צ'כים

לפי מסורת עממית הצ'כים קראו לעצמם לפי המנהיג המיתי - האב הקדמון (praotec) צ'ך (Czech), שהוביל בזמנו את שבטי הצ'כים אל ארצם החדשה - אל בוהמיה וההר ז'יפ. בהתאם לאגדה אחיו של צ'ך, לך, נתן את שמו לעם הסלאבי השכן, ה"לכים", כלומר הפולנים. הגרסה הקדומה ביותר של מסורת זו הופיעה ב"כרוניקת הבוהמים" (Chronica Bohemorum) של קוזמס מפראג בסביבות 1120. בטקסט זה בשפה הלטינית שם המנהיג צ'ך (אנ') מוזכר כ-Bohemus. לפי אחת ההשערות המילה "צ'ך" - Čech קשורה שורש "צ'ל" čel (חבר בשבט - člen rodu) המופיע במילה בת זמננו "člověk" (ראו גם ברוסית "צ'לובק") שמשמעותה "אדם" ובמילה čeledin "חתן"^[8].

"ch" (ך) (המהווה בצ'כית פונמה עצמאית) היא סיומת ארכאית, המציינת בני אדם. היא בשימוש גם בימינו לפעמים (למשל במילים כמו "staroch" המחליפה את "stařec" - קשיש, או "brach, בשביל "bratr" - אח).

לפי השערה אחרת, השם "צ'כים" בדומה ל"סקסונים" (Sachse) נגזר מהכינוי "סאקים" שעבר לשפה הרומית וציין עמים נוודים באזור. המילה "צ'לובק" קשורה לעומת זאת למילה "סלאבי" (או "סלובקי")^[9].

תאוריות אחרות התייחסו בעבר למילה "צ'טה" שמשמעותה "צבא" או למילה "צ'כי" cechy - "מקום יבש".

ישנן כמה תת-קבוצות בתוך העם הצ'כי, למשל ה"חודים", המורבים והשלזים הצ'כים. כמה מתושבי מוראביה ושלזיה בחרו במפקד משנת 2001 להירשם בנפרד משאר הצ'כים לפי הזהות האזורית הזאת: 380,000 (3.7% מכלל האוכלוסייה) נרשמו כ"מורבים" ו-11,000 כ"שלזים" (0.1% מכלל האוכלוסייה). הבחירה החופשית בקטגוריה "אתנית" כזאת ניתנת להסבר כביטוי לתחיית הפטריוטיזם המקומי אחרי נפילת המשטר הריכוזי הקומוניסטי.

השבטים הסלאבים הגיעו לאזורים הצ'כים של ימינו (צ'כיה או ארצות הצ'כים) בשני גלים: הראשון במחצית השנייה של המאה ה-6 והשני במחצית הראשונה של המאה ה-7. שבטים סלאבים מערביים אלה התמזגו לתוך עם אחד. במאה ה-7 הקימו הסלאבים המערביים באזור את הממלכה של סאמו ובמאה ה-10 החלק מהם שנקראו "מורבים" (מזוהים בימינו כחלק מהצ'כים) הקים את ממלכת מוראביה הגדולה. המדינה שקדמה ישירות את צ'כיה של ימינו התהוותה ככל הנראה בסוף המאה ה-9. היא הייתה תחילה מרכיב במסגרת האימפריה הרומית הקדושה, אך נהנתה עד שנת 1620 (הקרב על ההר הלבן) ממידה רבה של עצמאות. הצ'כים השיגו את עצמאותם כלאום נפרד בשנת 1918 ביחד עם הסלובקים במסגרת צ'כו-סלובקיה (במקור: צ'כיה-סלובקיה) שפורקה בשנים 1938–1939 מיוזמת היטלר. חלק משטח המדינה שבה חיו גרמנים סודטים סופחה ישירות לגרמניה הנאצית מתוקף הסכם מינכן, בשנים 1939 - 1945 הקימה גרמניה הנאצית על שטחי צ'כיה הנשארים את "הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה". בסלובקיה הוקמה רפובליקה סלובקית ראשונה תלויה בגרמניה. בשנת 1945 תחת כיבוש סובייטי הוקמה מחדש צ'כוסלובקיה, בה הושלט משטר קומוניסטי בשנים 1948–1989. בשנים 1989–1993 הופל המשטר הקומוניסטי והמדינה הפדרטיבית אימצה משטר דמוקרטי פדרטיבי. בשנת 1993 שתי המדינות המרכיבות - צ'כיה וסלובקיה נפרדו אחרי משא ומתן ביניהן והוכרזה "רפובליקה צ'כית" עצמאית.

האוכלוסייה הצ'כית התרכזה למשך תקופה ארוכה אך ורק בשטחי צ'כיה של ימינו. החל מן המאה ה-13 קמו כמה מובלעות צ'כיות קטנות באזור ז'יטומיר ובסביבות 1600 באזור לבוב בשטחי אוקראינה של ימינו. אחרי המהפכה התעשייתית ועד שנת 1945 קם ריכוז קטן של צ'כים גם בחבל ווהלין. דרך הגירה קמו נקודות התיישבות צ'כית גם בארצות הברית, אוסטרליה וכו'. אחרי גירוש הגרמנים הבוהמים והגרמנים המורבים (שהגיעו לבוהמיה ומוראביה בהתחלה במאה ה-13 באישור השליטים הצ'כים) הצ'כים הפכו בתום מלחמת העולם השנייה לרוב גם בארץ הסודטים.

