1 ועתה ׀ שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר־מאסתי אבותם לשית עם־כלבי צאני׃

2 גם־כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

3 בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

4 הקטפים מלוח עלי־שיח ושרש רתמים לחמם׃

5 מן־גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

6 בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

7 בין־שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

8 בני־נבל גם־בני בלי־שם נכאו מן־הארץ׃

9 ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

10 תעבוני רחקו מני ומפני לא־חשכו רק׃

11 כי־ [יתרו כ] (יתרי ק) פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

12 על־ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

13 נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

14 כפרץ רחב יאתיו תחת אה התגלגלו׃

15 ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

16 ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי־עני׃

17 לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

18 ברב־כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

19 הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

20 אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

21 תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

22 תשאני אל־רוח תרכיבני ותמגגני [תשוה כ] (תושיה׃ ק)

23 כי־ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל־חי׃

24 אך לא־בעי ישלח־יד אם־בפידו להן שוע׃

25 אם־לא בכיתי לקשה־יום עגמה נפשי לאביון׃

26 כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

27 מעי רתחו ולא־דמו קדמני ימי־עני׃

28 קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

29 אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

30 עורי שחר מעלי ועצמי־חרה מני־חרב׃

31 ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