מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק בחוֹבָה. לערך העוסק בחוּבָּה; ראו חֻבָּה.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חובה
|
| הגייה* |
khova
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ח־ו־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קְטוֹלָה
|
| נטיות |
חוֹבַת־
|
- מה שצריך לעשות, לא מתוך רצון או בחירה, אלא מתוך פקודה.
- ”יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִכּוּרֵי יַיִן וְשֶׁמֶן, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ; אַף הוּא הֶעֱלָה בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ, לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם, וְהֶחֱזִרוּהוּ, שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.“ (משנה, מסכת חלה – פרק ד, משנה יא)
- ”רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר – יֹאמַר, אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַיָּמָא, הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה; וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה.“ (משנה, מסכת נזיר – פרק ב, משנה ח)
- ”אִם הָיָה עָרוּם וְאֵינוֹ יָכֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם, מַכְמִינִין לוֹ עֵדִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, [...] וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֶת אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנֵלֵך וְנַעֲבֹד עֵצִים וַאֲבָנִים; אִם חוֹזֵר בּוֹ – הֲרֵי זֶה מוּטָב, וְאִם אָמַר כָּךְ הִיא חוֹבָתֵנוּ וְכָךְ יָפֶה לָנוּ – הָעוֹמְדִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ז, משנה י)
- ”אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.“ (אבות א, פסוק יא)
- חובה על כל אזרח לשלם מסים למדינה.
- (יש לשכתב פירוש זה): החלטה או אפשרות לקבוע על נידון הרשעה בעונש. בבית משפט או בשיפוט חברתי.
- דן לכף חובה.
- אחד ראה לו חובה.
 ערך בוויקיפדיה: חובה |
ערך בוויקיפדיה: חובה