קנדים

נכון לשנת 2010, הקנדים מהווים 0.5% מכלל אוכלוסיית העולם^[1]. אוכלוסיית המדינה מונה כ-38 מיליון תושבים ורובם הם צאצאי מהגרים. כ-41% מהקנדים הם מהגרים מדור ראשון או שני^[2] וכ-20% מתושבי קנדה במאה ה-21 הם לא ילידי המדינה^[3]. סטטיסטיקאים צופים שעד 2031, כמעט מחצית מהקנדים מעל גיל 15 יהיו יליד חוץ או ילדים להורה יליד חוץ^[4].

עמים ילידים, על פי מפקד האוכלוסין הקנדי של 2016, מנו 1,673,780 או 4.9% מכלל 35,151,728 אוכלוסיית המדינה^[5].

  ערך מורחב – הגירה לקנדה

מדינת קנדה הוקמה בעיקר על ידי מהגרים מבריטניה ומצרפת. החל מסוף המאה ה-19 החלו להגיע אליה מהגרים ממדינות אירופיות נוספות, בעיקר ממזרחה ומדרומה של היבשת. רבים מהם סייעו ביישוב הפרובינציות המערביות. לקנדה הגיעו גם מהגרים רבים מסין, והממשלה נקטה צעדים להגבלת מספרם.

 

בשנות ה-30, עקב המשבר הכלכלי, פסקה ההגירה כמעט לחלוטין ולאחר סיום מלחמת העולם השנייה התחדשה ההגירה מאירופה במלוא עוזה. החל מסוף שנות ה-60 הנהיגה קנדה מדיניות הגירה המבוססת על גיל, רקע השכלתי ומקצועי והפתוחה למהגרים מכל רחבי העולם. בעקבות השינוי הגיעו לקנדה מהגרים רבים ממדינות נוספות מחוץ לאירופה, ובעיקר ממדינות אסיה. בשנת 1971 התקבל חוק הרב-תרבותיות בקנדה שהקל על הסתגלותן של קבוצות מהגרים חדשות למדינה.

על פי סקר האוכלוסייה שנערך בשנת 2001 היו בקנדה קרוב ל-5.5 מיליון אזרחים שנולדו מחוץ למדינה, והיוו קרוב לחמישית מהאוכלוסייה. ארצות הלידה העיקריות של הקנדים המתאזרחים היו בריטניה, סין, איטליה, הודו וארצות הברית.

  ערך מורחב – קנדים צרפתים

 

קנדים צרפתים הם המיעוט האתני הגדול בקנדה. מוצאם מהמתיישבים הצרפתים שהגיעו לקנדה במאה ה-17 וה-18. בניגוד למתיישבים הבריטים, היו הקנדים הצרפתיים קתולים בדתם. עם זאת, גישתם הייתה פחות שמרנית מגישת המתיישבים הבריטים. למשל, הם לא דגלו בעבדות, ונשים בקוויבק יכלו לכהן בתפקידים בכירים בכנסייה.

במחצית המאה ה-18, התרחבה אוכלוסיית המתיישבים הקנדים הצרפתים והם התפזרו לקולוניות נוספות ברחבי צפון אמריקה.

כיום, רוב הקנדים הצרפתים אשר חיים ברחבי צפון אמריקה מתגוררים בקוויבק, ומכנים את עצמם קֶבֶּקוּאָה ("Québécois", שפירושו קוויבקים). בשנים 1840–1930 היגרו כ-900,000 קנדים צרפתים לארצות הברית, בעיקר לאזור ניו אינגלנד ואקדיה. יש המפרידים את תושבי אקדיה מההגדרה האתנית של "קנדים צרפתים", מסיבות היסטוריות שונות.

קנדים צרפתים, (כולל אלה שאינם דוברי צרפתית) הם כיום הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בקנדה, מלבד קבוצת הקנדים האנגלים. לעיתים מזהים פשוט כ"צרפתים", כ"קוויבקים" או כ"אקדים". המספר הכולל של הקנדים הצרפתים הוא כ-11.9 מיליון אנשים שהוא 33.78% מהאוכלוסייה הקנדית (נכון ל-2011).

לא כל דוברי הצרפתית בקנדה הם ממוצא קנדי צרפתי. בין דוברי הצרפתית בקנדה ניתן למצוא קבוצות מהגרים גדולות ממקומות כמו האיטי, קמרון, אלג'יריה, תוניס ועוד. כמו כן, ישנם גם קנדים שהם קנדים-צרפתיים במקורם, אך דוברי אנגלית.

