוא אדני השדה.