שרה וינו-אלעד

 

נולדה בשם חיה-שרה (שרית) וינוגרד. החלה דרכה המקצועית בין השנים 1986 -1989, בלהקת "צעירי תל אביב". לאחר שירותה הצבאי, החלה ללמוד בבית הספר למשחק "בית צבי" וסיימה את לימודיה ב-1992. ההצגה "הבן של יעקוב", בבימויה זכתה ב-2009 בפרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו.^[1]

בשנים האחרונות היא מטפלת בשיטת הטיפול נשימה מעגלית.

 

השתתפה במחזמר "שיקגו" ב"בית צבי", בהצגות "מלך היהודים", "משרתם של שני אדונים", "זעקי ארץ אהובה", "האחיות רוזנצוויג" ו"תעלולן ספקן" בתיאטרון הבימה, "המורדים" בתיאטרון הקאמרי, "חלום ליל קיץ" ו"ים, יבשה, ים" בתיאטרון צוותא, "ארוחה עם חברים", "מה עושים עם ג'ני" ו"אבודים ביונקרס" בתיאטרון בית ליסין, והמחזה "גילי" מאת אורנה יקיר.

ב-2008 הופיעה בבימת הקאמרי במחזות הזמר "כנר על הגג" כגולדה ובמחזמר "סאלח שבתי" כפרידה בשיתוף עם תיאטרון שדרות. השתתפה גם בתפקידים ראשיים בהצגות "משפחה חמה", "סוף טוב" ו"חברות הכי טובות" מאת ענת גוב, ובהצגה "האסיר בלב העיר" מאת ניל סיימון בתיאטרון הקאמרי. ב-2012 שחקה בהצגה "פופר" מאת חנוך לוין, בבימוי מוני מושונוב, בתיאטרון הקאמרי. ב-2015 החלה להשתתף בהצגה "רומיאו ויוליה" מאת ויליאם שייקספיר בתיאטרון באר שבע.

בקולנוע השתתפה ב"אלינור" של קרן ידעיה ב-1993, "מסוכנת" של שמי זרחין ב-1998 לצד משה איבגי וגילה אלמגור, "אור" של קרן ידעיה בשנת 2004 ו"נודל" של איילת מנחמי בשנת 2007. ב-2012 השתתפה, בתפקיד מיכאלה, בסרטו של שמי זרחין "העולם מצחיק", ובסרט הקולנוע "רווקה פלוס". בשנת 2013 השתתפה בסרט "בננות" בתפקיד שרת התרבות. בשנת 2015 השתתפה בסרט "ציפורי חול". בשנת 2018 השתתפה בסרט "היום שאחרי לכתי" בתפקיד סיוון ובסרט "שרוכים". בשנת 2019 השתתפה בסרט "מריונטה".

בשנת 1989 השתתפה במסגרת להקת צעירי תל אביב בסדרת הטלוויזיה "החופש האחרון". מאוחר יותר השתתפה בתוכנית ההמשך של "הקומדי סטור" "פרה פרה" כמשתתפת הנשית היחידה. כמו כן, השתתפה בתוכנית ההומור "זהו זה!" לצד מוני מושונוב וגידי גוב.

בין השנים 2003-2000 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "הבורגנים" לצד רמי הויברגר וקרן מור בערוץ 2. הגישה והשתתפה לאחר מכן בתוכניות ומגזינים כמו "עושים חיים וטעים", "בעל בעל בית" ו"מת להיות". ב-2005 השתתפה ב"פיני הגדול" בביפ וב-2007 השתתפה בסדרתה של עירית לינור, "משמורת". ב-2008 השתתפה בסדרת הטלוויזיה "הפיג'מות" בערוץ הילדים, ב-2009 השתתפה במיני סדרה "תמיד אותו חלום". בשנת 2011 השתתפה בסדרה "ילדי ראש הממשלה". בשנת 2013 הופיעה בסדרה "המשרד". ב-2015 השתתפה בסדרות "משפחה שולטת" ו"הקלמרים". ב-2018 השתתפה בסדרה "פמת״א". ב-2019 השתתפה בסדרה "רק להיום" של ניר ברגמן. ב-2023 גילמה את מאירה בסדרה "איסט סייד" לצדו של יהודה לוי וכן שיחקה בסדרה "שישה אפסים".

