מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 יש להוסיף לדף זה את הערך: אֶרֶר.
|
- לשון המקרא קילל.
- ”וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה“ (בראשית י"ב, פסוק ג')
- "הַמֵּשיב חכמים אחור/ ואתה תְּבָרֵךְ וּמִי יָאֹר?..." יניי, "אז ערות על יְאור", חטיבה ראשונה
- "...קוֹל דְּבָרים מתוך גְּרונות וּפִיות נפתָּחים, הַכֹּל אוֹרְרִים אֶת הָעִיר: אֲרוּרָה היא וַאֲרוּרִים יושבֶיהָ..." מנדלי מוכר ספרים, "ספר הקבצנים", עמ' 60
- מן א-ר-ר.
- מצרית: "וֲואֲר" wꜣr, קללה.
- הפועל מצוי במקרא גם בצורה היחידאית אור + הו ”הֲיֵשׁ מִסְפָּר, לִגְדוּדָיו; וְעַל-מִי, לֹא-יָקוּם אוֹרֵהוּ“ (איוב כה, פסוק ג). תיבת "אורהו" כמשחק מילים של אור (= ברכה) + ארר (= קללה) המדגיש את יכולותיו של האל המקראי לקלל ולברך [1] יש לציין כי גם ביוונית-עתיקה מופיעה תיבת אַרַה ará) ἀρά) וגם כאן בהוראת: שבועה, קללה, וכשמה של אלת ההרס והנקמה.
| השורש ארר
|
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
הטלת קללה
|
| גזרה |
גזרת הכפולים
|
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
השורש א־ר־ר הוא שורש הניטֶּה בבניינים קל, פיעל, נפעל והופעל על פי גזרת הכפולים, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת השלמים.
| א־ר־ר
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
אַר
|
אַר
(ב׳ פעוּל: אָרוּר)
|
יָאֹר
|
אֹר
|
לָאֹר
|
| נִפְעַל
|
נֵאַר
|
נֵאָר
|
יֵאַר
|
הֵאָר
|
לְהֵאָר
|
| הִפְעִיל
|
הֶאֱרִיר
|
מַאֲרִיר
|
יַאֲרִיר
|
הַאֲרֵר
|
לְהַאֲרִיר
|
| הֻפְעַל
|
הוּאַר
|
מוּאָר
|
יוּאַר
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
אוֹרֵר
|
מְאוֹרֵר
|
יְאוֹרֵר
|
אוֹרֵר
|
לְאוֹרֵר
|
| פֻּעַל
|
אֹרַר
|
מְאֹרָר
|
יְאֹרַר
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְאָרֵר
|
מִתְאָרֵר
|
יִתְאָרֵר
|
הִתְאָרֵר
|
לְהִתְאָרֵר
|
- המטה בבניין קל, בבניין פיעל ובבניין נפעל לפי השלמים, דהיינו- אָרַר, אֵרַר, נֶאֱרַר- אינו שוגה.
| |
|
- ↑ אנצ' מקראית כרך א' עמ': 181
