שעה

במקור השעה הוגדרה בתרבויות קדומות (לדוגמה התרבויות של מצרים, שומר, הודו וסין) כחלק השנים-עשר של הזמן מהזריחה ועד השקיעה, או כחלק העשרים וארבעה של היממה. בכל מקרה החלוקה מקורה בשימוש הנפוץ בשיטות ספירה על בסיס 12. חשיבות הבסיס 12 בשיטות הספירה נובעת ממספר מחזורי הירח במהלך ארבע עונות השנה (בקירוב).

במצרים ובבבל הייתה נהוגה כנראה חלוקה של היממה לשניים – שעות האור ושעות החשכה – כשכל פרק זמן כזה נחלק ל-12 שעות. כיוון שכך, אורכן של השעות לא היה קבוע, והיה תלוי בעונת השנה. שריד לחלוקה זו של היממה קיים בהלכה היהודית. חלק מחישובי הזמנים בהלכה נקבעים על-פי "שעות זמניות", שנגזרות מחלוקת החלק המואר של היממה ב-12. כך גם בדתות נוספות, למשל באסלאם.

חלוקת הלילה ל-12 חלקים התפתחה במצרים העתיקה, אם כי חלו מספר שינויים בחלוקה במהלך השנים. אסטרונומים מצריים מצאו 36 כוכבים מיוחדים במהלך השנה. הזמן מהזריחה לשקיעה חולק ל-18 בגלל התזוזה של 18 הכוכבים שהופיעו בשמים. 18 הכוכבים הנותרים חילקו את הלילה. משך הזמן בין הופעה של כוכב אחד בשמים לכוכב הבא, היה כארבעים דקות מודרניות. מאוחר יותר השיטה שונתה, ל-24 כוכבים מיוחדים, כש-12 מהם חילקו את הלילה ליחידות זמן.

בכמה מקורות יהודיים מופיעה חלוקה של היממה כולה ל-12 "שעות גדולות" שכל אחת שווה לשתי "שעות קטנות"^[1], חלוקה זו מקבילה לתנועה היומית של גלגל המזלות^[2].

ציון שעות השעון יכול לשמש כאמצעי הכוונה. במסגרת זאת, כיוון הפנים של האדם נחשב כמכוון תמיד לשעה 12, ואחוריו לשעה 6. באמצעות ציון השעה, ניתן לכוון את האדם לכיוון הרצוי ביחס לכיוונו הנוכחי, כך שהשעה 3 למשל, מכוונת ל-90 מעלות ימינה ביחס לכיוונו הנוכחי של האדם, והשעה 6 לצד ההפוך לכיוונו הנוכחי (180 מעלות).

  מדיה וקבצים בנושא שעה בוויקישיתוף

• ד"ר מאיר ברק, מדוע יש 60 שניות, 60 דקות אך 24 שעות?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ספטמבר 2009
• הערך "מערכות זמן", באתר אסטרופדיה
• יורם שורק, ‏דברים שיורמים יודעים: למה יש 24 שעות ביממה?, באתר "הידען"
• שעה – במעגלות הזמן, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1 בספטמבר 2013
• שעה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)