מלחמת אבחזיה (1998)

בשיא מלחמת אבחזיה (1992–1993) הייתה האוכלוסייה הגאורגית באבחזיה נתונה לתהליך של טיהור אתני, שאותו ביצעו מיליציות אבחזיות ובעלות בריתן מהרפובליקות של צפון הקווקז. עד לנובמבר 1993, נשלט רוב מחוז גאלי, מחוז אבחזי הגובל בגאורגיה גופא, על ידי הבדלנים האבחזים, להוציא מספר מובלעות מנותקות, שפונו על ידי הכוחות הגאורגים.

בהתאם להסכם הפסקת האש משנת 1994, שנעשה בתיווך הרוסים, חזרו כ-40,000–60,000 גאורגים לביתם במחוז גאלי. הפליטים חזרו לביתם ללא ערובות כלשהם לביטחונם. אולם 12 הקילומטרים, המפורזים על פי ההסכם, בתוך שטח המחוז היוו ערובה מסוימת לביטחונם, שהרי צבא אבחזיה לא יכל להתקרב למקום. מצד שני פעלה במקום משטרת אבחזיה. עם חתימת ההסכם החלו שיחות שלום בין אבחזיה לגאורגיה שהתנהלו בתיווך הרוסים. במשך חמש השנים שבהן התנהלו השיחות הן לא הניבו תוצאות כלשהן ועוררו תסיסה בקרב הפליטים שטרם חזרו לביתם. התארגנויות מקומיות של גאורגים, שדאגו לביטחונם של הגאורגים השבים לביתם והאוכלוסייה המקומית יצרה את הבסיס להיווצרות מיליציות גאורגיות מקומיות.

התסכול על חמש שנות שיחות השלום העקרות בין גאורגיה לאבחזיה, וחוסר הביטחון האישי ששרר במחוז גאלי באותה תקופה הביאו להתארגנויות של קבוצות גרילה קטנות שהיו חמושות בנשק קל. בשנת 1996/1997 נוסדה קבוצת הגרילה הלגיון הלבן, שמיום היווסדו החלה בפעולות לערעור השלטון הבדלני של אבחזיה. זמן קצר לאחר מכן נוסדה קבוצת גרילה נוספת בשם אחי היער.

הממשל הבדלני של אבחזיה טען כי הלגיון הלבן נתמך על ידי ממשלת גאורגיה, מה שהיה הפרה של הסכם הפסקת האש משנת 1994. הטענה נראית סבירה בהתחשב בעובדה כי המחוז, המאוכלס ברובו בגאורגים, היה אחד מנקודות המחלוקת בין הצדדים, והעובדה כי למחוז ולגאורגיה גופא היה גבול משותף שהקל על סיוע לכוחות הגרילה. מכל מקום ברור כי כוחות הגרילה זכו לאהדה והבנה בצד הגאורגי. עם זאת, הטענה הוכחשה על ידי הממשלה הגאורגית והלגיון הלבן כאחד. והקשר ביניהם לא הוכח. הממשלה האבחזית הגולה שישבה בטביליסי, ונקראה באותם ימים מועצת השרים של אבחזיה, תמכה בגלוי בכוחות הגרילה הגאורגיים והאיצה בממשלה הגאורגית לעשות כמוה.

התקפות כוחות הגרילה כוונו כנגד השלטון הבדלני באבחזיה ומוסדותיה, וכן כנגד החיילים הרוסים מכוח שמירת השלום הרוסי באבחזיה, שלטענתם צידדו בבדלנים האבחזים. עם הזמן התחזקו כוחות הגרילה כאשר אבחזיה הבדלנית התדרדרה, הפכה למבודדת, התרוששה ושקעה בפשע.

עד אפריל–מאי 1998, הרגישו, אנשי הגרילה הגאורגים והממשלה האבחזית הגולה, מספיק בטוחים כדי לבצע פעולות סמליות המציינות כי הסמכות השיפוטית הגאורגית נמתחת לתוך מחוז גאלי. הפעולות האלה כללו: הנפת דגלי גאורגיה בכפרים המאוכלסים בגאורגים, הפצה גלויה של סיוע הומניטרי וארגון ביקור מתוקשר של שני חברי פרלמנט שנבחרו מהאזור. הממשל האבחזי איבד למעשה, בסופו של דבר, את השליטה על מחוז גאלי. בהתקפה הכבדה ביותר, שנערכה ב-18 במאי של אותה שנה, פשטו כוחות גרילה גאורגיים על תחנה של מיליציה אבחזית בכפר רפי והרגו 17 אנשי מיליציה אבחזים^[2].

הממשל הבדלני של אבחזיה חדל להבליג על התגרויות אנשי הגרילה. ב-20 במאי 1998, נכנס כוח גדול של הצבא אבחזי למחוז גאלי, בתגובה לאחת מפעולות אנשי הגרילה. המטרה הייתה להכות בכוחות הגרילה ובבסיסם במחוז גאלי. הכוח כלל 1,500 חיילים עם טנקים (T-55 ו-T-72) ונגמ"שים ומערכות ארטילריה 122 מ"מ. כוחות הגרילה הגאורגים היו חמושים בתת מקלעים, מכונות ירייה ומטולי רימונים. כוחות הגרילה הגאורגיים החלו במלחמת חפירות שנועדה להגן על הכפרים הגאורגים. הקרבות הקשים ביותר היו ליד הכפרים חוּמוּסחוּרי, בָּרֶ'בּי, סידָה וסָבֶּרייוֹ.

הממשלה הגאורגית נאלצה לבחור באחת מבין שתי ברירות: להתערב במלחמה לטובת אנשי הגרילה או לצפות מהצד בכוחות הלא שווים שנלחמו. בסופו של דבר עשתה הממשלה הגאורגית משהו באמצע. הכוחות הגאורגים חצו את הגבול ביחידות קטנות בטענה של עזרה בפינוי אזרחים, אולם הסיגו את כוחותיהם במהירות.

עד ל-26 במאי של אותה שנה השתלטו הכוחות האבחזים כמעט על כל שטח מחוז גאלי, הביסו את כוחות הגרילה. גל חדש של פליטים נוצר כשכמעט כל האוכלוסייה הגאורגית נמלטה מהמחוז.

ב-25 במאי הגיעו המשלחות הגאורגית והאבחזית להסכמה בגגרה, על הפסקת אש. הצדדים הסכימו על השגת כוחותיהם ממחוז גאלי החל מה-26 במאי בשעה 6:00 בבוקר. משלחת מיוחדת שהורכבה מנציגי האו"ם וארגונים בין-לאומיים אחרים מונו על הפיקוח על הפסקת האש.

ההערכות על מספר ההרוגים נעות בין 200 ל-400 איש משני הצדדים. כ-30,000–40,000 גאורגים נמלטו והפכו לפליטים. שחלקם חזרו תוך זמן קצר למחוז. לאחר חתימת הסכם הפסקת האש, המשיכו האבחזים במבצע הביזה ושריפת בתי הפליטים במטרה להקטין את התמריץ של הפליטים לחזור הביתה. העימות הביא לכ-1,500 בתים הרוסים שלא שוקמו ותשתיות שנהרסו. כוח המשימה המשותף של האו"ם למחוז גאלי, אישר בשנת 2000, כי בתים ותשתיות נשרפו במתכוון ונבזזו במהלך המתקפה האבחזית^[3]. לפי טענת האבחזים נמשכו גם, לכאורה, התקפות אקראיות של כוחות הגרילה הגאורגיים, הלגיון הלבן ואחי היער. כוח שמירת השלום הרוסי המוצב באבחזיה לא התערבו באף אחת מההתפתחויות בעניין או לפחות אין עדויות לכך שעשו זאת.

על פי דיווח הרשמי של הממשל הגאורגי, האבדות בנפש, במהלך הסכסוך בגאלי היו: 6 נעדרים, 35 אזרחים ו-17 אנשי גרילה הרוגים, 24 פצועים ו-56 שבויי מלחמה. נוסף על כך נשרפו לאפר 1,695 בתים של מקומיים ממוצא גאורגי.

 

הממשלה הגאורגית הכריזה כי אין לה שום קשר למורדים הגאורגים. ב-22 במאי 1998 התקיימה פגישה גאורגית-אבחזית מיוחדת בטביליסי. הפגישה הניבה מסמך הבנות בו התחייבו האבחזים לסגת ממחוז גאלי והגאורגים התחייבו לעצור את לוחמי הגרילה במחוז. בכך הכירו הגאורגים לכאורה בעובדה כי יש להם שליטה עקיפה על כוחות הגרילה. ביום למחרת הצהיר נשיא גאורגיה באותם ימים, אדוארד שוורדנדזה, פעם נוספת, כי לממשלה הגאורגית אין שום קשר לאנשי הגרילה הגאורגים.

אירועי מחוז גאלי הביא להתדרדרות המצב במחוז השכן סמגרלו והנחית מכה נוספת למעמדו של הנשיא המכהן שוורדנדזה. הממשלה הגאורגית הצטיירה כמי שגירתה בפזיזות את האבחזים מבלי שהייתה מסוגלת להגן על האוכלוסייה שנחשפה למסע עונשין של האבחזים. קבוצה גדולה של פליטים נרגזים בסמגרלו, מעוז מסורתי של הזוויאדיסטים, האשימה את שוורדנדזה באירועים. אוצר המדינה כמעט והתרוקן כיוון שרוב הכסף נשלח למחוז הבעייתי, ויצר למשבר כספי שממנה לא התאוששה הממשלה הגאורגית עד לסוף 1998.

• גארי ברצץ', סקוט ג'ונס וקאסידי קראפט (2000), צמתי דרכים ועימות: ביטחון מדיניות חוץ בקווקז ובמרכז אסיה, עמ' 190–191, ISBN 0415922747, (באנגלית)
• ‏ צבא וחברה בגאורגיה, המרכז למחקרים בנושא יחסי צבא-חברה וביטחון, המכון הקווקזי לשלום, דמוקרטיה ופיתוח, (באנגלית)