רוברט אנקה

אנקה החל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של מועדון קארל צייס יינה בעיר הולדתו, ובעונת 1995/1996 צורף לראשונה לסגל הקבוצה הבוגרת. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-11 בנובמבר 1995 במשחק הבונדסליגה 2 מול הנובר 96. אנקה שיחק לאחר שהשוער הראשון מריו נוימן ספג 14 שערים בתוך שלושה משחקים, מה שגרם למאמן אברהארד פוגל להעדיף על פניו את השוער הצעיר. אנקה השתתף בשלושה משחקים בנובמבר, אך לאחר מכן איבד את מקומו בהרכב לנוימן ולא שיחק יותר באותה עונה.

בקיץ 1996 הועבר אנקה לבורוסיה מנשנגלדבך מהבונדסליגה. בשתי עונותיו הראשונות בקבוצה הוא השתייך לסגל עד גיל 23, וצבר ניסיון משחק בליגות הנמוכות של גרמניה. ההזדמנות הראשונה שלו אירעה בעונת 1998/1999, כאשר השוער הבכיר אובה קאמפס סבל מפציעה והמאמן החדש פרידל ראוש החליט לתת לאנקה את הופעת הבכורה שלו. משחקו הראשון בבונדסליגה היה ב-15 באוגוסט 1998 בניצחון 3 - 0 על שאלקה 04, שבזכותו העפילה קבוצתו למקום הראשון. אולם, למרות יכולתו הטובה של אנקה מצבה של קבוצתו הלך והחמיר במשך העונה, ובסופה היא אף ירדה ליגה.

למרות ירידת הליגה של מנשנגלדבך הוחתם אנקה בבנפיקה ליסבון מפורטוגל, וזאת לאחר שהשלים את עונתו הראשונה המלאה כמקצוען. מאמן בנפיקה באותה תקופה היה הגרמני יופ היינקס, שמינה את אנקה לקפטן. תקופתו של אנקה בפורטוגל הייתה רצופה באירועים שליליים, לאחר שהמועדון החליף שלושה מאמנים בתוך שלוש עונות, סיים פעם אחת במקום השישי (הנמוך ביותר בהיסטוריה עד אז), לא זכה בתארים כלשהם, ואף סבל מקשיים כלכליים שגרמו לעיתים לעיכוב במשכורות השחקנים. למרות כל זאת זכה אנקה להתעניינות של המועדונים הבכירים ביבשת כגון ארסנל, אתלטיקו מדריד ומנצ'סטר יונייטד. לאחר שהמשא ומתן על הארכת חוזהו לא הצליח, החליט אנקה לקבל את הצעתה של ברצלונה, וביוני 2002 עבר לשם בהעברה חופשית וחתם לשלוש שנים.

אנקה חווה תקופה לא טובה בקאמפ נואו כיוון שהיה מחליפו של רוברטו בונאנו, ומאוחר יותר טען כי עמדת השוער בברצלונה היא הקשה ביותר באירופה. הופעת הבכורה שלו סימנה את תחילת התקופה הלא טובה כיוון שברצלונה הודחה בה מגביע המלך על ידי נובלדה מהליגה השלישית, והוא עצמו ספג ביקורת מעמיתו לקבוצה פרנק דה בור על חלקו בהפסד. משחקו הראשון בלה ליגה היה לאחר שעלה כמחליף בדקה ה-70 בתיקו 2 - 2 מול אוסאסונה ב-2 במרץ 2003. באותה עונה הוא זכה להשתתף גם בשני משחקי שלב הבתים של ליגת האלופות, מול קלאב ברוז' וגלאטסראיי.

בעונה שלאחר מכן התמנה פרנק רייקארד למאמן הקבוצה, והוחלט להשאיל את אנקה למועדון הטורקי פנרבחצ'ה, שמאמנו אז היה הגרמני כריסטוף דאום, כחלק מעסקה שבה השוער רושטו רצ'בר עבר למועדון הספרדי. אולם, הוא לא הצליח כלל בטורקיה והופעתו היחידה הייתה בהפסד 0 - 3 לאיסטנבולספור ב-10 באוגוסט 2003. אנקה ספג קריאות בוז מהאוהדים שהאשימו אותו בהפסד, והחליט לחזור מיד לספרד. אנקה היה בסגל ברצלונה למשך ארבעה חודשים, אך לא שותף באף משחק ובינואר 2004 הושאל לטנריפה מהליגה השנייה למשך שאר העונה. בטנריפה הוא זכה ליותר הופעות, ומנקודה זו ואילך חל שיפור בקריירה שלו.

לאחר שסיים את תקופת ההשאלה בטנריפה הוא חזר לבונדסליגה, וביולי 2004 הצטרף להנובר 96 בהעברה חופשית למשך שנתיים. בהנובר הוא זכה לתקופה הטובה ביותר בקריירה שלו, הפך לשוער הראשון של הקבוצה ונבחר לשוער הטוב ביותר בליגה במשאל שערך המגזין קיקר בקרב שחקני הליגה. יכולתו הטובה זיכתה אותו בתשומת לבם של המועדונים הבכירים בליגה, אך בדצמבר 2006 הוא שם סוף לשמועות וחתם על הארכת חוזה עד סוף עונת 2009/2010. בעונת 2007/2008 נבחר אנקה על ידי חבריו לקבוצה לתפקיד הקפטן. אולם, בסתיו 2008 הוא סבל מפציעה, וחזר לשחק רק ב-31 בינואר 2009 לאחר פגרת החורף. על אף יכולתו הטובה של אנקה הנובר מעולם לא סיימה מעל המקום השמיני בתקופה שבה שיחק שם.

