שמעון בודנהיימר

נולד בקלן שבגרמניה. בנם של רוזה ומקס בודנהיימר, פעיל ציוני. בגיל 17 כתב מחקר ספרותי על המשוררת סאפפו^[1]. בשנת 1914 החל ללמוד באוניברסיטת מינכן אך הלימודים הופסקו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה במהלכה שירת בחזית המזרחית. בלימודיו הושפע מעבודותיו של האנטומולוג קארל אשריך(אנ') ולאחר סיום המלחמה למד באוניברסיטת בון. בשנת 1919 הציע לעשות את עבודת הדוקטורת באוניברסיטת בון על המונוגרפיה של הטיפולה, זאת למרות שהמנחה שלו, ריצ'רד הסה, הזהיר אותו שעיסוק באנטומולוגיה מעשית מראה על חוסר רצינות ואי עניין במדע אמיתי.^[1]. כן למד מספר חודשים בפקולטה לחקלאות בפורטיצ'י שבדרום איטליה, באקלים הדומה לאקלים הישראלי. ב-1921 קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה בתחום מדעי הטבע באוניברסיטת בון. התמחה בתחום כנימות מגן במוזיאון הטבע של המבורג.

ב-1922 עלה לארץ ישראל, וכיהן כראש המחלקה האנטומולוגית בתחנת הניסיונות החקלאית של התנועה הציונית^[2] בתל אביב (לימים מינהל המחקר החקלאי ברחובות). במסגרת תפקידו ערך מיפוי של מזיקי החקלאות בארץ ישראל והנהיג לראשונה שיטות מדעיות בהדברת מזיקים. ב-1923 נישא לרחל, בתו של מנחם אוסישקין^[3][4].

ב-1925 היה ממקימי המחלקה לזואולוגיה של המכון לחקירת טבע ארץ-ישראל. ב-1928 מונה למרצה וחוקר בתחום הזואולוגיה באוניברסיטה העברית, וב-1931 קיבל דרגת פרופסור. באותה שנה הוזמן כפרופסור-אורח לאוניברסיטת מינסוטה בארצות הברית. לאורך השנים הוזמן לייעץ למשרדי החקלאות בטורקיה ובעיראק.

בתקופת המרד הערבי הגדול ב-1936 התנדב כנוטר, ובמלחמת העצמאות השתתף בלחימה בירושלים.

בעקבות עליית הנאציזם בגרמניה ב-1933 הפסיק בודנהיימר להשתמש בשפה הגרמנית לכתיבתו. התוצאה הייתה, כפי שהוא עצמו הודה מאוחר יותר בספרו האחרון^[5](עמ. 484), "כל עבודתי הופרעה מאוד בגלל העובדה שהפסקתי להשתמש בשפת האם שלי בשנת 1933. לצערי אני מאלה שלא מסוגלים לרכוש שפה חדשה ולהשתמש בה באופן שוטף וטבעי-גם העברית שלי וגם האנגלית שלי מורגשת מיד כזרה ומגושמת."

ב-1937 פרסם בצרפתית את Prodromus faunae Palestinae, קטלוג שריכז את רשימת כל בעלי החיים הידועים מישראל, רשימה זו נחשבת כמקיפה ביותר שנערכה על החי בארץ ישראל ואחת המצוטטות ביותר בספרות המדעית בנושא, אף על פי שהתיישנה מאז היא עדיין מצוטטת במאמרים בני ימינו. ב-1951 הוציא את ספרו "אנטומולוגיה כללית" ששימש שנים רבות כספר האנטומולוגי העברי המקיף ביותר.

ב-1938–1941 שימש כפרופסור אורח במשרד החקלאות הטורקי והוציא לאחר מכן שני ספרי לימוד ומחקר בטורקית. ב-1943 שימש כיועץ למשרד החקלאות בבגדאד ופרסם גם שם שני ספרי מחקר.

