טיוח

 

כאשר פורצת שערורייה, ניסיון להסתיר את האמת נחשב לעיתים קרובות לחמור אף יותר מהמעשים המקוריים.

טיוח דורש מעט מאמץ, וברוב המקרים הוא מבוצע על ידי גורמים המקורבים לגורם המקורי. ברגע שהשערורייה מתחילה להתגלות, כל הגורמים המעורבים בה משתפים פעולה ומנסים להסתיר את פרטיה.

לפעמים ניסיון ההסתרה מצליח, אבל במקרים רבים ניסיון ההסתרה נכשל, בגלל חששותיהם של חלק מהמעורבים ובגלל הקושי להסתיר את כל הפרטים הרלוונטיים.

לפעמים טיוח גורם לשערורייה מינורית יחסית לתפוח לממדים משמעותיים. לדוגמה, ניסיון הפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית שהחל את פרשת ווטרגייט נחשב לעבירה קלה, אבל בניסיון הטיוח שבא בעקבותיו בוצעו עבירות חמורות בהרבה. ניסיון טיוח כולל לעיתים שיבוש מהלכי משפט, עדות שקר, פיצויים המשמשים כשוחד, ובמקרים קיצוניים גם גרימת התאבדות או רצח. הביטוי "זה לא הפשע, אלא הטיוח" ממחיש תהליך זה. לדוגמה, בדיון של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדצמבר 2020 נמסר כי קיים טיוח בחקירת תאונות אימונים בצה"ל, וכי הוועדה תבדוק את הנושא^[2].

טיוח לא דורש בהכרח דורש הונאה או הצגת מידע מסולף. שיטת הטיוח הנפוצה ביותר היא חוסר תגובה, מתוך תקווה שפרטי השערורייה לא ייחשפו. שיטה זו נקראת "הסתרה פסיבית". במקרים כאלו מתפתחות לפעמים תאוריות קשר מורכבות.

מקרי טיוח ידועים כוללים את פרשת ווטרגייט, פרשת איראן–קונטראס, טבח מי ליי, פרשת מסמכי הפנטגון, טיוח פרשיות השחיתות בניו יורק תחת שליטת טמאני הול (בסוף המאה ה-19), והסתרת נזקי העישון על ידי תעשיית הטבק. ניתוח של מקרים אלה העלה דפוס פעולה שחוזר על עצמו במקרים של טיוח. שלבי הטיוח מפורטים להלן.

תגובה ראשונית לטענות

1. הכחשה גורפת
2. ניסיון לשכנע את התקשורת למנוע את הדיווח ("לקבור את הסיפור")
3. הפצת מידע כוזב שהוכן מראש
4. טענה כי מדובר בבעיה מינימלית
5. טענה לזיכרון לקוי ("גזלות דעת")
6. טענה שההאשמות הן חצאי אמיתות
7. טענה שלמבקרים אין הוכחות למעשים
8. תקיפת המניע של המבקר
9. תקיפת אופיו של המבקר ("אד הומינם")

הסתרה או שיבוש של ראיות

1. מניעת גילוי הראיות
2. השמדה או שיבוש של הראיות
3. ניסיון להקשות על גילוי הראיות
4. יצירת רשימת שמות מטעים של אנשים וחברות כדי להסתיר מימון
5. ביצוע שקר
6. ניסיון לחסום או לעכב חקירה של המקרה
7. הוצאת צווי הרחקה
8. טענה כי האדם הרלוונטי היה רשאי לבצע את הפעולה מתוקף תפקידו

תגובה מאוחרת לטענות

1. טענה כי הגדרת המקרה שגויה
2. הודאה באישומים קלים
3. שימוש בשיבוש ראיות כקו הגנה
4. טענה כי הראיות מוטות
5. דרישה לבירור "עצמאי" על ידי צד ג' שכביכול לא קשור למקרה

הטרדת עדים או אנשים אחרים הקשורים לפרשה

1. ניסיון לשחד את המבקרים
2. ניסיון להפחיד את המבקרים באמצעות הטרדה מאיימת, פגיעה ברכושו ושיטות דומות
3. ניסיון סחיטה של המבקרים, באמצעות שכירת חוקרים פרטיים שיאיימו לחשוף עבירות קודמות של המבקר ("ללכלך את המבקר")
4. איום ברצח על המבקר או על בני משפחתו
5. איום על המבקר כי יפגעו במקום עבודתו
6. העברת המבקר למקום עבודה אחר, הנחשב לנחות
7. איום בתביעת השתקה
8. רצח

ניהול יחסי ציבור

1. תשלום שוחד לעיתונאים
2. פרסום מידע שקרי בעיתונות
3. ביצוע פעולות נקמה נגד עיתונאים שחשפו את המקרה
4. איום על העיתונות במניעת גישה למידע
5. תקיפת מניעי העיתונאים
6. פרסום מודעות הגנתיות
7. רכישת כלי התקשורת המשמשים כמקור לחדשות

בקרת נזקים

1. טענה לאי-ידיעה כוללת של כלל האירועים
2. שעיר לעזאזל : האשמת אדם אחר כי פעל ללא סמכות
3. לפטר את האחראים למקרה

ההליך המשפטי

1. שימוש בעורכי הדין הטובים ביותר
2. שימוש באנשי מדע ועדים מומחים שיתמכו בגרסת הנאשם
3. עיכוב ההליכים המשפטיים בכל דרך אפשרית
4. ניסיון להשפיע על השופטים

הענקת תגמול למשתתפים בטיוח

1. תשלום דמי שתיקה
2. אי-ענישה, או ענישה קלה בלבד
3. הענקת חנינה
4. קידום עובדים כפרס על ההסתרה
5. העסקת העובדים שהיו מעורבים בטיוח, לאחר שהפרשה שככה.

 

• פרשת דרייפוס
• הכחשת רצח העם הארמני
• טבח יער קאטין
• פרשת איראן–קונטראס
• אסון לוז'ניקי
• טבח מי ליי
• טבח בולוניה
• מקרי התעללות מינית בכנסייה הקתולית, בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21
• פרשת ווטרגייט
• פרשיות סמים בספורט
• הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה^[3]
• פרשת מותו של אלברטו ניסמן