הצ'כים מדברים צ'כית, שפה סלאבית מערבית, המדוברת כיום על ידי 12 מיליון אנשים בעולם. היא שפה נטייתית, עם מערכת מסובכת של הטיות וזמנים. היא משתמשת באלפבית לטיני עם סימנים דיאקריטיים. ההיגוי מתאפיין בהטעמה, הבחנה ברורה בין תנועות ארוכות וקצרות והעיצור הספציפי ř. השפה הצ'כית היא שפה רשמית של הרפובליקה הצ'כית ואחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי. במידה רבה הצ'כית מובנת לדוברי סלובקית וסורבית לוסטיאנית וליהפך.

בהשפעת השליחים הסלאבים הקדושים קירילוס ומתודיוס שבאו ממקדוניה ולפי דוגמת מלכי בוהמיה, הקדושה לודמילה ובוז'יבוי הראשון הצ'כים התנצרו בצומת המאות תשיעית ועשירית. בזמן הפילוג בין כנסיות המזרח והמערב הצ'כים היו בתחום ההשפעה של האימפריה הרומית הקדושה ואימצו את הנצרות הרומית-קתולית. במאה ה-14 חלק מהאוכלוסייה הצ'כית מרדה ובעקבות מותו על המוקד של התאולוג הצ'כי יאן הוס הקימה את הכנסייה ההוסיטית שנמנתה בהמשך עם זרמי הפרוטסטנטיזם. מרד זה דוכא ללא רחמים על ידי הקיסר הקתולי של האימפריה הקדושה בעת מסעות הצלב נגד ההוסיטים. אחרי הרפומציה ההוסיטית רוב הצ'כים (מעשרים כ-85%) הפכו לחסידיהם של יאן הוס, פטר חלצ'יצקי ומטיפים רפורמיים אחרים. תבוסת המעמדות הבוהמיים בקרב בהר הלבן הביאה לשינויים דתיים דרסטיים וגררה שורה של פעולות עוצמתיות מצד בית הבסבורג על מנת להחזיר את האוכלוסייה הצ'כית לחיק הכנסייה הרומית-קתולית. אחרי השתלטותם מחדש על בוהמיה, הצ'כים אולצו להמיר את דתם לנצרות הרומית-קתולית . כל סוגי הקהילות הפרוטסטנטיות לרבות הענפים השונים של ההוסיטים, התורנים והרפורמים או גורשו או נרצחו או המירו בכוח את דתם לדת הקתולית.

בשנת 1977 בימי המשטר הקומוניסטי תיאר ריצ'רד פליקס סטאר את הצ'כים כ"בדרך כלל סובלניים ואפילו אדישים כלפי הדת"^[10]. במפקדים האחרונים בשנת 2011 (שכלל אמנם גם אזרחים בעלי מוצא לא צ'כי) 44.7% מהנשאלים לא הכריזו את עצמם שייכים לדת כלשהי, 34.5% הכריזו עצמם כ"לא מאמינים" ורק 6.7% הצהירו על עצמם כ"מאמינים וחסרי דת". מתוך השאר שהצהירו על השתייכות לקהילות דתיות, מרביתם (10.5% מהתושבים) הכריזו עצמם כרומים-קתולים, והאחרים (כ-0.5%) ענו שהשתייכו לכנסייה האוונגלית של האחים הבוהמיים ולכנסייה ההוסיטית הצ'כוסלובקית^[11]. לפיכך כ-70% מאוכלוסיית צ'כיה הכריזה עצמה כלא שייכת לאף דת, והצ'כים נתפסים כאחד העמים הפחות דתיים באירופה. התופעה נקשרה במקרה זה לדחיית מורשת הכנסייה הרומית-קתולית שהייתה בזמנו דת המדינה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, כמו כן להתרחקות מן הדת בימי המשטר הקומוניסטי.

ב-2015 מרכז המחקר פיו מצא עדיין ש-72% מאוכלוסיית הרפובליקה הצ'כית מגדירה עצמה כ"לא דתית", קטגוריה הכוללת את האתאיסטים, האגנוסטיים, ואת אלה שמכריזים ש"אין להם דת כלשהי". 26% הכריזו עצמם כ"נוצרים", רובם רומים-קתולים.

  מדיה וקבצים בנושא צ'כים בוויקישיתוף

• מפקד לגבי אבות תושבי ארצות הברית, U.S. Census Bureau, 2013 American Community Survey
• נתונים סטטיסטיים, 2011 National Household Survey, Single and multiple ethnic origin responses Canada
• אזרחים צ'כים באיטליה
• BBC NEWS | UK | Born Abroad | Czech Republic, news.bbc.co.uk
• נתוני מפקד 2011
• [1], p.10 2005 Toader Nicoară Istoria și tradițiile minorităților din România, Ministerul Educației
• krajané v Argentině - historie a současnost אתר השגרירות הצ'כית בבואנוס איירס 2009
• הפזורה הצ'כית באתר משרד החוץ של צ'כיה, 2007 Foreign Relations Czechs Abroad
•   צ'כים, דף שער בספרייה הלאומית