משנת 1947 החל להיות פעיל מאוד בארגונים הקשורים להיסטוריה של המדע ובעיקר לידיעת הטבע. ב-1950 מונה לנשיא החברה לחקר תולדות המדע והרפואה בישראל. בשנים 1950–1956 כיהן כסגן נשיא ולאחר מכן נשיא האקדמיה הבינלאומית למדעים בפריז^[6]. היה חבר בסנאט המדעי של המכון החקלאי הבינלאומי ברומא, הוועדה להיסטוריה תרבותית של האנושות באונסקו וחבר כבוד של החברות האנטומולוגיות בהולנד ובפינלנד.

במהלך תפקידיו שיתף פעולה עם התאחדות האיכרים, הקרן הקיימת לישראל ומחלקת החקלאות הממשלתית, בחקר החרקים בארץ ובמציאת דרכים להדברת מזיקים בחקלאות ובטבע בישראל. פרסם ספרים על מחקריו שתורגמו למספר שפות, וכ-420 מאמרים בכתבי עת מקצועיים.

נפטר ב-1959 ונטמן בבית הקברות סנהדריה^[7].

• "שני מזיקים טיפוסיים לדגנים בארץ ישראל", 1928
• "ספר בעלי החיים", 1934
• "ספר החרקים לחקלאי", 1935
• "היסודות הביולוגים של תורת האוכלוסין", 1936
• "בני שמש: מבוא להכרת פרפרי ארצנו", 1936
• "זואולוגיה כללית", 1948
• "אנטומולוגיה כללית", הוצאת עם עובד, 1951
• "פרקים בפסיכולוגית החיות", הוצאת מסדה, 1951
• "החי בארץ ישראל", הוצאת דביר, 1953
• "הנרי בייקר טריסטראם: אבי הזואולוגיה של ארץ-ישראל", 1956. תורגם לעברית על ידי חיים בן-עמרם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1957.
• "החי בארצות המקרא" (שני כרכים), מוסד ביאליק, 1957
• "טורקיה הווי ואמנות עממית", הוצאת דביר, 1958 (קישור לפרק מספרו)
• "Prodromus faunae Palestinae" (בצרפתית), הוצאת "Le Caire, Impr. de l'Institut francais d'archéologie orientale"‏ ,1937
• Materialien zur Geschichte der Entomologie bis Linné, 2 vols. ‏(Berlin, 1928–1929)
• Die Schädlingsfauna Palästinas ‏(Berlin, 1930)
• Animal Life in Palestine‏ (Jerusalem, 1935)
• Animal Life in Bible Lands, 2 vols.‏ (Jerusalem, 1949–1956)
• Citrus Entomology in the Middle East ‏(The Hague, 1951)
• Précis d’écologie animale ‏(Paris, 1954)
• Animal Ecology To-day ‏(The Hague, 1958)
• History of Biology ‏(London, 1958)
• A Biologist in Israel ‏(Jerusalem, 1959) - ביוגרפיה הכולל בבילוגרפיה של 420 מאמרים.

• 'בודנהיימר, שמעון פריץ', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 71.
• י. פלמוני, 'פרופ' שמעון בודנהיימר (האדם, היהודי, המדען), קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע ה (תש"ל), 215–220.

  מדיה וקבצים בנושא שמעון בודנהיימר בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "פרופ' שמעון (פריץ) בודנהיימר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2388
• שמעון בודנהיימר, באתר משרד החקלאות
• פרופ' פ. ש. בודנהימר בן חמשים, דבר, 20 ביוני 1947
• ב. ברשאי, דמויות במדע הישראלי: פרופיסור שמעון בודנהיימר, דבר, 24 במרץ 1958
• ישראל רייכרט, פרופ' שמעון בודנהיימר מגדולי מדע החי, דבר, 23 בנובמבר 1959
• קווים לדמות - ש. בודנהיימר
• רשימת המאמרים של שמעון בודנהיימר באתר רמב"י
•   פריץ שמעון בודנהימר (1897-1959), דף שער בספרייה הלאומית