המשכון

 

בתעשיית הקולנוע, סרט המשך הוא מונח המתאר סרט קולנוע שעלילתו, מאפייני מפתח שלו או הדמויות המופיעות בו קשורים לסרט קולנוע אחר, שנוצר קודם לכן. שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של סרטי המשך הם סרטים שעלילתם היא המשך רציף של עלילת קודמם; סרטים שעלילתם שונה משל קודמם, אך חוזרים ומציגים את הדמויות והמאפיינים הסגנוניים שהופיעו בקודמם; וסרטי המשך שהקשר ביניהם לבין קודמם רופף, ועיקרו המשכיות בשם הסרט.

סרטי המשך שעלילתם היא המשך רציף של עלילת קודמם מתבססים במקרים רבים על עלילה שנטוותה מראש לסדרה של סרטים. עלילת סרטי המשך מסוג זה ממשיכה את עלילת הסרט הקודם, לרוב ללא פרק היכרות עם הדמויות שהופיעו בסרט הקודם. כאשר לסרט ההמשך מתוכנן סרט המשך נוסף, מסתיים הסרט במקרים רבים כאשר חלק מהתעלומות העלילתיות אינן פתורות. דוגמות ידועות של סדרות סרטי המשך: טרילוגיית סרטי שר הטבעות ושמונת סרטי הארי פוטר המקבילים לשבעת ספרי הסדרה. בדוגמה של הארי פוטר, הסרט האחרון מורכב בעצמו משני סרטים נפרדים באורך מלא, כדי שיוכל להכיל יותר פרטים מעלילת הספר. דוגמאות מוכרות אחרות הן שני סרטי להרוג את ביל והחלקים 1 - 3 בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים.

סרטי המשך רציפים היו תופעה נדירה למדי בקולנוע עד לשנות ה-90 של המאה ה-20, אך זכו לפופולריות גדלה והולכת מסוף שנות התשעים. לעיתים תכופות, הפקת סרטי המשך רציפים תלויה בהצלחתו המסחרית של הסרט הראשון בסדרה. כאשר סרט זוכה להצלחה גדולה, נוטים לעיתים מפיקיו ליצור לו סרטי המשך (פעמים רבות, צמד סרטי המשך, המשלים "טרילוגיה"). תופעה זו הובילה בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 ליצירת מספר טרילוגיות שסרטן הראשון הוא יחידה עלילתית שלמה, שרוב תעלומותיה מותרות בסופו, עם מספר אירועים בסופו המרמזים להמשך אפשרי. הסרט השני והשלישי בסדרה, לעומת זאת, הם סרטים בעלי עלילה רציפה, הנמשכת מהסרט הראשון לממשיכו. דוגמאות מוכרות לסרטים כאלו הם סדרת סרטי מטריקס, וסדרת שודדי הקאריביים.

סרטי המשך עצמאיים אינם כוללים המשך עלילתי מובהק של קודמיהם, אך כלולים בהם מאפיינים רבים, ולעיתים קרובות גם דמות או דמויות מפתח הנשנות בכל סרטי ההמשך. סרטי המשך עצמאיים שכיחים בקולנוע מראשיתו. כבר בעשור השני של המאה ה-20, בתור הראינוע, היה נהוג להפיק סרטי המשך עצמאיים, כשבדרך כלל, הייתה לסרט ההמשך עלילה שונה לחלוטין מזו של קודמו.

סרטי המשך מקושרים תדירות לסרטים שקדמו להם באמצעות סצנה או אירוע בסופו של הסרט הקודם. בתקופת הראינוע (סרטים בתקופה זו נמשכו בדרך כלל כ-20 דקות) נהגו פעמים רבות לשלב בסופו של הסרט סצנה בה גיבורי הסרט נתונים בסכנה גדולה, כל זאת בתקווה למשוך את הצופים לצפות בסרט ההמשך כדי לדעת כיצד ייחלצו מאותה סכנה. נוהג זה מקובל עד היום, ולובש בדרך כלל שתי צורות אופייניות: בסרטי המשך עצמאיים שאין ודאות כי יהיה להם סרט המשך, נהוג להציג בסוף הסרט רמז לכך שניצחונם של גיבורי הסרט אינו סופי. סיום כזה הוא קלישה שגורה בסרטי אימה. לדוגמה, בסוף כל אחד מסרטי סדרת האימה סיוט ברחוב אלם יש סצנה המרמזת לכך שדמותו המרושעת של פרדי קרוגר תשוב ותקום.

