מוזיקת גלישה
מוזיקת גלישה (באנגלית: Surf music) הוא ז'אנר של מוזיקת רוק אשר היה אחד מהז'אנרים הפופולריים ביותר בארצות הברית בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20[1] ושאב השראה במיוחד מתרבות גלישה הגלים של דרום קליפורניה.
 | |
| מקורות סגנוניים | רוקבילי, רוק אנד רול, רית'ם אנד בלוז, בלוז, פופ רוק, דו-וופ, אסיד רוק |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-1950 ושנות ה-1960 בארצות הברית (בקליפורניה) |
| מוצא |
ארצות הברית  |
| כלים | גיטרה, גיטרה בס, אורגן המונד, תיבת נגינה, תופים, וקלידים (במקרים מסוימים) |
| פופולריות מיינסטרים | שיא הפופולריות הייתה בסוף שנות ה-1950 ותחילת שנות ה-1960 |
  | |
לז'אנר שתי תתי סוגות בולטות – מוזיקת גלישה אינסטרומנטלית בהן מנוגנות גיטרות חשמליות עם reverb, ותת הסוגה השנייה היא מוזיקת גלישה ווקאלית אשר שילבה אלמנטים ממוזיקת הגלישה האינסטרומנטלית עם הרמוניות ווקאליות וזכתה לפופולריות במיוחד בזכות להקת הביץ' בויז.
דיק דייל פיתח את הסאונד של מוזיקת הגלישה ושיריו היווה השראה לרוב הלהקות המובילות בז'אנר.[2]
כמו כל תתי הז'אנרים האחרים של מוזיקת הרוק שזכו להצלחה בשנות ה-60, גם הפופולריות של מוזיקת הגלישה, יחד עם הקריירות של כמעט כל האמנים בז'אנר, דעך כמעט לחלוטין בעקבות העלייה המאסיבית בפופולריות של להקות "הפלישה הבריטית" שהחלה בתחילת 1964.
נגני רוק גלישה בולטים
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מוזיקת גלישה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Surf Music Style Overview, באתר AllMusic (באנגלית)
- ^ Surf music | Beach Culture, Instrumental Rock & 60s Pop, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)