מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חמסין
|
| הגייה* |
khamsin
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
שאילה
|
| נטיות |
ר׳ חַמְסִינִים
|
- רוח דרומית מדברית חמה ויבשה המנשבת בתקופת סוף האביב והקיץ במזרח התיכון.
- ”אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין! / קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת. / הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין, / מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
- "תֶּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין, אֶרֶץ הַנִּדַּחַת, / וּבְאַרְצֵנוּ יֵשׁ חַמְסִין וְכָל מִינֵי קַדַּחַת." (תה ואורז, מאת אברהם שלונסק)
- "חמסינים במשלט, / הזמן זוחל לאט, / כל יום כמו שבת נמתח." (חמסינים במשלט, מאת נעמי שמר)
- מערבית: خمسين (ח'מסין) - חמישים. מקורה של המילה בערבית המצרית והיא מציינת את הרוח החמה והיבשה הנושבת במצרים מכיוון דרום ונושאת עמה אבק חולות. המונח מושאל משמה של התקופה שבין פסח לשבועות, בה נושבות הרוחות הללו. השערה נוספת, אך שגויה, היא שישנם חמישים ימים חמים בשנה ועל כן הם נקראים חמסין - חמישים.
ערך בוויקיפדיה: חמסין