  ערך מורחב – יהדות קנדה

 

יהדות קנדה הייתה מבין הקהילות היהודיות הראשונות בהן קיבלו היהודים שוויון זכויות. הקהילה היהודית בקנדה מונה קרוב ל-375 אלף איש (נכון ל-2010)^[6]. הקהילה היהודית בקנדה מגוונת מבחינת אופייה. יש בה אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים וחילונים. היא מקיימת מגוון של מוסדות קהילתיים ביניהם בתי-ספר יומיים, בתי ספר של יום ראשון, ספריות ומוסדות תרבות ואמנות. בין השנים 1990 ל-2000 גדלה יהדות קנדה ב-15%, ברובה מהגירה מחבר המדינות ומישראל. הקהילה היהודית בטורונטו היא הגדולה בקנדה וכוללת כ-200,000 יהודים לעומת מונטריאול שבה כ-100,000 יהודים. רוב היהודים בטורונטו מתגוררים בחלקה הצפוני של העיר. הארגון המייצג של בני הקהילה היהודית בטורונטו הוא "פדרציית הקהילות היהודיות בטורונטו", אשר בין היתר, מארגן מדי שנה מצעד תמיכה במדינת ישראל, אשר בו משתתפים תדיר בכירים בממשלה הקנדית^[7].

כמו כן, בקנדה חיים קרוב למאה אלף ישראלים, מרביתם בעיר טורונטו וסביבותיה. ההגירה לקנדה של ישראלים התגברה החל משנות ה-70, בעקבות שינוי חוקי ההגירה הקנדים, שאפשר למשפחות צעירות ומשכילות לקבל ויזת הגירה למדינה בקלות יחסית. נכון לשנת 2013 מוערך, כי בכל שנה מהגרים לקנדה כ-2,500 ישראלים^[8].

 

על פי דו"ח של קרן אסיה פסיפיק של קנדה (אנ'), בשנת 2010 שהיו בחו"ל כ-2.8 מיליון אזרחים קנדיים, אשר היוו מהווים-8% מכלל האוכלוסייה הקנדית^[9]. מבין המדינות בעלות אוכלוסייה קנדית משמעותית, בארצות הברית, הונג קונג, בריטניה, טייוואן, סין, לבנון, איחוד האמירויות הערביות ואוסטרליה קיימת הפזורה הקנדית הגדולה ביותר. הקנדים בארצות הברית מהווים את קהילת המהגרים היחידה הגדולה ביותר עם למעלה ממיליון בשנת 2009, ומהווים 35.8% מכלל הקנדים בחו"ל^[10]. כמו כן, החוק הקנדי איננו מגביל אזרחות כפולה ורוב המהגרים שומרים על אזרחותם גם לאחר שהתיישבו במדינות אחרות^[11].

התרבות הקנדית מאופיינת בתפיסה רב-תרבותית ודו-לשונית. יש בה פתיחות רבה לקיומן של תרבויות שונות המתקיימות זו בצד זו תוך קיום מכנה משותף הנוגע למסגרת המדינית המאחדת ביניהם. האנגלית והצרפתית הן השפות הרשמיות במדינה הזוכות למעמד שווה. קוויבק נשארה מרכז של תרבות צרפתית, מוגנת על ידי חקיקה. לדוגמה, קוויבק משתמשת במשפט הקונטיננטלי במקום המשפט המקובל שבו משתמשות שאר הפרובינציות, שמקורו במשפט האנגלי.

ההשפעה הגדולה של התרבות האמריקאית על קנדה בעשורים האחרונים גרמה לחששות מ"כיבוש תרבותי". בעקבותיה נחקקו חוקים המגנים על התרבות המקומית. הגבול המפריד בין קנדה ובין ארצות הברית הוא הגבול הארוך ביותר בעולם בין שתי מדינות. מיליוני תיירים עוברים מדי שנה את הגבול. בין שתי המדינות מתקיימים קשרים כלכליים הדוקים. הן חתומות יחד עם מקסיקו על הסכם נאפט"ה לשיתוף פעולה כלכלי באזור צפון אמריקה.

עם זאת על אף הקרבה הגאוגרפית ושיתוף הפעולה מתקיימים כמה הבדלים ברורים בין קנדה לבין ארצות הברית:

אמנם שתיהן הן מדינות מפותחות העומדות בצמרת העולמית מבחינת רמת-החיים הממוצעת של תושביהן, אך הפערים הכלכליים-חברתיים בארצות הברית הם גדולים יותר מאשר בקנדה. קנדה היא מדינה שוויונית יותר באופייה ונוטה יותר משכנתה הדרומית להקדיש משאבים ציבוריים לרווחה. כך למשל מונהג בקנדה ביטוח בריאות ממלכתי לכל. רמות הפשיעה בקנדה נמוכות יחסית בדומה לאירופה והן רחוקות מרחק רב מרמות הפשיעה הגבוהות בארצות הברית.

