סויוז TM-30
סויוז TM-30 (ברוסית: Союз TM-30), הידועה גם כמיר EO-28, הייתה משימה בתוכנית סויוז, המשימה המאוישת ה-39 והאחרונה אל תחנת החלל מיר. המשימה מומנה על ידי החברה הפרטית מיר-קורפ במטרה לתקן ולהפעיל מחדש את התחנה. הצוות גם חידש את אספקת התחנה והעלה את מסלולה ל-360 × 378 ק"מ. הגבהת מסלול התחנה, שבוצעה על ידי מנועי חלליות הפרוגרס M1-1 ו-M1-2, הפכה את פגישתם של מיר ותחנת החלל הבינלאומית בחלל לבלתי אפשרית (כדי למנוע התנגשות אפשרית), כפי שביקשה נאס"א. משימה זו הייתה המשימה הראשונה במימון פרטי אל תחנת חלל.[1][2]
 | |||
 | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| מטרה מרכזית | בדיקת אפשרות ניצול תחנת החלל מיר | ||
| חללית | סויוז TM | ||
| כן שיגור | LC-1 ,קוסמודרום בייקונור | ||
| שיגור | 4 באפריל 2000, 05:01:29 UTC | ||
| נחיתה |
16 ביוני 2000, 00:44 UTC 49°54′N 67°12′E / 49.900°N 67.200°E | ||
| משך המשימה | 72 יום, 19 שעות ו-42 דקות | ||
| אות קריאה | Енисе́й - היניסאי | ||
| נתוני חללית | |||
| משגר | סויוז | ||
| פעילות | |||
| תחילת הליכת חלל | 12 במאי 2000, 10:44 UTC | ||
| סיום הליכת חלל | 12 במאי 2000, 15:36 UTC | ||
| נתוני מסלול | |||
| מספר הקפות | 1,145 | ||
| אפוגיאה | 384 ק"מ | ||
| פריגיאה | 358 ק"מ | ||
| אפהליון |
384 ק"מ (כדור הארץ)  | ||
| פריהליון |
358 ק"מ (כדור הארץ) | ||
| זמן הקפה | 91.97 דקות | ||
| נטיית מסלול | 51.69 מעלות | ||
| תחנת עגינה | תחנת החלל מיר | ||
| תאריך עגינה | 6 באפריל 2000, 06:31:24 UTC | ||
| תאריך עזיבה | 15 ביוני 2000, 21:24 UTC | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות | 2 | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
| מזהים | |||
| מספר קטלוג לוויינים |
26116 | ||
| מאגר המידע הלאומי |
2000-018A | ||
  | |||
המשימה הייתה חלק ממאמציה של חברת מיר-קורפ לחדש ולהפריט את מיר, שהתקרבה אל סוף ימיה. משימות נוספות לאחר סויוז TM-30 תוכננו להמשיך את תהליך חידוש התחנה, ששוגרה ב-1986, אך חוסר מימון והשקעה הביאו בסופו של דבר ליציאתה ממסלול של מיר והתפרקותה באטמוספירה במרץ 2001.[2][3]
צוות
עריכהסרגיי זליוטין - מפקד
צוות גיבוי
עריכה
היו תוכנית לכלול בצוות החללית שחקן קולנוע ולדימיר סטקלוב שעבר קורס הכנה אך בחוסר מימון בסופו של דבר לא נכלל בצוות.
רקע
עריכהסויוז TM-30 הייתה הראשונה בסדרת משימות שתוכננו על ידי מיר-קורפ לחידוש תחנת החלל מיר המתיישנת לשימושים מסחריים. למרות שהמשימה תוכננה להימשך כחודשיים, אמר מפקד המשימה זליוטין לפני השיגור כי אם יושג מימון המשימה עשויה להימשך עד אוגוסט (חודשיים נוספים), אז יבוא צוות מחליף. האפשרות הנוספת, שהתבצעה בסופו של דבר, הייתה נטישתה של התחנה שוב, כפי ששננטשה לפני כן על ידי משימת סויוז TM-29 באוגוסט 1999.[4]
מהלך המשימה
עריכה"סויוז TM-30" שוגרה ב-4 באפריל 2000, 05:01:29 UTC, מ-LC-1 מקוסמודרום בייקונור, קזחסטן. העגינה במיר הושלמה ב-6 באפריל, 06:31:24 UTC. למרות שחללית יכלה לעגון בתחנת החלל בצורה אוטומטית, שלבי העגינה האחרונים בוצעו בצורה ידנית. המעבר לשליטה הידנית בוצעה לאחר שהצוות הבחין בסטייה קלה של החללית ממסוף העגינה. ב-7 באפריל, בשעה 9:32 UTC לערך, פתחו הקוסמונאוטים את פתח החללית, ייצבו את אטמוספירת התחנה והחלו בפעילויות מתוכננות במסגרת משלחת מס' 28.[1]
ב-25 באפריל שוגרה חללית פרוגרס לא מאוישת, פרוגרס M1-2, מבייקונור כשבתוכה אספקה לצוות התחנה. החללית עגנה במיר ב-27 באפריל. יום קודם לכן, ב-26 באפריל, נותקה החללית פרוגרס M1-1, שהגיעה לתחנה בפברואר ושימשה את סוכנות החלל הרוסית להגבהת מסלול התחנה, ממיר, הוצאה ממסלולה והתפרקה מעל האוקיינוס השקט מזרחית לניו זילנד.[1]
הליכת החלל היחידה במשימה בוצעה ב-12 במאי. מטרת הליכת החלל הייתה לתקו מספר רכיבים פגועים של מיר ולצלם תמונות פנורמיות של התחנה במטרה לאתר פגיעות ובמטרה לנתח את השפעת החלל על גוף התחנה. הקוסמונאוטים בחנו פאנל סולארי פגום של היחידה "קוונט-1", וגילו שכבל שרוף שחיבר את הפאנל אל מערכת ההיגוי שלו, מנע את כיוון הלוח כראוי. בסופו של דבר הוחלט כי הפאנל הסולארי אינו ניתן לתיקון.[1][5]
ב-15 ביוני 2000, בשעה 21:24 UTC לערך, ניתקה "סויוז TM-30" מתחנת החללר. הנחיתה הושלמה ב-16 ביוני בשעה 00:44 UTC, כ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לארקליק, קזחסטן.[1][6]
קישורים חיצוניים
עריכה- סויוז TM-30 (באנגלית)
- מיר EO-28 (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה