לבנונים
לבנונים (בערבית: الشعب اللبناني) הם האנשים הגרים בלבנון או שמקורם במדינה זו. המונח עשוי לכלול גם קבוצות שאכלסו את הר הלבנון והרי מול הלבנון לפני הקמת מדינת לבנון המודרנית.
 | |
| לבנונים | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 4 עד 14 מיליון איש בקירוב | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
| |
| שפות | |
| ערבית לבנונית, ערבית קפריסאית, שפות אירופיות (בפזורה), בעיקר פורטוגזית, ספרדית, צרפתית ואנגלית | |
| דת | |
| אסלאם (סונים, שיעים), נצרות (יוונים-אורתודוקסים, מרונים, פרוטסטנטים), דרוזים | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| סורים, ערביי ארץ ישראל, יהודים |
מכיוון שהשיעור היחסי של הקבוצות האתניות והדתיות השונות בלבנון הוא רגיש מבחינה פוליטית, לא התקיים במדינה מפקד אוכלוסין מאז שנת 1932, אז נערך מפקד על ידי רשויות המנדט הצרפתי. לפיכך, אין בנמצא ניתוח דמוגרפי מדויק של החברה הלבנונית.[10] לפי הערכה משנת 2017, הקבוצות הדתיות הגדולות בלבנון הן מוסלמים שיעים ("מתואלים", 27%), מוסלמים סונים (27%), נוצרים מרונים (21%), נוצרים יוונים-אורתודוקסים (8%), נוצרים מלכיתים (5%), דרוזים (5.2%), ונוצרים פרוטסטנטים (1%).[11]
רוב הלבנונים חיים כיום בפזורה הלבנונית (אנ') מחוץ למדינה, בקהילות באמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אירופה, אוסטרליה ואפריקה. רוב הלבנונים בפזורה הם נוצרים.[12][13] לפי הסברה המקובלת, הריכוז הגדול ביותר של לבנונים הוא בברזיל, שבה חיים לפי הערכות שונות בין מיליון ל-7 מיליון לבנונים. אוכלוסיות לבנוניות גדולות מתגוררות גם בקולומביה, ארגנטינה וונצואלה.
זהות
עריכההזהות הלבנונית נטועה בהיסטוריה ובתרבות משותפת, הכוללת מסורות קולינריות, מוזיקה, ספרות ואמנות, שהושפעו גם ממיקומה של לבנון, בדומה לארץ ישראל, בצומת הדרכים של אזור הלבנט, במזרח הים התיכון. מיקום זה הביא לכך שבמקום נפגשו תרבויות, דתות ומסורות שונות.[14][15][16]
בקרב הלבנונים המרונים, הארמית עדיין נותרה השפה הליטורגית של הכנסייה המרונית, אם כי בניב ארמי מזרחי (השפה הסורית),[17] הנבדל מהארמית המערבית שדוברה בלבנון לפני הכיבוש הערבי.
פיניקיזם
עריכהערך מורחב – פיניקיזם
פיניקיזם היא צורה של לאומיות לבנונית שאומצה על ידי לבנונים רבים, בזמן הקמתה של לבנון הגדולה. הפיניקיזם מזהה את הלבנונים המודרניים עם הפיניקים הקדומים. הפיניקים היו עם כנעני קדום שישב לחופי הים התיכון באזור לבנון, סוריה וכן בגליל המערבי ובמישור החוף הצפוני של ארץ ישראל: מלטקיה שבסוריה של ימינו עד אזור דור. הפיניקים עצמם הזדהו ככנענים או כצידונים (כינוי המופיע גם מספר פעמים במקרא), וכינו את ארצם בשם כנען.[18] הם חלקו שפה משותפת, מנהגים דתיים, מוצא אתני ותרבות סחר ימית.[19]
הפיניקיזם נפוץ בקרב נוצרים מרונים, הרואים את הלבנונים כבעלי זהות נפרדת מהתרבות הערבית השלטת באזור (ובלבנון עצמה).[20] הם טוענים שהערביזציה מייצגת מעבר לדיבור בשפה הערבית בלבד, ולא שינוי ממשי בזהות אתנית והתרבותית, או במוצא האוכלוסייה. מרונים הרואים עצמם כממשיכי הפיניקים מצביעים על כך שהתרבות הפיניקית שכללה את האמונה באלים כמו אל, בעל, עשתרת ואדון עדיין התקיימה באזור עד שלהי העת העתיקה, והוחלפה בהדרגה בידי הנצרות במאות ה-4 וה-5 לספירה, כמה מאות לפני הכיבוש הערבי-אסלאמי של האזור.[21]
בין המפלגות הפוליטיות המתיימרות לייצג את הפיניקיות היא מפלגת הכתאאב,[22] המפלגה הלאומית הליברלית והכוחות הלבנוניים.
לפי מחקרים גנטיים שבוצעו על האוכלוסייה הלבנונית, העם הלבנוני חולק יותר מ־90% מהגנטיקה המשותפת שלו עם הכנענים הקדומים.[23][24]
מספרים בלבנון ובפזורה
עריכהסך האוכלוסייה הלבנונית מוערכת ב-8 עד 18 מיליון איש. מתוכם, הרוב המכריע, בין 4 ל-14 מיליון,[25][26][27] מהווים חלק מהפזורה הלבנונית, כאשר בלבנון עצמה מתגוררים כ-5.3 מיליון איש.[1]
בלבנון
עריכה
בלבנון חיים כ-5.3 מיליון אזרחים,[1] ובנוסף כמיליון עובדים זרים (בעיקר סורים), וכן 470,000 פליטים פלסטינים.[28][29] בלבנון מתגוררים גם ארמנים, כורדים, טורקמנים, אשורים, איראנים כמה קבוצות אירופיות (יוונים, איטלקים, צרפתים), וכן מספר קטן של צועני דום נוודים.
בפזורה
עריכהלפי הסברה המקובלת, הריכוז הגדול ביותר של לבנונים הוא בברזיל, בה חיים לפי הערכות שונות בין מיליון ל-7 מיליון ברזילאים ממוצא לבנוני. עם זאת, במפקד רשמי שערך המכון הברזילאי לגאוגרפיה וסטטיסטיקה פחות ממיליון ברזילאים טענו שמוצאם מהמזרח התיכון.
בדרום ובמרכז אמריקה ישנן קהילות לבנוניות גדולות בארגנטינה, מקסיקו (400,000),[30] צ'ילה,[31] קולומביה,[32] וונצואלה, וכן קהילות קטנות יותר במדינות נוספות באזור. גם באמריקה הצפונית ישנן קהילות לבנוניות גדולות, בעיקר בארצות הברית (489,702)[33] ובקנדה, בה חיו, נכון לשנת 2011, 190,275 איש ממוצא לבנוני (שלם או חלקי).[34]
ביבשת אפריקה, במדינות גאנה וחוף השנהב גרים למעלה מ-100,000 לבנונים.[35] ישנן אוכלוסיות לבנוניות משמעותיות במדינות אחרות ברחבי מערב ומרכז אפריקה.[36][37] באוסטרליה חיים יותר מ-180,000 לבנונים. כ-400,000 לבנונים חיים במדינות המפרץ הפרסי.[38] במדינת ישראל מתגוררות, נכון לשנת 2023, 650 משפחות של יוצאי צד"ל – כ-3,000 איש.[39]
כיום לבנון אינה מעניקה אזרחות באופן אוטומטי למהגרים שאיבדו את אזרחותם לאחר שקיבלו אזרחות במדינה אחרת, וגם לא לצאצאי מהגרים שנולדו מחוץ למדינה. מצב זה משפיע בעיקר על לבנונים נוצרים. לאחרונה קרא מוסד המהגרים המרוני ליצור מסלול שיאפשר לצאצאי מהגרים לבנונים בפזורה לקבל אזרחות במדינה, וכן למהגרים שאיבדו את אזרחותם לקבל אותה חזרה.[40]
גנטיקה
עריכההמחקרים הגנטיים על לבנונים, בדומה לקבוצות אחרות, מתמקדים בשלושה תחומים שונים: חקר שושלות אבהיות, המתבסס על כרומוזום Y העובר מאב לבנו; חקר שושלות אימהיות, המתבסס על הגנום המיטוכונדרי העובר בהורשה אימהית; וחקר הכרומוזומים האוטוזומליים, המועבר באופן שווה משני ההורים.
שושלות אבהיות (Y-DNA)
עריכהבמחקר גנטי שבחן את הגנטיקה הזכרית של כרומוזום Y של הקבוצות הדתיות השונות בלבנון, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בקבוצות ההפלוגרופ השכיחות יותר בקרב המרונים, הנוצרים היוונים-אורתודוקסים, הנוצרים היוונים-קתולים, המוסלמים הסונים, השיעים והדרוזים שחיים במדינה. בקרב קבוצות ההפלוגרופ הפחות נפוצות, נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות הללו.[41]
DNA אוטוזומלי
עריכהבמחקר משנת 2020, המחברים הראו שבלבנון ובלבנט כולו התקיימה המשכיות גנטית רבה מאז תקופת הברונזה (3,300 עד 1,200 לפנה"ס) שנקטעה בשלושה אירועי תערובת משמעותיים: אירוע ראשון, בתקופת הברזל; אירוע שני, בתקופה ההלניסטית; והשלישי, בתקופה העות'מאנית. כל אחד מהאירועים הללו תרם בין 3%–11% מהמוצא הלא מקומי לאוכלוסייה המעורבת. החוקרים קישרו את אירועי התערובת הללו להגירה של גויי הים במהלך משבר תקופת הברונזה המאוחרת, הגירה של קבוצות מאזור דרום או מרכז אסיה בתקופה ההלניסטית, והגירה של טורקים לאזור במהלך התקופה העות'מאנית.[42]
קשר לקבוצות אחרות
עריכהבמחקר שנערך במכון הבינלאומי לאנתרופולוגיה בפריז, צרפת, נמצאו קווי דמיון בתדירויות הפלוטיפ-Y בקרב לבנונים, יהודים ספרדים ופלסטינים. על-פי החוקרים, דמיון זה מאפשר לזהות את שְלוש הקבוצות כ"שלוש אוכלוסיות מהמזרח הקרוב החולקות מוצא גאוגרפי משותף".[43]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- קייס פירו, לבנון – אתגר השונות (ספר 5 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ג–2013.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 ספר העובדות העולמי של ה-CIA
- ^ IBGE | Biblioteca | Detalhes | Características étnico-raciais da população : classificações e identidades, biblioteca.ibge.gov.br
- ^ [1]
- ^ [2]
- ^ [3]
- ^ [4]
- ^ [5]
- ^ [6]
- ^ [7]
- ^ "Lebanon: A Country Study". US Library of Congress. Section: Population.
- ^ מחלקת המדינה של ארצות הברית, דו"ח החירות הדתית הבינלאומית: 2017 – לבנון
- ^ "Senior Seminar: Transnational Migration and Diasporic Communities". Hamline University. 18 בדצמבר 2002. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Senior Seminar: Transnational Migration and Diasporic Communities". אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2008. נבדק ב-17 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lebanese Culture - Fanack.com". The MENA Chronicle | Fanack (באנגלית). נבדק ב-2023-04-24.
- ^ "Beirut in Books | Lebanese Writers | Literature from Lebanon". L'Hôte Libanais (באנגלית). 2017-04-22. נבדק ב-2023-04-24.
- ^ VIBRANTlab. "How Has Art Been Affected By Lebanese Culture And Who We Are?". Brummana High School (באנגלית). נבדק ב-2023-04-24.
- ^ St. George Maronite Church.