אנקה ייצג את מדינתו לראשונה בעונת 1998/1999, בה צורף לסגל של נבחרת גרמניה עד גיל 21 ושיחק ב-15 משחקים בסך הכל באותה עונה. בזכות יכולתו הטובה הוא זומן על ידי המאמן אריך ריבק לסגל של נבחרת גרמניה לקראת גביע הקונפדרציות ב-1999, אך לא שיחק בו בפועל.

בתקופה שבה לא שיחק בבונדסליגה הוא לא זומן כלל לסגל הנבחרת. הוא היה מועמד לזימון לנבחרת לקראת מונדיאל 2006, אך לבסוף החליט המאמן יורגן קלינסמן להעדיף שוערים אחרים. הוא חזר לסגל הנבחרת זמן קצר אחרי המונדיאל, תחת המאמן החדש יואכים לב. הוא זומן לקראת משחק הידידות מול נבחרת גאורגיה, ולמשחק נגד נבחרת קפריסין לאחר שהשוער הראשון ינס להמן חלה.

הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בהפסד 0 - 1 לנבחרת דנמרק, במשחק שנערך בדואיסבורג ב-28 במרץ 2007. ב-8 באוקטובר 2008 הוא סבל משבר עצם הסירה בזמן שהתאמן בנבחרת לקראת המשחק מול נבחרת רוסיה. הוא עבר ניתוח ב-10 באוקטובר, ונאלץ לנוח בחודשיים שלאחר מכן. לאחר חזרתו בינואר 2009 הוא זומן מחדש לנבחרת, והחל לשמש כשוערה הראשון. הוא היה חלק מסגל הנבחרת שהפסידה לנבחרת ספרד בגמר יורו 2008, והיה מועמד לזימון גם למונדיאל 2010.

אנקה היה נשוי לתרזה, ולזוג הייתה בת אחת שמתה בגיל שנתיים ב-17 בספטמבר 2006, בעקבות מום מולד בלב. הם אימצו בת נוספת ב-2009, והתגוררו ביחד בחווה.

ביחד עם אשתו היה פעיל למען זכויות בעלי חיים, והחזיק מספר חיות מחמד בביתו. הוא התיר לארגון "אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים" להשתמש בתמונתו בקמפיין מחאה נגד תעשיית הפרווה.

ב-10 בנובמבר 2009 מת אנקה בתאונת רכבת בעיירה נוישטט אם ריבנברגה. מרטין קינד, נשיא הקבוצה, בישר לתקשורת כי המשטרה המקומית יצרה עמו קשר ובישרה לו כי אנקה נמצא מת במכוניתו לאחר שהתאבד. מותו של אנקה גרם לתדהמה בכדורגל הגרמני ובכירי הענף הביעו את צערם על מותו. אוהדים ושחקנים ערכו עצרת מאולתרת לפני משרדי הבונדסליגה, והניחו שם פרחים ונרות לזכרו.

  מדיה וקבצים בנושא רוברט אנקה בוויקישיתוף

•   אתר האינטרנט הרשמי של רוברט אנקה
• רוברט אנקה, באתר Transfermarkt
• רוברט אנקה, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
• רוברט אנקה, באתר Soccerway
• רוברט אנקה, באתר BDFutbol
• רוברט אנקה, באתר WorldFootball.net
• רוברט אנקה, באתר National Football Teams
• רוברט אנקה, באתר FootballDatabase.eu
• רוברט אנקה, באתר ESPN
• פרופיל באתר ESPN‏
• יעקב זיו ואיזק אבידור, משהו אצלו, היה לא יציב, באתר nrg‏, 10 בנובמבר 2009
• עוזי דן, התאבדות רוברט אנקה, הדיכאון הכריע את שוער נבחרת גרמניה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2009
• הלם בגרמניה: השוער, רוברט אנקה, שם קץ לחייו, באתר ONE‏, 10 בנובמבר 2009
• בגרמניה מבכים את מותו של השוער רוברט אנקה, באתר ONE‏, 11 בנובמבר 2009
• כתבה על מותו של אנקה באתר Goal.com‏
• כתבה על מותו של אנקה באתר ה-BBC‏

נבחרת גרמניה – יורו 2008
1 להמן • 2 ינסן • 3 פרידריך • 4 פריץ • 5 וסטרמן • 6 רולפס • 7 שוויינשטייגר • 8 פרינגס • 9 גומז • 10 נוויל • 11 קלוזה • 12 אנקה • 13 באלאק • 14 טרוחובסקי • 15 היצלספרגר • 16 לאם • 17 מרטסאקר • 18 בורובסקי • 19 אודונקור • 20 פודולסקי • 21 מצלדר • 22 קוראני • 23 אדלר • מאמן: לב		גרמניה