ב-2024 שיחקה בסדרה ״טיטו ורוחו״ בתפקיד סמדר.

דיבבה סדרות וסרטים, ביניהם מולי וויזלי בסדרת סרטי "הארי פוטר", "היה היה - החיים", "עלילות טייני טון", "מסיפורי המלך בבר", "אנטול", "מלך האריות" בתפקיד נלה, "גופי הולך לקולג'", "טינקרבל" ו"טינקרבל והאוצר האבוד" בתפקיד הפיה מרי, "סמי הכבאי" בתפקיד אדלה פרייס, "משפחת סופר על", "פוקהונטס" בתפקיד נאקומה, "לילו וסטיץ'" בתפקיד נאני וב"טריקי שומר העולם", "משפחת סופר-על 2", ו"יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל".

בשנת 1999 דיבבה את דמותה של טרק בסרט "טרזן".

בשנת 2000 קריינה בקלטות "בייבי שייקספיר", ו"בייבי ואן גוך" בסדרת קלטות הילדים "בייבי איינשטיין".

ב-1999 התנסתה בשירה, כשהשתתפה באלבומו של ניר פרידמן "מסתובב בשכונה שלי". בשנת 2001 זכתה לאהדה כזמרת כששרה, לצד חני פירסטנברג, בסדרה "הבורגנים" את השיר "דרכנו", (גרסת כיסוי לשיר של דני בסן), אשר היה ללהיט גדול. כמו כן הוציאה סינגלים, ביניהם "מה שיהיה יהיה", "שוקי", "כשאתה בהיי" ו"כמו רוח". לאחר שהד ארצי החליטו בשנת 2004 לוותר על הוצאת אלבומה, המשיכה את הקלטתו באופן עצמאי והוציאה סינגל חמישי, "כל הזמן".

וינו-אלעד היא פעילה בולטת נגד הכיבוש הישראלי.^[2] בהקשר זה סרבה ב-2013 להופיע בהיכל התרבות באריאל כשחקנית בהצגה "חברות הכי טובות".^[3] הנחתה שלוש פעמים את טקס יום השואה האלטרנטיבי בתיאטרון תמונע.^[4] וינו-אלעד הייתה חברה במפלגת מרצ.^[5]

וינו-אלעד גרושה ואם לשתי בנות ומתגוררת ברמת גן. לאחר שנים רבות שבהן הזדהתה כ"שרית", החלה להזדהות בשם "שרה".^[6]

בתה יהלי שיחקה בסדרה "ילדי בית העץ" בעונות 3–7.

• שרה וינו-אלעד, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
•   שרה וינו-אלעד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• שרה וינו-אלעד, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• שרה וינו-אלעד, באתר שירונט
• שרה וינו-אלעד, בארכיון הבימה

  מדיה וקבצים בנושא שרה וינו-אלעד בוויקישיתוף

• תמרה שרייבר, ‏בטירוף שלהן, באתר גלובס, 25 בפברואר 2009
• מרב יודילוביץ', מדינה חולה, באתר ynet, 11 באפריל 2009
• הילה אהרון בריק, ריאיון - המולייר הראשון שלי, באתר הבמה, 1 בנובמבר 2010
• איילת קליין כהן, שרית וינו-אלעד: "פה לידנו יש רצח עם", באתר nrg‏, 15 באפריל 2015
• זהר אליה, שרית וינו-אלעד מתאוששת ממשבר: "כמעט לא היה לי איפה לישון", באתר Xnet‏, 16 ביולי 2019