העובדה שבקנדה התקיים מיעוט צרפתי גדול הביאה להתפתחותה ההדרגתית של תפיסה המעודדת פלורליזם תרבותי גם לגבי קבוצות תרבותיות אחרות של מהגרים כמו איטלקים, יהודים, סינים ואחרים. בארצות הברית לעומתה הייתה שלטת בדרך כלל תפיסת כור ההיתוך שנועדה למזג את המהגרים החדשים במהירות האפשר לתרבות הדומיננטית.

התפיסות הרב-תרבותיות בקנדה עודדו את קיומה של מדיניות הגירה ליברלית המעודדת אנשים משכילים מכל רחבי העולם להגר למדינה.

הבדל נוסף המייחד את קנדה מארצות הברית הוא הזיקה ההיסטורית ארוכת השנים לבריטניה. קנדה היא חלק מחבר העמים הבריטי, ותהליך העצמאות מהאימפריה הבריטית היה הדרגתי ונמשך שנים. עד היום מבחינה פורמלית עדיין נחשבת מלכת אנגליה כראש המדינה. ארצות הברית לעומתה קמה מתוך מרד בבריטים ופנתה לדרכה הנפרדת עוד בסוף המאה השמונה-עשרה. מבחינה תרבותית נשמרת עדיין בקנדה זיקה למורשת הבריטית-אירופאית ובקוויבק נשמרת זיקה עמוקה לתרבות הצרפתית.

 

דתות בקנדה נכון ל-2019

  נוצרים (63.2%)

  חסרי דת (26.3%)

  מוסלמים (3.7%)

  הינדונזים (1.7%)

  סיכיזים (1.4%)

  בודהיסטים (1.4%)

  יהודים (1.0%)

  אחר (1.3%)

רוב הקנדים הם נוצרים. על פי סקר שנערך ב-2011, 39% הגדירו עצמם קתולים, 28.5% פרוטסטנטים, 24% חסרי דת, 3.2% מוסלמים, 1.5% הינדו, 1.4% סיקיסטים, 1% בודהיסטים ו-1% יהודים.

הכנסייה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר היא הכנסייה הקנדית המאוחדת. רוב תושבי קוויבק הם חסרי דת. לעומת זאת, באלברטה אוכלוסייה אוונגליסטית גדולה.

בקנדה שתי שפות רשמיות – אנגלית וצרפתית. הצרפתית היא השפה המדוברת בעיקר בקוויבק אך קיימים דוברי צרפתית גם באונטריו, ניו ברנזוויק ודרום מניטובה. סקר משנת 2001 הראה כי 6,864,615 אנשים ציינו את השפה הצרפתית כשפתם הראשונה. 17,694,835 אנשים ציינו את האנגלית כשפה ראשונה. 44% מהקנדים הפרנקופונים מדברים אנגלית ו-9% מהקנדים האנגלופונים מדברים צרפתית.

 

ישנן שפות בולטות נוספות, פרט לשתיים הרשמיות: 7.3 מיליון אנשים ציינו שפה לא רשמית כשפתם הראשונה. מבין השפות הלא רשמיות, סינית תופסת את המקום הראשון עם 1.2 מיליון דוברים. אחריה פנג'אבי עם חצי מיליון דוברים, ספרדית עם 458,850 דוברים, טאגאלוג עם 431,385 דוברים, ערבית עם 419,895 דוברים וגרמנית עם 384,040 דוברים. בנוסף יש הרבה לשונות ילידיות, אך מספר דובריהן קטן – לא יותר מכמה עשרות אלפים.

ב-7 ביולי 1969 הוכרזה הצרפתית כשפה רשמית שווה לאנגלית. הכרזה זו גרמה לתהליך הזדהות של קנדה כמדינה דו-לשונית ורב-תרבותית ברמה הפדרלית.

חוקת קנדה מציינת כי:

• האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות.
• הדיונים בפרלמנט יכולים להיות בכל אחת מהשפות הרשמיות.
• כל החוקים יודפסו בשתי השפות.
• כל אדם יכול לפנות לבית משפט בדרישה לדון בעניינו בכל אחת מהשפות הרשמיות.
• כל אדם זכאי לקבל שירותים מהממשלה הפדרלית בכל אחת מהשפות הרשמיות.
• מיעוטים דוברי שפה רשמית מסוימת זכאים לקבל חינוך לילדיהם בשפתם.

החוק המקומי בקוויבק קובע כי השפה הרשמית היא צרפתית. לחוק זה יש הגנות שונות, אך הוא מאפשר חופש מסוים לדוברי האנגלית והשפות הילידיות. קוויבק מספקת את רוב השירותים הממשלתיים בצרפתית וגם באנגלית.

בשאר הפרובינציות המצב שונה. רוב הפרובינציות דוברות אנגלית, עם מיעוטים צרפתים גדולים בחלק מהפרובינציות.

• קנדה#דמוגרפיה
• קנדים צרפתים