רובר היה בנם של איג קאפה מלך צרפת ושל אדלאיד מאקיטן (952–1004). ב-30 בדצמבר987 כינס המלך איג קאפה את אספת האצילים בעיר אורליאן, אספה שהכריזה על בנו רובר ליורש העצר. ב-988 רובר יורש העצר נישא לרוזלה מאיטליה (945–1003), אך התגרש ממנה כעבור שנה אחת. ב-996 נפטר איג קאפה מלך צרפת, ובנו רובר ירש את הכתר בשם רובר השני. ב-997 הוא נשא לאישה את בת דודו, ברט מדוכסות בורגונדיה (952–1035), אך האפיפיורגרגוריוס החמישי סירב לאשר את הנישואין בגלל קרבת הדם בין רובר לבין ברט. ב-1003 האפיפיור סילבסטר השני ביטל נישואין אלה, והמלך רובר השני נשא לאישה את קונסטנס מארל, שילדה לו שבעה ילדים.
המלך רובר השני היה קתולי אדוק ומכאן כינויו "החסיד". הוא כתב שירים, חיבר מוזיקה, שר במקהלה של בית התפילה המלכותי, וניהל את תפילות השחרית והערבית כשהוא לבוש בגלימתו המלכותית. הוא גילה טוב לב וניסה להגן על העניים, אך העניש קשות את הכופרים בדת הקתולית.
בתקופת מלכותו של רובר השני, כמו בזו של אביו, איג קאפה, סמכותו של מלך צרפת הייתה מוגבלת לנחלותיו המלכותיות בחבל איל-דה-פראנס, שבין פריז לבין הערים אורליאן, בובֶה, שארטר וריימס. צרפת הייתה מחולקת לשבעה מחוזות, שבהם שלטו רוזנים או דוכסים. מחוזות אלה היו: אקיטן, טולוז, בורגונדיה, אנז'ו, שמפאן, פלנדריה ונורמנדיה. המלך רובר השני ניסה להרחיב את גבולותיה של ממלכתו. ב-1003 הוא פלש לבורגונדיה, אך נאלץ לסגת. רק ב-1016 הוא הוכר על ידי הכנסייה כדוכס בורגונדיה.
על תקופת מלכותו של רובר השני העיבה היריבות על השלטון ועל הרכוש בינו לבין בניו. בנו איג, שהיה מיועד לרשתו, נפטר ב-1025. שני בניו של המלך, אנרי ורובר, לחמו נגד אביהם. צבאו של המלך הובס ונסוג אל מחוץ לפריז. ב-1031, בעודו נלחם בבניו, נפטר המלך רובר השני, ובנו אנרי ירש את הכתר בשם אנרי הראשון.