הקישור הממשי ביותר בין חלקי סרטי המשך עצמאיים הוא שימוש בדמויות חוזרות או באלמנטים או פרטי עלילה מסוימים. לדוגמה, בכל סרטי סדרת ג'יימס בונד מופיע הגיבור, ג'יימס בונד, וברובם חוזרות סצינות נהיגה בכלי רכב חדשני, או שתיית משקה באופן מסוים, וכן מופיעות דמויות משנה קבועות כמו המזכירה מיס מניפני, המפקד (ת) M, וממציא הפטנטים Q.

השימוש החוזר בדמות הגיבור — פעמים רבות בגילומו של אותו שחקן — וכן מאפיינים עלילתיים חוזרים, מכוונים למשוך קהל הנהנה מצפייה בפרק נוסף בעלילותיו של הגיבור, ומצפה לחזרה בגרסה אחרת על סצינות שגרמו לו הנאה בסרט הקודם. השכיחות הרבה של סרטי המשך מסוג זה נובעת גם מכך שהצלחתו של סרט מסוים היא בדרך כלל סימן מעודד לאפשרות כי גם סרט ההמשך לו יצליח. פעמים רבות, נוצרים סרטי המשך רבים לאותו סרט, רובם בעלי עלילה דומה, כשהפקת סרטי המשך נוספים מופסקת בדרך כלל כאשר הסרטים חדלים לנחול הצלחה, כאשר אין המפיקים מצליחים ליצור עלילה משכנעת דיה לסרט המשך, או כאשר שחקן המגלם דמות מפתח אינו מוכן להופיע בסרט המשך. סיבות מעין אלו גרמו לכך שסרט ההמשך בסדרת אינדיאנה ג'ונס, אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח, התעכב 19 שנה עד שיצא למסכים.

סוג שלישי של סרטי המשך הוא זה בו הקשר בין הסרטים רופף, ומבוסס בעיקרו על המשכיות בשם הסרט או בנושא עיסוקו. סרטים מסוג זה מופצים לרוב תחת שם המרמז על קודמם (מספרים שבאים אחרי 1 – לדוגמה, "2", "II". "...חוזר"; "נקמתו של...", "שובו של..." "...: הדור הבא"), אך עלילתם קשורה לסרט הקודם רק באופן עקיף ואינה מהווה המשך לו. דוגמה טיפוסית לסרטי המשך כאלו הם סרטים המתארים אירועים המתרחשים זמן רב אחרי תום עלילת הסרט הקודם, אירועים שקדמו לאלו שבסרט הקודם ("פריקוול"), אירועים שחוו קרובי משפחה, ידידים או אויבים של גיבור הסרט המקורי, וכדומה.

סרטים אלה נחשבים לסוגה משנית של סרטי המשך. אלה הם סרטים שהופקו לרוב ללא מעורבות צוות הפקה או שחקנים מסרט מקורי או מסדרת סרטים, וללא הסכמה או קבלת זכויות מהיוצרים המקוריים. לרוב, המשכונים לא רשמיים ישתמשו בחיקויים, מתוך הנחה שזיהוי המותג עצמו, די בו כדי למשוך צופים. על מנת להימנע מהפרת זכויות יוצרים, המשכון כזה לא יישא בדרך כלל שם המשכי המייחס אותו לסרט מקורי או לסדרת זיכיון, ולא יוצג ככזה.^[3][4]

מקובל לקבוע שסרטי המשך נחשבים לפחות טובים מהמקור.^[5] למרות זאת, סרטי המשך נחשבים לעניין רווחי, כאשר למעלה מ-20% מהם אף מניבים רווחים רבים יותר מהמקור.^[6] יש הרואים בהוצאת סרטי המשך כתופעה בלתי רצויה חברתית ותרבותית, שכן היא מביאה להסטת המשאבים שיכלו לשמש ליצירה ופיתוח התרבות והאומנות ליצירות שערכן פחות, נוכח הסיכון הנמוך יחסית להפסדים.^{[7][8][9][10]} לעומת זאת, יש הטוענים כי תופעת סרטי ההמשך איפשרה ליוצרים להעמיק את העולם שבראו ביצירתם.^[11]

• עיבוד קולנועי
• פריקוול
• ריבוט
• רימייק

•   אורון שמיר, סרטי ההמשך ההוליוודיים צועדים באומץ אחורה, באתר הארץ, 21 ביוני 2022
•   המשכים (ספרות), דף שער בספרייה הלאומית