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, תש"ב, עמ' י"ג
- ^ Quinn, Josephine (25 בדצמבר 2017). In search of the Phoenicians. Princeton University Press. ISBN 978-0691175270.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "In Lebanon DNA may yet heal rifts". Reuters (באנגלית). 2007-09-10. נבדק ב-2023-07-11.
- ^ Maronite Phoenician Heritage
- ^ Rola L. Husseini (2012). Pax Syriana: Elite Politics in Postwar Lebanon. Syracuse University Press. p. 42. ISBN 9780815651949.
- ^ "Living Descendants of Biblical Canaanites Identified Via DNA". National Geographic News (באנגלית). 2017-07-27. נבדק ב-2020-04-15.
- ^ מדענים הצליחו לשחזר ולסדר גנום עתיק בעזרת DNA שנאסף מחמישה כנענים שונים שחיו בלבנון של היום לפני כ-4,000 שנה, באתר הידען, 30 ביולי 2017
- ^ International Migration and the Lebanese Diaspora. Co-éditions. Presses de l’Ifpo. 3 באוקטובר 2019. pp. 42–43. ISBN 9782351595497.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Methods of Finding Population Statistics of Lebanese Migration Throughout the World". 4 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Annuario Pontificio 2017" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-10-24.
- ^ Business Portal to Lebanon (אורכב 04.12.2008 בארכיון Wayback Machine).
- ^ "Middle East :: Lebanon — The World Fact book - Central Intelligence Agency". www.cia.gov. נבדק ב-2019-03-17.
- ^
William Langley, The biggest enchilada, The Telegraph, 8 July 2007
- ^ Hassan, Waïl (2017). The Oxford Handbook of Arab Novelistic Traditions. Oxford University Press. p. 592. ISBN 978-0199349807.
- ^ "Brazil-Arab News Agency - Colombia awakens to the Arab world". .anba.com.br. אורכב מ-המקור ב-6 ביולי 2011. נבדק ב-4 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bureau, U. S. Census. "American FactFinder - Results". factfinder.census.gov. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2015. נבדק ב-6 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Statistics Canada (8 במאי 2013). "2011 National Household Survey: Data tables". נבדק ב-11 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ivory Coast - The Levantine Community".
- ^ Lebanese man shot dead in Nigeria, BBC News
- ^ Lebanese nightmare in Congo (אורכב 16.11.2008 בארכיון Wayback Machine), Al-Ahram Weekly.
- ^ One in three Lebanese want to leave, Reuters
- ^ במדינת הסחבת: בגלל "טעות בתרגום לערבית" - המענק למשפחות צד"ל מתעכב, יפעת ארליך, ישראל היום, 2023
- ^ "News - Politics - Sfeir tells new Maronite group emigrants 'deserve' Lebanese nationality". The Daily Star. 24 ביולי 2008. נבדק ב-4 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Haber, M; Platt, DE; Badro, DA; et al. (2011). "Influences of history, geography, and religion on genetic structure: the Maronites in Lebanon". European Journal of Human Genetics. 19 (3): 334–40. doi:10.1038/ejhg.2010.177. PMC 3062011. PMID 21119711.
- ^ Haber, Marc; Nassar, Joyce; Almarri, Mohamed A.; Saupe, Tina; Saag, Lehti; Griffith, Samuel J.; Doumet-Serhal, Claude; Chanteau, Julien; Saghieh-Beydoun, Muntaha; Xue, Yali; Scheib, Christiana L. (2020). "A Genetic History of the Near East from an aDNA Time Course Sampling Eight Points in the Past 4,000 Years". American Journal of Human Genetics. 107 (1): 149–157. doi:10.1016/j.ajhg.2020.05.008. PMC 7332655. PMID 32470374.
- ^ Lucotte, Gérard; Mercier, Géraldine (1 בינואר 2003). "Y-chromosome DNA haplotypes in Jews: comparisons with Lebanese and Palestinians". Genet. Test. 7 (1): 67–71. doi:10.1089/109065703321560976. PMID 12820706.
{{cite journal}}: (עזרה)